הומאופטיה ו -
ADHD
- מאמר שני
/ הניה סימון
שני סיפורי ריפוי מלא מהפרעות התופעה
סיפור ראשון:
בהיותו בגן הילדים המליצה הגננת על בדיקת שמיעה לשון בן השלוש. הוא לא
היה מסוגל להקשיב. בדיקת השמיעה נמצאה תקינה, הרופא החליט על דקסדרין. התרופה
גרמה לו להיות הרבה יותר תזזיתי משהיה מלכתחילה, וגרמה לו טירוף אמוציונלי,
שתוצאתו הייתה הרטבת לילה.
בגיל שש החליטה אמו
לנסות הומיאופתיה. היה לו קשה לשבת בשקט בכיתה. זמן הריכוז שלו היה קצר. והסחת
הדעת הייתה קלה ביותר. לא יכול היה להתרכז בהוראות המורה. שון היה חסר סבלנות. אם
לא הורשה לעשות את רצונו, כעס ולא שמע להסברים. דיבר בקולי קולות ונסחף בקלות.
אהב לצפות בטלוויזיה וסירב ללכת לישון.
שון היה הפכפך, מצד
אחד היה מלא חיבה רגע אחד ומיד אחר כך אגרסיבי מאד. לא יכול היה לשמור על חוקי
משחק כאשר שיחק עם הילדים. לא יכול היה להשתלב ונטה לדחוף אותם. אם הגיבו, הוא
מיד היכה ובעט. כאשר כעס, הוא צרח, איים להרביץ לכולם והודיע להם שהוא שונא אותם.
שון נהג לכסוס את
ציפורניו, מאוחר יותר היה מתעסק באיבר מינו. עכשיו גם חיטט באף וגמגם.
עם כל זאת היה ילד
יצירתי מאד. אהב להתחפש, שדים מכשפות, עטלפים וגם עורבים, אף על פי שגם פחד מהם.
מה שהיה מאד יוצא
מן הכלל אצל שון היה טבעו שהיה נוטה להגזים בכל, אם בדיבור, בהישארות ער עד מאוחר
בלילה, התקפות על האחרים, והחיטוט באף.
שון
טופל כאשר נטל פעם אחת בלבד תרופה הומיאופתית. (Med.)
לאחר חדשיים
אמו דיווחה כי הוא כועס פחות ואינו מכה את
אחיו יותר.
כושר הריכוז שלו עלה ויכול לשבת בכיסא בלי
להתנועע מצד
לצד.
הוא יכול היה
להעסיק את עצמו לשעה שלמה, קרא טוב יותר
ושנת הלילה
שלו השתפרה.
שנה לאחר שהחל
את הטיפול, דיווחה האם כי שון הוא ילד
נורמלי לכל
דבר ומסתדר יפה עם חבריו.
שון
לא הזדקק לשום מנה נוספת של התרופה.
תופעת הADHD
נעלמה לאחר שנה.
סיפור שני: של ילד
בן 3 עד למלאת לו 5
ברק בן השלוש, ילד
ממשפחה חרדית, הגיע אלי כאשר הוא חיוור רזה ומאד אקטיבי. מראה פניו עדין מאד
וורידים כחולים משתרגים על רקותיו ומצחו הגבוה. ילד יפה, נראה עדין וסימפטי, פקוח
עיניים וסקרן. רצה לשחק במחשב ובכל מה שעורר את סקרנותו במשרדי.
ההורים סיפרו שהילד
אלים מאד כלפי שני אחיו הקטנים, במיוחד כלפי האמצעי, מוכן להכותו בכל מה שלוקח
ליד, אפילו ברזל כבד או משהו חד כל מה שזמין באותו רגע. אחיו סובל ביותר. ברק
לוקח לו כל מה שיש בידו ולא נותן לו להתבטא. בחברת ילדים אחרים הוא תוקפן, מנהיג
פרויקטים אך מפלה לרעה ילדים אחדים, מתגרה בילדים מבוגרים ממנו בחצר הבניין בלי
חשש.
בהמשך מתברר שהוא
ממרר להורים את החיים, גם בהתנהלות היומיומית. הוא דורש לקבל את השתייה ואת האוכל
בדיוק על פי הפרטים כפי שהוא מבקש. אם יש איזו סטייה מצבע המיץ או חום השוקו,
משליך את הבקבוק לרצפה, צועק ומקלל את ההורים, מאיים שיהרוג אותם שיקרא למשטרה
'כשיהיה גדול' וישים אותם בבית הסוהר, כשיהיה גדול ייקח רובה ויהרוג אותם. כאשר
הם מעירים לו על דבר מה מתנהג באותו אופן ומגיב קשה. בוכה הרבה ועל כל דבר. אינו
סובל מים על ראשו במקלחת וכל רחצה מלווה בצרחות נוראות בשעת חפיפה. לאחר מכן צוחק
ונרגע.
השינה שלו קשה והוא
מתעורר בבכי מר פעם פעמיים בכל לילה. בא לישון במיטה עם אמא או אבא. פוחד מאד
מכלבים. וצורח מרה כשנפצע, בעיקר אם יש טיפת דם, אפילו אם זו שריטה קטנה, לוקח
זמן רב להרגיע אותו. לילד תיאבון מזערי. להאכיל אותו זה פרויקט ומו"מ מייגע על
ממתקים. ברק רזה ונמוך מהילדים בני גילו (אבא גבוה ואמא ממוצעת קומה).
בהיסטוריה שלו,
חוסן בלידה ולא ידע לינוק כמה ימים אחרי כן. הברית שלו נתאחרה בגלל צהבת.
ההתפתחות אחר כך היתה טובה והוא ינק היטב עד שחוסן ב"משולשת" בגיל ארבעה חדשים.
לאחר החיסון היה נראה כמעולף יומיים, כאשר נראה היה שהוא כמעט חסר חיים לעומת מה
שהיה קודם ושכב בלי נוע, חיוור ואפור בעגלתו, טופל מיד אצל הומיאופת וחזר למזגו,
אך נוספו לו בעיות נשימה שהתבטאו בשיעולים והקאות, לקח למעלה משנה של התקפים
תקופתיים של שיעול כנ"ל שטופלו בהומיאופתיה, עד שגמר עם התגובות לחיסון הזה.
כשהיה בן שנה וחצי נולד אחיו. שהיה מושא גדול לקנאה חזקה.
קיבל את הרמדי
ההומיאופתית כשמלאו לו שלוש וחדשיים, בדצמבר 2001.
כשהיה בן ארבע שוב
הצטרך לאותה רמדי כשאמו נעדרה מספר ימים כשנולדה האחות, הרביעית במשפחה, וקיבל
אותה אז במינון גבוה מאד.
בפעמיים שקיבל את
הרמדי שלו, היה חום גבוה למשך כשתים עשרה שעות, לאחר מכן, קם כאילו ילד אחר.
מציית ומנסה להשביע רצון האנשים סביבו. מוכיח אחריות כאשר יוצאים עם אחיו הקטנים
לגן המשחקים. הסקרנות והיצירתיות שלו באו לידי ביטוי בחריצות בציור, ביצירה,
בהקשבה לסיפורים מהקלטות ומהוריו. (אין טלוויזיה בבית – המשפחה חרדית) תיאבונו
ושנתו השתפרו, לאחר נטילת הרמדי היה פרץ של גדילה. כיום הוא בגובה מעט מעל הממוצע
לגילו. אחותו הקטנה היא בת שנה ושמונה חדשים, הוא לא נזקק לשום תרופה מאז שקיבל
סמוך ללידתה את הרמדי האחרונה. הוא הולך ומשתפר באופן ניכר מאד מאז לפני התקופה
הזו, מקובל על כל החברים הגדולים והקטנים בבנין, והגננות מציינות את התנהגותו
ולימודו לשבח, הוא ילד שמח ואהוב מאד ומשחק יפה עם אחיו.
בהמשך טופלו גם שני
האחים הקטנים בגין התקופה הקשה שעברו יחד.
כיום ברק בן חמש
וחצי אין זכר לבעיות ההתנהגות שהיו. מבוגרים וילדים מבקשים את קרבתו, הוא ילד
שמח פיקח ומעניין, בגן חובה משבחים את לימודו (בגן החרדי לומדים לקרוא בגיל זה)
ותפקודו בכל המישורים הוטב לחלוטין.
הערה חשובה
לגבי הומיאופתיה:
אתר האגודה
להומיאופתיה בישראל כולל בתוכו מאמרים אחדים על מחקרים שנעשו בארץ ובעולם וכן
מדובר במה
שמוגדר הומיאופתיה קלאסית בלבד.
ניתן ללמוד
מושגים חשובים בהומיאופתיה הקלאסית ולמצוא מטפל מורשה באתר הבא:
www.homeopathy-israel.co.il
*) סיפור מס'
1 הוא תרגום מקרה ADHD
מתוך הספר Ritalin Free Kids
המחברים:
Judith Reichenberg Ullman MD, MSWand Robert Ullman, ND
בהוצאת
Prima
Health, USA
תרגום: הניה
סימון, RCHom
**) סיפור
מס' 2 הוא סיפור של ילד ישראלי (השם שונה) שטופל אצלי
הניה סימון,
הומיאופטית קלאסית.
לקבלת תחזית
