ברפואה
הסינית המסורתית לכל איבר יש תפקיד בהיבט הנפשי והגופני. הטחול-לבלב אחראי על
האינטלקט. אחריות זו מכילה בין היתר גם את החשיבה וההגיגים. כאשר אנו מנצלים את
יכולת החשיבה שלנו במידה הנכונה, אזי אין לנו בעיות. כמו בכל ניצול יתר אנו
משלמים את המחיר לכך. חשיבה מוגזמת, לימוד לחוץ ומוגזם גם הוא דורש אנרגיה רבה
מאד מהטחול.
כך גם במדיטציה,
כאשר היא במידה נכונה היא מסייעת לנו לענות על הרבה מאד בעיות ולבטים פנימיים. זה
מרגיע אותנו ואף מצליח למנוע מאתנו נזקים משניים כמו, יתר לחץ-דם, מחלות פנימיות
מרובות ואי-שקט נפשי. ברם, כאשר אנו מודטים באופן מוגזם וללא גבולות, אנו מנצלים
את האנרגיה הפנימית הקרויה- צ'י בסלנג הסיני.
אובדן הצ'י יכול
לגרום לתופעות שונות ומגוונות. כך למשל, תתכן ירידה בתיאבון, כאבי-בטן, נפיחות
בבטן, בצקות, אובדן יכולת שליטה מלאה על הצואה, אובדן נפח שרירים, גפיים חלשות,
עייפות כללית, התפתחות כיב פפטי עם מבנה גוף רזה. הכיב הפפטי מתפתח למרות ההפחתה
הניכרת במתח הנפשי לכאורה אך בעקה הנובעת על רקע הפחתה בצ'י של הטחול. מאחר
והטחול והקיבה הם מסלולים בני-זוג, ההתבטאות של התהליך היא בקיבה. מובן שישנם עוד
נזקים כלליים נוספים הנובעים על רקע פגיעה בתפקוד של הטחול. בין יתר תפקידי הטחול
זה ייצור דם. הפחתה של דם בכבד ובלב יכולה להביא להתחממות האיבר וחום זה יכול
להיכנס לקיבה ולגרום לכיב.
ניתן למנוע בעיות אלו אם נבצע מדיטציה על פי
הכללים המוכרים. הכלל הבסיסי גורס שאסור להגזים במדיטציה. במידה וביצענו מדיטציות
מרובות ומתמשכות, הגוף יתחיל לשדר לנו כי קשה לו. אנו נתחיל לחוש בעייפות. יתכנו
בצקות למיניהן. הגוף יאבד מאסה מהשרירים. נראה יותר חיוורים מהרגיל שלנו. כאבי
הבטן יהיו קלים אך יתגברו ועד לכדי כיב של ממש. בשל חוסר ייצור מספיק של דם, הכבד
יתחמם ויתכנו כעסים למרות שבעבר האדם היה רגוע ושקט. אי השקט יכול להיות על רקע
חוסר דם בלב. לאדם יהיו חלומות בעתה. יתכנו פעימות לב מהירות וקשיי שינה ועוד. כל
הסימנים הללו יחדיו וכל אחד מהם צריך להדליק נורה אדומה באדם וזאת למרות פעילות
חיובית לכאורה. המדיטציה ברוכה במידה אולם היא עלולה להיות חרב פיפיות אם מגזימים
בה.
פרופ'
משה שטרנפלד
לקבלת תחזית
