יש
וה"פנינה" היפה ביותר מתחילה את חייה בגרגיר אחד של חול בתוך צדפה ועם השנים, לאט
לאט, נוצרת "פנינה"
עם זאת כל היופי וכל התפארת של ה"פנינה" נראה כשפותחים את הצדפה וערכה לא יסולא
בפז. יש והנתינה הגדולה של אדם מופנית כלפי חוץ ומהדהדת לאחר על היש ועל כל הטוב.
שכמו ה"פנינה" שנוצרה מגרגיר אחד קטנטן של חול, כך גם תהליך החיים לאט לאט בונה
בעזרתנו את היופי הפנימי של הדברים שעד שמסכימים אנו לחלוק יופי זה עם
סביבתנו.לחיים אין זמן ואין גיל, ואף פעם לא מאוחר מדי להיות כל מה שאנחנו רוצים
להיות.
זה בסדר לתת לאחרים ואפילו רצוי, ועם זאת רצוי לא פחות ואף יותר לדעת לתת לעמצך
מעצמך. לא, זה לא אגואיסטי, זה היכולת למלא את הכוס שלך טרם שתתן לאחר.
אנרגית הקורבן לא זוכה לתמיכה והערכה מהאחר. אדרבא, כשאתה נותן לעצמך יש לך הרבה
יותר אנרגיה ורצון לתת לאחר מעצם היותך מלא ולא מחסיר. כך שאינך תלוי במה האחר
מחזיר לך אם בכלל, כי יודע אתה למלא את עצמך מהמקור האמיתי מהפנים.
הפרדוקס הוא שבראיה זו מתחילים לזרום אליך יותר ויותר דברים גם מאחרים וגם מהיקום
בכל מיני דרכים בלתי צפויות.
ההיבט המואר של הקורבן הוא המטפל. לבוא אל האנשים עם כל מי שאת/ה מחמלה, לא
מהזדהות.
אין את/ה לוקח/ת מהאחרים את השיעורים והגדילה שלהם. אלא מאיר/ה עליהם באור הנכון
כמכוונים אל המתנה הטמונה באותו שיעור וכך מעגל האנרגיה מושלם.
הרגישות שלך זו מתנה. תן/י ביטוי לרצונך בקול, בשירה, בשמחה, המהווים תדר מגנטי
לכל היש.
וראית חיים.
באהבה והכרת תודה,
ירון פאר,
אמן ומתקשר