אחד ההגדים הנפוצים
שנשמעים בזמן האחרון בחוג שוחרי העידן החדש, הוא:
אני מזמן/ת לעצמי/לחיי______ (השלם את החסר).
אני שומעת הגדי זימון כאלה בכל תחום אפשרי: אהבה, שפע, תקשור
ועוד ועוד....
כדי שההגד לא יחזק את חווית החוסר (שהרי נהוג לומר במחוזותינו,
שדומה מושך דומה וחוסר עלול לחזק את החוסר חלילה) יש המנסחים אותו כאילו הוא כאן
בזמן הווה.
אומרים:יש אהבה-במקום לאמר: אני מזמן לעצמי אהבה.
אומרים: יש שפע –במקום לאמר: אני מזמן לעצמי שפע.
בקיצור, משחקים עם עצמינו בנדמה לי. כאשר אין מרגישים את האהבה
ואת השפע בזמן הווה, אין טעם לנסח זאת בזמן הווה ולהשלות את עצמינו. אם באמת
מרגישים זאת, אין צורך לשחרר הגדים לחלל היקום. מה שמרגישים באמת, זה מה שיש.
בכל תנועה רעיונית או רוחנית מתפתחות להן קלישאות למכביר. גם
בקרבינו הקלישאות הללו משגשגות. קלישאות, טיבן שהן ריקות. כאשר אנחנו מנתבים את
האנרגיה שלנו באמצעות קלישאות, אנחנו מבזבזים אותה לריק, בעוד אנו משלים את
עצמינו שעשינו את הדבר הנכון. אנחנו מסמאים את עצמינו בקלישאות ומרוצים לרגע
שעשינו משהו למען מטרותינו החשובות. המציאות לא מאחרת לומר את דברה, ואז אנחנו
עלולים למצא לנו קלישאות חדשות, כדי להסביר מה לא עשינו נכון עם הקלישאות
הקודמות, וחוזר חלילה וחס וחלילה. לכן, מאד חשוב לבחון מדי פעם מה באמת נמצא
מאחורי ההגדים הנפוצים בקרבינו.
בואו נבחן את נושא ה"זימונים". האם באמת אנחנו יכולים לזמן
לעצמינו, דברים, אנשים, סיטואציות, מלאכים...?
נפתחה בי ההבנה כי, מה שבא - מעצמו הוא בא.
מהי משמעותו האמיתית של הזימון, אם כן,בעיני? הזימון אינו
שחרור הגדים לעולם בנוסח זה או אחר. אין אנו מזמנים. מה שבא, מעצמו הוא בא. אנחנו
יכולים רק להכין את עצמינו למפגש האפשרי, שכאשר הוא יבוא מעצמו, לא נפספס אותו.
מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים לפתח את כלי המודעות
העצמית האמיתית שלנו, להכיר לעומק את עצמינו, את כלי הגוף-נפש שלנו ואת דרכי
הנשמה שלנו, ולרפא את מה שמבקש ריפוי בתוכינו. כאשר אנחנו הולכים בדרך הזו, אנחנו
משכללים את היכולת שלנו לבחור מהמקום הכי צלול האפשרי עבורינו. כאשר אנחנו בוחרים
מהמקום הכי צלול האפשרי עבורינו, אנחנו יודעים לזהות את המתנות שנשלחות אלינו מן
היקום, ואשר באות מעצמן. אנחנו יכולים לזהות אותן, כאשר הן באות ולבחור בהן.
בדרך הזו אין קיצורים ופטנטים, אין פלסטרים וניירות צלופן.
הדרך הזו דורשת מחויבות פנימית עמוקה. הדרך הזו לא תמיד קלה, אבל היא הדרך שבה
אני בוחרת.
אני מודה למדריכים הרוחניים שלי על הדרכתם האוהבת.
אורנה הודיה גל