מקרה של גמגום - חלק שני
נתנו לקתי
calc-c 200
וקבענו פגישת מעקב בעוד חודשיים כך שיעבור מספיק זמן כדי לראות אם חל שינוי
בגמגום. הרקע לבחירה היה האיטיות שבה יצאו השיניים וכמה לאט למדה לדבר, הזיעה
בראש במשך השינה, שיער שגדל לאט, ציפורניים חלשות ונטייה לישון על צד משאל.
בנוסף
הייתה נוטה לשקוע בדמיונות, נטייה לפתח דלקות אוזניים, דלקות בנרתיק ואקזמה.
הכמיהה
לגבינה לבנה ולגלידה וביצים
– כל אלה מאד מאפיינות טיפוסים של
calc.
אפשר לציין שcalc
לא מופיע אצל קנט ברובריקה:
"MOUTH;
SPEECH; stammering".
לאחר חודש
אמה הביאה אתה כי חשבה שהרמדי התבטל.
היה שיפור
בגמגום שמדד כך:
אחרי הרמדי
3 גמגומים ל100 מילים. לפני הרמדי: 17 גמגומים ל100 מילים.
האמא
שעדיין לא השתכנעה ביעילות של הטיפול ההומיאופאטי נתנה אנטיביויקה לדלקת אוזניים,
במקום להתייעץ עם ההומיאופאט. שבוע אחרי דלקת האוזניים והטיפול האנטיביוטי חזר
הגמגום למצבו המקורי. עדיין יש לה כאב באחת האוזניים, ויש הפרשה חומה באוזן. היא
בכתה ואחזה באוזן.
רצתה שאמא
תיקח אותה על הידיים ותנחם אותה.
היא קבלה
bell
והמלצנו לה לחזור אל הcalc-c
אחרי שתחלים מהדלקת.
Bell
הוא האקוטי של calc
אבל אולי היה אפילו נכון יותר במקרה זה לחזור על
calc
במינון גבוה, כי דלקת באוזן ימין היא חלק מהתמונה הכרונית.
דיברנו עם
האם כעבור 3 שבועות: הדלקת עברה במהירות, אחרי מנה נוספת של
calc הגמגום שוב השתפר, אבל בימים האחרונים חוזר. בשלב זה נכון היה
להעלות ל M1 כי ה200
עבד רק לפרק זמן קצר. אם גם הפוטנט הגבוה יותר לא היה עובד זה
סימן שהתרופה הייתה רק קרובה אבל לא זו שנדרשה באמת והיה צורך להחליף לרמדי
שהשפעתו תימשך זמן ארוך יותר ותגיע לעומק גדול יותר.
חצי שנה לא
שמענו מקתי ואמה. האם דיווחה שלקח 9 שבועות מאז שלקחה את ה1M
עד שהגמגום נעלם לחלוטין. מאז הוא לא חזר והיא לא נזקקה לשום
טיפול נוסף. קלינאית תקשורת שטפלה בילדה הודתה שאין צורך בשום טיפול.
נעלמו גם
הפטריות מהנרתיק, לא הזיעה בשינה ולא רצתה מאכלים קרים וביצים.
אמה הפכה
חסידה של הומיאופטיה והביאה את כעבור מספר חודשים את בתה לקליניקה בגלל כאב
אוזניים. היא אפילו לא חשבה על אנטיביוטיקה. למעשה היא ניסתה בעצמה לחזור על הBELL
אבל ללא תוצאות. (צעד מאד לא מוצלח). אחרי בדיקה נתנו לילדה
calc-c
והורינו לאמא לא לחזור על המנה כי הערכנו שההשפעה תימשך לפחות חצי שנה, וכך היה.
זה המקרה.
לא לקחנו את סימפטום הגמגום מאחר והמקרה היה כל כך אופייני וכך כך התאים לרמדי לא
היה צורך להתייחס לסימפטום הספציפי.
מה דעתכם?
אורנה מיכלוביץ