הומיאופאט צרפתי מספר על
מטופלת ומביא את עיקר דבריה (מובן שהוא קיצר והביא את העיקר לדעתו כלומר את מה
שעזר לו למצוא את התרופה שהועילה).
"הדיכאון שלי התחיל לפני
3 שנים. הייתה לי חרדה שאמות בשינה. הייתי עייפה גם אחרי 10שעות שינה. עליתי
במשקל. איבדתי עניין בכל דבר. היו לי כאבי ראש ובעיות עיכול.
הייתי בן אדם רגוע עד לפני
3 שנים. זה התחיל בזמן שצפיתי בטלוויזיה והדלת נטרקה בכוח. היה לי קשה לנשום,
הרגשתי שאני נושמת כאילו מתחת למים.
אני חסרת סבלנות, מתחשק לי
למרוט את השיער ולהעליב אנשים
אני מנסה לתת לאנשים מספיק
מרחב אבל למה הם חייבים לנגוע בי?
זוזו ממני. אני לא רוצה
שאף אחד ייגע בי, אני מרגישה זעם ומקללת.
אף פעם לא אהבתי שנוגעים
בי.
אני מהדקת שיניים ולא
אומרת כלום אבל מקללת בפנים.
אמי מרגישה שאני מעדיפה את
החבר שלי על פניה.
עכשיו יש לי בעייה ביחסים
עם החבר שלי ואמא שלי לא מאושרת בגלל המצב עם החבר שלי, אני אומרת לה: "אנחנו סתם
יוצאים, תעזבי אותי"
החרדה שלי קשורה בכך שאני
לא מצליחה לגרום לה שמחה, הכל קשור בשניהם, כשיש ויכוח או ריב אני מרגישה שאני
פשוט רוצה לעזוב
הייתי עושה ספורט אבל
עכשיו זה כמעט בלתי אפשרי לצאת מהמיטה, אני עייפה באופן מוגזם.
אני אוהבת חיות, הן לא
רוצות שום דבר ממני, הן פשוט אוהבות אותך
אני מרגישה טוב איתן
והייתי יכולה להסתדר בלי אנשים
יש לי כאב ראש כל יום, בין
העיניים ובחלק הפנימי של העין
מרגישה יותר טוב באויר
פתוח ורע בחדר סגור
יש לי עצירות, וצרבת כאילו
שאכלתי משהו חמוץ, רקוב, מלוכלך, כאילו האוכל נרקב בתוכי."
את הניתוח של ההומיאופאט,
איזה תרופות נתן ומתוך אילו שיקולים ואיזה תוצאה לטיפול אביא בהמשך. אשמח אם
תשלחו לפורום תגובות או מחשבות על תרופות.
להמשך המאמר
הקש/י כאן
אורנה מיכלוביץ,
הומיאופטית קלאסית
לקבלת תחזית
