אני נזכרת בשיחה
ובה אמרתי, ללא מחשבה קודמת,
"...יש לי עדין עבודה רבה מצ'אקרת הגרון ומעלה"
כשנשאלתי מדוע? השבתי "אני לא יודעת, כך אני חשה".
קולי היה צרוד מאז
ומתמיד ואף נעלם לו מספר פעמים עד שכמעט לא יכולתי להוציא צליל.
אני נזכרת, כעת בחיוך, כיצד במהלך ילדותי קיבלתי הוראה לשתוק (וזה היה קשה).
הסתובבתי עם מחברת מנסה לתקשר בעזרתה עם הסובבים אותי.
אחרי הצבא ביקרתי אצל קלינאית תקשורת ואף חשבו לנתח אותי באזור מיתרי הקול והכל
בגלל אותה צרידות.
השאלה והניסיון
להבין מהיא צ'אקרת הגרון והשפעתה מעבר לפן הפיזי, שלמראית עין ברור, בוערת לי.
הרצון למצוא תשובות לשאלות המתרוצצות בראשי מביאה אותי לכתיבה זו:
צ'אקרת הגרון: צבע:
כחול
אחריות פיזית:
מיתרי קול, בלוטות הלמפה בצוואר, בלוטת התריס, אוזניים, אף, פה, לסת, שיניים,
שרירי צוואר ועורף (צוואר נוקשה, תפוס).
אחריות רגשית:
צ'אקרה זו מרכז הביטוי העצמי, אחראית על תקשורת עם הסביבה בע"פ ובכתב, התבטאות
עצמית ועצמאית (פנימה והחוצה) , כוחה של מילה, זרימת רעיונות, יצירתיות, כושר
הבחנה, הבעת אמת עצמאית, כוח רצון, אומץ.
דרך הצוואר והגרון אנו נושמים אוויר, מכניסים מזון ושתייה, מבטאים את מחשבותינו.
הצוואר משמש כמתווך "גשר בין האבסולוטי לבין היחסי" (דבי שפירו)
בין הצ'אקרות העליונות – מחשבות, תבונות, אינטואיציה
לבין הצ'אקרות התחתונות – המוציאות לפועל, הלב המרגיש והבטן המעכלת.
חסימה:
שרירי צוואר תפוסים וכואבים (שיכולים להוות טריגר למיגרנות) , דלקות גרון
ואוזניים, הצטננות, בעיות בראיה ושמיעה, דפרסיה, היסטריה, בדידות, הלם, רכלנות,
ציניות, קושי בהתבטאות.
חוסר הקשבה לגוף ולצרכיו הטבעיים, חוסר איזון בין הרגש למחשבה.
קושי לבטא את הרצון האמיתי מתוך פחד לדחייה. בשל אותו קושי עלולים להפוך למרירים
ולסבול מהתפרצויות רגשיות.
חוסר איזון בצ'אקרת הגרון עלול להוביל לחוסר בטחון עצמי, לדימוי עצמי נמוך
ולביקורתיות עצמית מתמדת. הימנעות מלקיחת אחריות ורצון "לברוח" כאשר מטילים
משימה/תפקיד מסוים.
צ'אקרה מאוזנת:
ביטוי חופשי בקול רם וברור, תקשורת, יכולת קבלת החלטות, מודעות, יושר פנימי ויושר
כלפי הזולת. הבעת רעיונות ומימושם, התמדה, אידיאלים, סבלנות, שקט נפשי.
כאשר צ'אקרת הגרון מאוזנת, האדם יהיה מסוגל לבטא את מחשבותיו, רצונותיו, דעותיו
ואת הידע הפנימי שלו בצורה ברורה בכל תחום- בלימודים, בעבודה בחברה ובחיק המשפחה.
במצב מאוזן נחוש בטחון עצמי ולא נחשוש לחשוף חולשות בפני האחר.
צ'אקרת גרון פתוחה גורמת לחוש את שמחת הביטוי. האדם יהיה בעל בטחון ואמונה עמוקה,
מאחר והיא מחברת אותנו עם האני העליון, אל הידע וההבנה שהדברים רחוקים מלהיות
ברורים ויש יותר ממה שרואים ונוגעים "על-פני השטח", בחומר.
הילות:
השכבה החמישית – גוף התבנית האתרית,
בעלת רטט גבוה ומכילה את השכבות הקיימות במישור הפיסי בצורת שרטוט או תבנית
(ברברה אן ברנן). לדברי המחברת השימוש בקולות לצורך ריפוי מגיע במישור זה ליעילות
מרבית.
התהוותה מתבצעת במפגש בין מישורים אינסופיים המגדירים את צורת הגוף הפיזי שלנו
באופן חיצוני, אברים, צ'אקרות כאשר חלל נותר במרכז. החלל נוצר עבור השכבה
הראשונה, האתרית המהווה אף היא סוג של תבנית, תשתית מתוכנתת להיווצרות הגוף
הפיזי. מרחק השכבה מהגוף הפיזי בין 60-30 ס"מ. צבעה כחלחל (דניאל, רייקי 1).
מקבילה לספירת
הבינה.
קריסטלים המתאימים
לאיזון – אקווה אורה , דיומורטירייט, דנבורייט, קיאנייט, לאפיס לזולי, קרנליאן
כחול, אגת. (סטונאייג')
ד"ר נאדר בוטו,
בספרו "רפואה והחוש השביעי" מזכיר את השפעת הילדות על האזור ומסביר כיצד מניעת
הילדים מלהביע את עצמם בחופשיות גורמת לחסימה בבגרות.
כיצד ההורים בנסותם להשתיק תינוק בוכה, ילדים רועשים שלא יפריעו לשכנים או מורים
אשר בוחרים להעיר לתלמיד מול ילדי הכיתה חוסמים הילד מהצורך לביטוי עצמי.
ד"ר בוטו אף מעלה את הדרך והסיבות המביאות אותנו לבחור במקצוע. אם הבחירה נעשית
מתוך האמת הפנימית ותחושת ההגשמה או אז הפעילות המקצועית תלווה בהצלחה, אהבה
ויצירתיות.
אך, אם הבחירה תבוא מתוך לחץ משפחתי וחברתי אזי הלימודים ילוו בקושי רב ומכשולים
רבים.
דרוש אומץ לשנות תחום לימוד או עיסוק בחיינו הבוגרים ואם לא יעמוד לנו אומץ זה
נחיה חיים ללא סיפוק, יצירתיות ואהבה כשצ'אקרת הגרון חסומה.
צ'אקרת הגרון,
המקום בו הרוחני פוגש את היום יום.
המקום בו מקום העבודה וחוסר הסיפוק מתנגש עם הייעוד והאינטואיציה.
הגשר בו נבנה הקשר בין הגבוה לנמוך,
בין ההקשבה למילה, בין המחשבה למעשה.
כמו שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" או "החיים והמוות ביד הלשון".
כאשר אנו אומרים את אשר על ליבנו מתוך מחשבה ומודעות לכוחה של מילה נאמרת אז
התחושה היא של הקלה ללא משקעים של טינה וכעס הנשארים עמוק בלב, בריאות או כגוש
"תקוע" בגרון.
המילה "תודה" והכרת התודה נובעת מהרגש החם וההבנה שיש בה כדי לבטא הרבה יותר
מאורכה.
הכעס, אם לא נשאר כבוש וכנוע בצ'אקרת מקלעת השמש מוצא את עצמו יוצא החוצה דרך
הגרון לעיתים בשקט אך לעיתים בקול צעקה חזקה.
הטעמים חמוץ-מתוק-מר נפגשים יחד עם הריחות הנעימים יותר או פחות.
אין לי ספק כי רגישות לטעמים וריחות בעלת קשר ישיר לפן הנפשי רגשי בצ'אקרת הגרון.
(אגב, ישנה טענה כי מי שמתבל/ת במלח, קצת יותר מידי, מאוהב וזו דרכו/ה לביטוי) .
הבחירה אם לאכול כל דבר או להיות צמחוני, טבעוני, קמח מלא או לבן. הקשר בין עצב
לאכילת מתוק ובהריון אכילת מלפפונים חמוצים.
הדברים מתחברים לקשר בין האמונה, הביטוי והעיכול
ולדרך בה אנו מבטאים את אורחות החיים שלנו.
הצחוק והבכי, הפכים הם אך תחושת ההקלה המתלווה לצחוק חזק או לבכי הגון היא
מופלאה.
לצערי, אני לא בוכה, דבר אשר גורם לי לתחושת חסימה נוראית ואף כאב באזור הבלוטה.
בתרגול הרייקי האחרון בו השתתפתי,המנחה דניאל רזינובסקי, מודעת לחסימה זו, התעקשה
להניח את ידה על צ'אקרת הלב (ועל כך אני מודה לה) דבר שגרם לי ללחץ, כאב חד ואף
נשימות מואצות.
אני מרבה להקשיב
לנאמר סביבי, מקשיבה ומפנימה.
אני בוחרת לקחת אחריות על מה שקורה לי, על מה שקורה בתוכי ולקורה בסביבתי מבלי
להשליך זאת על הסובב אותי (להאשים).
אני חשה כי, כשאלמד להקשיב "פנימה" אזכה לקבל יידע. ההקשבה יוצרת-גורמת לשלווה
ורוגע.
הקשר לצ'אקרת "העין השלישית" נובעת מתוך ההתעסקות עם "האני האמיתי" הקשר לייעוד
ומימוש האינטואיציה ביום יום דרך הביטוי וההתבטאות.
זה הזמן לעלות את
הקשר בין צ'אקרת הגרון לצ'אקרת טבור/מין, קשר מופלא בעיניי.
הצבעים כחול --> כתום / כתום --> כחול
הקווים הכל כך דומים בניהם - יצירתיות, ביטוי, מגע והשפעות הילדות על הצ'אקרות
בחיינו הבוגרים.
כיצד בחירת עיסוק ואף ארחיק ואומר בן/בת זוג לא מתאים/ה משפיע על הצ'אקרות באופן
מאוד דומה.
הבנת הקשר בין השניים מסבירה לי המון על "נקודות אכילס" שלי.
אוכל להמשיך לקרוא ולהקשיב ללא סוף (וכך בדעתי לעשות) אך, השלמת התמונה נותנת לי
נקודת מבט אחרת ועמוקה לתחושת המחנק בגרוני והכאב "הותיק" במותן.
השאלה היא, כיצד -
איך - מה, עושים עם ההבנות האלה, מיישמים אותן והופכים אותן למעשיות?
ואולי, בינתיים, הן צריכות לספק כאן ועכשיו.
~~~~
הרצון לכתוב על
הצ'אקרה החמישית מלווה אותי זמן רב. לקח לי מספר שבועות (יותר מידי לטעמיי) לגבש
את שלל המחשבות, הרעיונות והידע לכלל כתיבה ותקוותי שהצלחתי.
לצורך הכתיבה חזרתי לספרים שלי, לחוברות מסדנאות הרייקי (שמחבקות אותי כל פעם
מחדש) ושוטטתי באינטרנט אך בסופו של תהליך ניסיתי לגבש נקודת מבט משל עצמי ללא
ציטוטים רבים.
ביקשתי לבוא מתוך אותה נקודה שצ'אקרת הגרון מייצגת יותר מכל והוא היכולת לביטוי
עצמי.
ברקע מתנגנת לה אתי אנקרי, שרה על מיכאל
"...ואמא אומרת שככה אנשים כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים"
בקולה יודעת לרגש אותי שוב ושוב.
אני מראש
מבקשת להודות אל קריאתכם
ימים נפלאים
אורית
