דרמה - קיפאון - שלווה -
שלוש נקודות התייחסות למציאות אחת
/
אורנה הודיה גל
המציאות
היא אחת. אנחנו כבני אנוש חווים אותה מתוך נקודות התייחסות שונות. נקודת
ההתייחסות שלנו נובעת מהצרכים שלנו, מהמקום בו אנו נמצאים נפשית ורוחנית, ממבנה
האישיות שלנו, מבחירת הנשמה שלנו לגילגול הזה. בדרך כלל קשה לאדם לשנות את נקודת
ההתייחסות שלו למציאות, אך זה לא בלתי אפשרי.
אני רוצה לדבר כאן על שלוש נקודות מוצא שונות להתייחסות אל
המציאות האחת: דרמה - קפאון - שלווה.
דרמה - כאשר אנו חווים את המציאות מתוך נקודת ההתייחסות
דרמה-אנחנו חווים טלטלות רגשיות עזות. המציאות ניראית מעניינת ומסעירה. חווית
החיים הפיזית והנפשית נחווית בעוצמה רבה. מתוך הדרמה נוצרים במהירות שיעורים
המוטלים אל פיתחינו בזה אחר זה. למרבה הצער, רק לעיתים רחוקות מאפשרת לנו הדרמה
זמן שהייה מספק עימם על מנת שתהא למידה אמיתית של השיעורים ונוכל להתקדם הלאה.זאת
משום שדרמה יוצרת במהירות סיטואציות חדשות, עיניין חדש, ריגושים חדשים, שיעורים
חדשים... לכן, למרות ואולי בגלל האינטנסיביות של הפעולות, הרגשות, המחשבות, אנחנו
לא מגיעים לשום מקום חדש, אנחנו נתקעים. הדרמה יוצרת דחף לפעול. לעיתים הדחף
מנותב למען התמורות הגדולות בעולם. לעיתים הדחף מתפזר לכל הכיוונים, מפני שדרמה
יוצרת תמיד דחף חדש במהירות. עוד טרם הצלחנו להוביל את הדחף הקודם אל עשייה של
ממש. בתוך הדרמה אנחנו חווים ריגוש עז ודחף חזק, אך עלולים לכלות את כוחותינו
לריק.
קפאון - קפאון היא נקודת התייחסות הפוכה לדרמה. קפאון היא
נקודת התייחסות הנובעת מפחד...פחד להרגיש...פחד לחיות...פחד ללמוד את השיעורים
שלנו...פחד למלא את הייעוד שלנו. על כן נקודת ההתייחסות קפאון אומרת לנו: היזהרו
מריגושים, מהתפעמות, מאהבה, מהדחפים שלכם, מהרגשות שלכם...אל תחשבו יותר מדי...אל
תרגישו...אל תעשו...אל תחיו... וכך תמנעו מסבל. ואמנם, אם אנחנו קפואים, אדישים,
אנחנו קהים לסבל. יחד עם זאת, הקפאון הוא החמצה, החמצה איומה של מתנת החיים אשר
ניתנה לנו.
שלווה - נקודת ההתייחסות שלווה היא
נקודת התייחסות הנובעת מבטחון עצמי אמיתי. כאשר אני בוטח/ת בעצמי אני לא
פוחד/ת... אני לא קופא/ת...אני לא זקוק/ה לריגושים עזים כדי להרגיש שאני חי/ה.
אני יודע/ת שאני חי/ה. כאשר אני בשלווה, השיעורים, אשר מגיעים אל פיתחי מתקבלים
באהבה ובידיעה שיש בכוחי ללמוד אותם. כאשר אני בשלווה אני נושמ/ת...אני חלק מן
ההוויה. ההוייה אשר גם אם גדולתה נבצרת מתפיסתי, אני מכיר/ה בה. שמחה שקטה פועמת
בתוכי כמו מעיין נסתר בהרים וכולי הודיה. בכל אדם אפשר למצא את כל שלוש נקודות
ההתייחסות הללו. לפעמים אנחנו בתוך הדרמה, לפעמים בתוך הקפאון ולפעמים אנחנו
מזכים את עצמינו גם בשלווה. האם מודעות לנקודות ההתייחסות הללו היא עוד שלב אל
בחירת נשמה מעודכנת ונכונה יותר עבורינו? גם התשובה לשאלה הזו היא עיניין של
בחירה. תודה.
אורנה הודיה גל
לקבלת תחזית
