האנרגיה של התקווה היתה והינה מאז ומתמיד נמצאת בכדור הארץ.
בני האדם בכל מקום ובכל הדורות האמינו באנרגיה הזו ונתרמו ממנה.
התקווה הינה אנרגיה מאוד גבוהה ועצומה.
התקווה הינה אנרגיה בצבע כחול. זוהי אנרגיה של המלאך רפאל. זוהי
אנרגיה של החזון. זוהי אנרגיה של ריפוי ואיזון פיזי,
מנטלי, רוחני ואנרגטי.
האנרגיה של התקווה הינה אנרגיה אשר הזינה ומזינה את כל האנשים בכל
מקום על פני כדור הארץ וביקום כולו. זוהי אנרגיה שנותנת
תקווה לכל אחד. זוהי אנרגיה שאם מאמינים בה ומזמנים אותה היא יכולה לעשות ניסים
ונפלאות בכל אחד ובכל דבר.
יש דוגמאות רבות מהעבר של אנשים אשר השתמשו באנרגיה של התקווה
והצליחו לעשות את הבלתי יאומן:
הסיפור של העם היהודי שהיה נרדף במשך דורות רבים בשהותו בגולה. אבל התקווה
מעולם לא עזבה אותו מאחר שהוא נאחז בתקווה במלוא כוחו. ההיאחזות
הזו הביאה את ייסודה וקיומה של המדינה היהודית, היא מדינת
ישראל.
בזמן שהכושים באפריקה נחטפו והפכו לעבדים בארצות רחוקות, הם לא
איבדו תקווה ונאחזו בה. התקווה לא בגדה בהם, כי הם היום אנשים
חופשיים ושווי זכויות כמעט בכל מקום בעולם. המאבק הגיע
לשיאו בזמן מרטין לותר קינג אשר הוביל את בני הגזע שלו
באמצעות האנרגיה של התקווה אל מקומות של חופש ושוויון.
כאשר בריטניה שלטה בהודו במשך חמישים שנים, איש לא האמין שאפשר
להוציא משם את הבריטים. אבל היה אדם אחד שמעולם לא איבד תקווה והוא נלחם בכובשים
בצורה הומאנית ללא אלימות וניצח. זוהי האנרגיה של התקווה שניצחה. מהטמה גנדי היה
נושא הדגל של האנרגיה של התקווה.
אלו הם מקצת מהדוגמאות של אומות אשר שינו את פני ההסטוריה של עצמן
כאשר נתנו לאנרגיה של התקווה להוביל והם נאחזו באנרגיה הזו
ולא הרפו עד אשר הגיעו ליעדם.
כל אדם חווה לפעמים דיכאון וחוסר הרמוניה בחיים שלו. כל אדם מרגיש
שכאשר הוא מפסיק להאמין שיש תקווה, הוא נכנס לדיכאון עמוק
יותר ואז קשה לו יותר לצאת משם.
זה נכון גם לגבי יחידים וגם לגבי אומות ומדינות. כאשר עם מסויים
מאבד תקווה, הוא מאבד את החלום שלו כעם. כאשר הוא מאבד את החלום שלו, אזי הוא גם
מאבד את היכולת שלו להילחם ולשרוד כעם.
כאשר מאבדים תקווה, זה כמו לוותר על הקיום. זה כמו אדם שמאבד את
היכולת והרצון שלו להתקיים. זה כמו להתאבד. אז גם עם יכול להתאבד ברגע שהוא
מפסיק להאמין שיש תקווה.
לכל אדם יש תקווה. לכל עם יש תקווה. לכל מדינה יש תקווה. לכל הוויה
יש תקווה.
כאשר אנו מסתכלים על מה שקורה בתקופה האחרונה בארצנו הקטנטונת,
כולנו תופסים את הראש ולא מאמינים שהמצב יכול להיות כל כך
חמור. אבל למחרת, אנו מתבשרים שהמצב חמור פי כמה. מה קורה
כאן?
אנחנו כעם, הולכים ומאבדים את התקווה. אנחנו כעם, הפסקנו להאמין
שזה אפשרי. הפסקנו להאמין שאפשר להתקיים בשלום. אנחנו
כעם מאמינים שכדי להתקיים אנחנו צריכים להילחם תמיד. ואנחנו
נלחמים. אנחנו נלחמים על הקיום היום יומי שלנו, על הפרנסה
שלנו, אנחנו נלחמים על מקום חניה, אנחנו נלחמים על מקום ראשון ביציע, אנחנו נלחמים
על עוד שקל, עוד פיסת קרקע, עוד רכוש כלשהו, עוד מושב בכנסת, עוד מעמד של שליטה,
עוד אנרגיה ממישהו אחר.
מאחר שהפסקנו להאמין בתקווה, התחלנו להיאבק. קודם נאבקנו על הקיום שלנו
במלחמת השחרור אבל לאחר מכן התחלנו להלחם על שליטה והשתלטות.
התחלנו להאמין שמי שיותר חזק הוא גם יותר שולט. רצון השליטה וההשתלטות הושלכו גם
במסגרת המשפחה. וכולנו עדים לאלימות שהולכת וגוברת בתוך המשפחה.
אז מה עושים? מאמינים. מאמינים באנרגיה של התקווה ומתחברים אליה
מחדש.
האנרגיה של התקווה הינה אנרגיה של אהבה וריפוי ביחד. זוהי אנרגיה
של עוצמה ובריאה ביחד. זוהי אנרגיה שמגיעה ישירות מהבריאה.
כאשר אנו מחוברים לאנרגיה של הבריאה, אנחנו מחוברים לבורא. וכאשר
אנחנו מחוברים לבורא, אזי אין לנו צורך יותר להיאבק ולהילחם. אנחנו יודעים בתוכנו
שכל מה שאנו רוצים או צריכים יגיע אלינו ללא מאבק ומלחמות. מתוך אהבה ושיתוף.
למרבה האירוניה, ההימנון של המדינה שלנו הוא התקווה. אבל מי בכלל
שם לב למלים ולמשמעותן כאשר הוא מזמזם את התקווה?
מי יתן ואנחנו כעם וכיחידים נבין זאת ונפנים זאת
ונחזור להאמין בתקווה.
באהבה ואור
תקוה אברהם
מדריכה רוחנית וסופרת
tikva_ab@hotmail.com
אתר הבית:
http://www.tikva.50megs.com
לקבלת תחזית
