האם החומר הוא
ההיפך של הרוח?
ככל שאתה מתקרב
לעולם הרוח, כך יותר ברור לך שעליך להניח לחומר, לחפש אותו פחות.
החומר מקרב אותנו
לארציות, מבחינת הרוח החומר פשוט לא קיים.
התרגיל הכי טוב
בעיני לבדוק את חשיבות החומר בעולם הזה היא לדמיין את עצמינו על ערש דוויי. מה
חשוב לנו אז? האם המשפחה? הקריירה? הידידים? החומר? עבורי, זו היתה דרך טובה מאוד
להכניס את עניין החומר לפרופורציה.
ולקח מאוד חשוב
לגבי החומר – שהוא שתמיד כשאין מספיק ממנו – יש שם שיעור ולקח. זה אף פעם לא פשוט
בעיה של כסף. תשימו לב לזה, ותראו שזה באמת ככה. אנשים שאין להם מספיק מן החומר –
יש להם שם שיעור ללמוד (על פזרנות, על נדיבות, על תכנון, וכולי).
העולם הדואלי
שהוא מכללת כדור הארץ
החיים האלה שלנו,
אם להגדיר אותם במילה אחת, אפשר פשוט לקרוא להם דואליים.
מהדואליות נגזרים
עקרונות הבסיס של החיים שלנו, שתמיד תמיד נמתחים בין שני קצוות.
שמיים וארץ
אור וחושך
רע וטוב
יש ואין
קטן וגדול
שחור ולבן
וכל שלל מושגי
הביניים שנולדו מהשקפה זו.
אלו החיים שלנו
כאן.
מתוך הדואליות
נולדה התחרותיות – להתרחק מהאחד ולשאוף לשני. להתרחק מהחושך ולשאוף לאור, למשל.
והתחרותיות היא לא
מתאימה לעולם הרוח – אבל כן מתאימה לחיים שלנו כאן.
אפקט הגל –
לשחרר את הדואליות
האנרגיה הרוחנית
מתקדמת בחלל בגלים, בדומה לאלה שטיפה של מים עושה בתוך שלולית. גלים שיוצאים
מנקודה במרכז – הלב שלך – ומתפשטים לכל עבר, כמו אור השמש – בלי לשאול שאלות.
זוהי מטרת המטרות של כולנו. הנתינה, הגל, פשוט יוצא מאיתנו כנגזרת של מה שאנחנו
עושים, הוא לא גדול יותר ולא קטן יותר ביחס ליכולות שלנו – אלא הוא בדיוק בגודל
שאנחנו יכולים להפיק, והוא מתפשט על כל השלולית שלנו בלי לשאול שאלות, בלי לבדוק
מי ראוי, או מי עומד בתקן. הוא מתפזר לא כי השלולית צריכה אותו, אלא מפני שהוא
המהות של הטיפה הנופלת. והוא אחד עם המים, עם הרוח ועם האדמה. בלי להתאמץ, הוא
פשוט נהיה אחד.
החומר, כמו
האדמה, מחבר אותנו לכאן
החומר שלנו מקשר
אותנו לכאן, לעכשיו.
אי אפשר להמריא
ולנסוק מבלי להיות מחוברים היטב לאדמה.
כולנו רגילים לאדמה
ומכירים אותה, כולנו מחוברים אליה ברמה כזו או אחרת. אבל לבחור ברוח במקום
בחומר, זו החלטה דואלית, שמרחיקה אותנו מהאדמה, בנסיון להפוך אותנו למשהו שאנחנו
(עדיין) לא – ייצורים של השמיים.
הנה דוגמה – אני
מאוד מחוברת לחיים המודעים. אבל כשאני מסתובבת בקניון ורואה ספר מעניין, גרביים
מגניבות, בובת פרווה עם פרצוף שאי אפשר לסרב לו, או נר מיוחד – אני חייבת שזה
יהיה שלי.
למה?
מפני שההילה שלי
וההילה שלו צריכים להתאחד.
מה לגבי בגדים?
לבגדים יש תפקיד חשוב מאוד בהילה שלנו – הם מקרינים עליה מצבעם. ואצל הרבה אנשים
המשיכה לצבע מתבטאת רק בבגדים. לאיזה צבע נמשכתם? מדוע?
ומה לגבי מכשירי
חשמל? מכשירי חשמל להבנתי הם מפרקי הילה. הם מדעיכים את ההילה שלנו, גורמים לה
להיות פחות ברורה. פורקים מאיתנו מתח. מדוע אנחנו נמשכים אליהם? אולי יש עודף
באיזה שהוא מקום בגוף?
תפקיד החומר
בחיינו
כל החפצים שמקיפים
אותך שייכים לצ'אקרות התחתונות, ולצבעים היאנגים בהילה שלך. כלומר – הם שייכים
לאדום ולכתום, ואינם שייכים לסגול, לכחול וללבן בהילה. אלה הצבעים שמתארים את
מערכת היחסים שלך עם השמיים, ולא עם האדמה.
לכל חפץ יש אישיות,
טבע, אופי, בעיקר אם הוא אורגני. אם הוא לא אורגני – השאלה מורכבת, אבל אני
מאמינה שגם במקרה הזה הוא מביא איתו משהו, רק חלש יותר.
כשחפץ נהיה שלך –
ההילה שלו מתאחדת בשלך והוא משרה עליך את הכוח שלו, את היכולות שלו.
לרתום את החומר
בחיים האלה
כשאתה נהייה מודע,
כדאי שתתחיל לבחור את הסביבה שלך אחרת.
אם אנחנו נמשכים
לסוג מסויים של רכוש (בגדים-ספרים-מכוניות-מחשבים וכו'), הגיע הזמן לשאול למה –
מה החפץ הזה מוסיף לנו בחיינו? איזו מטרה הוא משרת?
כשאנחנו נעמדים
נפעמים מול חלון ראווה ומסתכלים על חפץ שאנחנו נחושים בדעתינו לקחת אותו הביתה –
זה רוחני מאוד לתת לתחושה זו מקום.
אנחנו בעלי חיים על
כדור הארץ.
ארציים ושמיימיים
גם יחד.
זה אף פעם לא נכון לחשוב שמה שהאינטואיציה מכוונת
אותנו אליו הוא נוהג שגוי. אם נקשיב לו במקום להלחם בו, אם ננסה להבין מה הוא בא
ללמד אותנו, נהפוך להיות קצת פחות דואליים וקצת יותר מקבלים, את הקיום שלנו כאן.
עומר
בריגר-לדו
לקבלת תחזית
