מדור תקשורים מאת עופר נאור:
עכשיו מעונן   אודות עופר נאור

חזרה לדף "תקשורים"

עכשיו מעונן..  עופר נאור

ידידי הנעלמים,

 

רציתי לחלוק עמכם כמה מחשבות שחולפות בראשי בעת האחרונה.

מחשבות לבדיקה עצמית – לעידוד עצמי. 'אם אין אני לי ..'

מחשבות על האור שבחיים – מחשבות על העננים שמסתירים לנו את האור.

 

האור מסמל עבורי את היפה והטוב שבכל היש, הוא החכמה הנעלה, ההרמוני והנשגב שבקיום.

 

אומרים שהאור כבר כאן.. גם אני אומר זאת!

האור כבר כאן.. והאור הולך ומתעצם מיום ליום.

אומרים.. לפעמים אני שואל את עצמי – מי אומר? על סמך מה?

תשאלו את החברים שלכם, את המשפחה, את נהג המונית, את חבריכם לעבודה..

תשאלו – אתם תתקלו בהרבה גבות מורמות.

אז אל תשאלו, פשוט תקשיבו – מה אומרים האנשים, מה הם באמת חושבים, מה מדווחים בחדשות, אילו כותרות ניבטות אלינו מן העתונים?

 

לא צריך להתאמץ בכדי להיתקל ב..עננים!

עננים שחורים, עננים קודרים,

ענני מלחמה וזעם מכסים את פני הרקיע, מסתירים מאיתנו את האור.

העננים האלו לא נשארים רק במרום,

הם מחלחלים אל חיי היום יום שלנו,

אל המחשבות שלנו, אל הרגשות שלנו, אל ההתנהגות שלנו.

הביטו פנימה אל הלך התודעה שלכם, אל עומק הלב –

האם אתם מאפשרים לעננים להעיב על היחס שלכם כלפי הסביבה?

כלפי האחר.

האם העננים מעיבים על יחסכם לעצמכם.. לאהבת החיים שבכם?

 

עצבים = עננים,

כעס ועוינות = עננים,

צרות עין, צדקנות, תאוות שליטה ובצע, כל אלו ועוד –

עננים שחורים וכבדים. עננים של אגו ושנאת שווא,

עננים של תסכול ושל מרירות,

של חוסר אונים,

של  פ ח ד !

 

האמת – קצת נמאס.

הרבה נמאס.

מרגישים את זה?  אז מה עושים?

כבר דיברנו ממש כאן, על קבלה, ועל סליחה, על אהבה, חמלה, סבלנות וסובלנות.

דיברנו על נחישות,

דיברנו על אומץ לב ועל אמונה..

דיבורים  - דיברנו  - מדברים!   מילים..מילים..מילים!

 

אז יש לי עוד כמה מילים.. (מילים שהן לא כלום – אלא אם כן הן מגובות במעשים).

היו חזקים, היו חיוביים, היו אופטימיים – מצאו את הטוב שבכל דבר.

האמינו בחיים,

היו 'נאיביים' אם יש צורך – ראו לאן הובילו אותנו ה'ריאליות' וה'הגיון'.

אל תתנו לעננים להטעות אתכם,

ראו תמיד את האור אל מול עיניכם . אם אינכם רואים – דמיינו!

לא במקרה הגעתם לכאן.

אתם הצועדים בראש, פורצי דרך.

המחשבה שלנו חזקה  - חזקה מספיק בכדי להזיז עננים.

האמונה שלנו חזקה – חזקה דיה בכדי למוסס את הפחד שמסביב.

אמונה מתמירה פחד,

אהבה מתמירה כעס ואשמה,

האור מתמיר את החושך. היו סבלניים אחיי ואחיותיי,

ז ה ו   ז מ ן   ה א מ ת   -   כ א ן  ו ע כ ש י ו .

הילחמו!

אל תתנו לשליליות שמסביב לעטוף אתכם, לסחוף אתכם למערבולת האשליה.

היו אי של יציבות, אי של נחישות ואמונה באמצע הטירוף.

היו חוף מבטחים!

האמינו בניסים והניסים יגיעו!

 

כבר אמרו לפני שהשעה הכי חשוכה זו השעה שלפני הזריחה.

רבות כבר נכתב על התוהו ובוהו שלפני הסדר החדש,

על הסערה שלפני השקט.

 

אולי תאמרו.. "זה נפלא כתיאוריה".

אענה..

"זה נפלא עוד יותר כשזה מציאות".

 

ע כ ש י ו   ז ה   ה ז מ ן .  כ א ן   ו ע כ ש י ו . .   ז מ ן   א מ ת ! !

עכשיו זה הזמן לעשות את החיבור, להחיל את השינוי.

עכשיו זה הזמן להביא את חוקי הרוח אל היום יום.

להפוך את האמת מתיאוריה למציאות.

עכשיו..

כי עכשיו זה למעשה כל מה שקיים עבורנו, לא יהיה עכשיו אחר.

אז אל תחכו למחר,

ואל תחכו שאחרים יעשו עבורכם את העבודה,

אל תשבו סתם ותתפללו ותעשו מדיטציות ותבקשו – זה אמנם טוב ויפה,

אבל זה לא מספיק.

הזמן עכשיו הוא הזמן לפעולה!  לעשייה!  למימוש !

 

מספיק עם הדיבורים  -  זמן למעשים.

 

אל תדברו על אהבה – נהגו באהבה!

אל תדברו על אור  -  היו אור!

ואם אתם לא יודעים איך  -  נסו.

ואם אתם לא יודעים איך  -  תשאלו!

עשו את הטוב ביותר,

פשוט עשו,

היו.

אם טעיתם  -  תקנו!

כך לומדים, כך רוכשים מיומנות.

בכל רגע, בכל מעשה, בכל מחשבה, בכל מילה – היו אור!

 

השתדלו.. ועוד קצת..

דמיינו גן עדן.

 

דמיינו ש.. אנו על הסף,

והדלת חלודה,

דורות שלא עבר בה איש,

שנים רבות סגורה עמדה.

עכשיו.. כולנו.. יחד,

בכוחות משותפים,

במחשבה קדימה – הדרך מפלסים,

בסבלנות, באמונה, זקנים וצעירים,

באלומות של אור – שוטפים את הצירים.

ואז..

ממש כהרף..

נפתח עולם חדש..

ציירו בדמיונכם, מהו המרגש?

 

אחיי המסתוריים, חבריי לדרך,

אולי זה לא ממש בדיוק, אולי זה רק בערך.

אולי זה רק חלום,

אולי רק אחיזת עיניים,

היש לכם עצה טובה – מה לעשות בינתיים?

 

אני מודע לרעיון שהדברים מבלבלים,

הלוואי ידעתי טוב יותר,

אך  - גם אני עכשיו מחלים.

עיתים נשאב לאשליה, ובדרך כלל חוזר,

ובטח לא מרים ידיים – מה זה כבר עוזר?

אני כמותכם, עכשיו ממשיך,

עוד יום

עוד רגע

עוד שעה.

ממשיך לצעוד על המסלול,

לקראת הלא נודע.

כן, לפעמים אני מרגיש בודד במערכה,

אך לפעמים מרגיש שלם – אדון של ממלכה.

כן, זו דרכה של נשמתי,

ומהי דרככם?

האם אתם חושבים שלחיות – זה כל הזמן להלחם?

 

אז אנו שואלים – מה קורה אחר כך?

מתי מגיע הסוף?

ואולי הסוף זו התחלה חדשה לעוד ועוד שאלות.

אז בינתיים, עד שנדע, אנחנו כולנו כאן,

ומה שאתמול היה חידה – היום הוא כבר מובן.

מה שעכשיו – הוא האתמול של מחר,

אז בטח מחר זה יהיה ברור,

בטח יותר מוכר,

כנראה שזה הסיפור!

 

חיזקו ואמצו אחיי ואחיותיי, הרימו ראש אל על,

נשמו עמוק, חשבו אהבה –

אל תפחדו כלל!

עופר נאור

מדור תקשורים מאת עופר נאור:
עכשיו מעונן   אודות עופר נאור

חזרה לדף "תקשורים"

לראש הדף