הומיאופתיה מאת אורנה מיכלוביץ

אודות אורנה מיכלוביץ ורשימת מאמרים

פרק הומיאופתיה

הדחקות, הומיאופתיה וריפוי נפשי / אורנה מיכלוביץ

הבנת הבריאות לפי ההומיאופתיה קשורה להבנת הנפש באופן כללי.

 

מושג "בריאות" לפי הרפואה ההומיאופתית קשור ישירות לצד הנפשי. ההומיאופתיה אינה מבחינה בין גוף ונפש, אלא מתמקדת ביחסי הגומלין בין הגוף והנפש.

הקשר בין גוף ונפש אינו רעיון מעורפל אלא מדריך מעשי בחיפוש תרופות, הבנת סימפטומים פסיכולוגים הכרחית לפעמים למציאת התרופה למחלה הפיזית ולהיפך.

למשל: אדם יבריא מטרשת נפוצה אחרי שהתבררו קונפליקטים לא פתורים בנפשו, והבנה זו הובילה לתרופה נכונה שתקדם אותו מבחינה נפשית וגופנית לקרת בריאות רבה יותר.

אבל ההומיאופטיה לא מתעסקת בפועל, בשאלה מה גרם לסימפטום זה או אחר, אלא מנסה להבין את תמונת הסימפטומים בכללותה ולהתאים תרופה לתמונה זו. אפילו השאלה של מה קודם למה היא יותר מורכבת ממה שמקובל לחשוב, בודאי רבים שמו לב לכאב ראש שהופיע אחרי מתיחות או כעס, והכעס לכאורה הוא מה שגרם לכאב ראש, אבל למעשה כאב הראש היה רק קש ששבר את גב הגמל, גמל שנשא מטען גדול עוד קודם, של השפעות פיזיות תורשתיות, סביבתיות, ולחצים מקומיים. מה שנראה כסיבה, כלומר הכעס, המתח, החרדה, הוא כבר תוצאה של סיבות רבות אחרות.

פסיכולוג ידוע הגדיר את חוסר השחר שבחיפוש הסיבה למצוקה: לא מטפלים בשריפה ביער על ידי גילוי הגפרור שהצית אותה.

מנקודת מבט הומיאופתית מחלות נפש רבות בתקופתנו הן תוצאה ישירה של הרפואה הקונוונציונלית המדחיקה מחלות גופניות, (מה שהרפואה הקונונציונלית קוראת "ריפוי" ההומיאופתיה קוראת הדחקת סימפטומים) ואת המחיר של ההדחקה אנחנו משלמים במחלות ומצוקות נפשיות. הדחקה היא העלמת הסימפטומים בלי טיפול בגורמים העמוקים להופעתם. טיפול שלא נוגע בגורמים העמוקים למחלה יביא ליצירת סימפטומים קשים יותר בהמשך והפרעה נפשית.

הומיאופטים בדומה לביולוגים מכירים בכך שאורגניזמים מגיבים ללחץ בדרך של קודם כל להגן על תהליכים חיוניים. הנפש (והמוח) היא החיונית ביותר כי היא אחראית על ההחלטות שיביאו בסופו של דבר לשימור החיים בתנאים מסוכנים. תחת לחץ תתעורר חרדה ויתעוררו רגשות מסוימים אך לא כאלו שיסכנו את שיקול הדעת ויכולת הסקת מסקנות לטובת ההישרדות. חרדה זאת פגיעה ברמה רגשית. פגיעה ברמה מנטלית, כלומר פגיעה נפשית שמשבשת את שיקול הדעת היא הפרעה הרבה יותר עמוקה. גם ברמה הפיזית, לחצים יפגעו קודם כל באברים פחות חיוניים, לא במוח ובלב אלא באוזן ובעור. הסימפטומים הם למעשה צורת הסתגלות ותגובה על לחצים, דרך להחזיר איזון, והאורגניזם בוחר את הדרך הזולה ביותר, הוא בוחר "להקריב" את מה שפחות חשוב. הדחקה של הסימפטומים ה"קלים" תגרום לאורגניזם להקריב אברים יותר חשובים, וכך רואים בקליניקה לעיתים קרובות הדחקת בעיות בעור באמצעות משחות קורטיזון, ובעיות בדרכי הנשימה שמתפתחות מייד אחרי כן.

אפשר להבין גם תוצאות לוואי נפשיות של תרופות מסויימות (כמו דיכאון אחרי שימוש בקורטיקוסטרואידים) כתוצאה של ההדחקה שתרופות אלה עשו.

סימפטומים פסיכולוגים הם דרכים להסתגלות ללחצים ביולוגים ונפשיים. לא כדאי להדחיק את הסימפטומים האלה, הדחקה של סימפטום רגשי יכול להביא ליצירת סימפטום מנטלי (איבוד זיכרון, בלבול ועוד), ולסימפטום פיזי (סכרת, עליית לחץ דם ועוד ועוד).

הדחקה היא מה שנעשה בעזרת תרופות קונוונציונליות, ש"תוקפות" את הסימפטום ברמה פיזיולוגית. (תרופות הרגעה, שינה, אנטי דיכאוניות וכו), כלומר צריך להשתמש בתרופות כאלה אם אין ברירה, אבל עדיף בעצם להשתמש בתרופה הומיאופטית שמעלה את יכולת ההתמודדות של האדם ומאפשרת תהליכי ריפוי. תהליך זה  יהיה מלווה בתמיכה נפשית של ההומיאופאט ורצוי גם אנשי מקצוע אחרים (פסיכותרפיה וכו').

 

כמה מילים על הדחקות

פילוסופיה הוליסטית משמעותה לטפל בכל האדם לא רק בחלק ממנו. כשמטפלים בדלקת גרון אז הציפייה היא להתרכז בגרון בלבד, לקחת משטח, אולי כמה שאלות, מתי התחיל וכו, אבל האם זה הגיוני לשאול איך התאוששת מגירושין שקרו לפני 10 שנים?

כבר ברור שבעייה פיזית היא תוצאה של מצוקה נפשית. אבל לעיתים בעיה רגשית היא תוצאה של בעייה פיזית שהודחקה. אם לילד יש גרון כואב, דלקת שקדים, כאב אוזניים או חום שהודחק על ידי טיפול קונוונציונלי . הטיפול האנטיביוטי למשל, העלים את הסימפטומים, הילד הרגיש יותר טוב, החום עבר, הדלקת נעלמה, אבל למעשה המחלה, שהתבטאה על ידי סימפטומים אלה לא נעלמה אלא עברה לרמות יותר עמוקות.

לנזלת או שפעת אין למעשה תרופה, הנזלת עצמה היא התרופה. כשיש הדחקה של סימפטומים פיזיים הם עשויים להפוך לסימפטומים נפשיים כמו עצבות רגזנות, קוצר רוח פחד נטישה פחד מנקמת האל או פחד מחושך. אם יש הדחקה רבה של סימפטומים רגשיים על ידי נוקשות בחינוך או אפילו באמצעות תרופות יתפתחו סימפטומים מנטליים: בעיה של ביטוי, אובדן זיכרון לטווח קצר, כמו להיכנס לחדר ולא לזכור לשם מה, דיסלקציה, או חוסר יכולת להחליט או לבצע.

במשך תהליך ההחלמה בטיפול הומאופאטי תהיה חזרה, אומנם קצרה ולא מסוכנת, של סימפטומים שהודחקו. אלו שהודחקו אחרונים יהיו הראשונים להופיע בדרך כלל. כשכל ההדחקות הוסרו הפציינט יהיה בריא. תהליך הריפוי נעצר אם המערכת לא יכולה להשתחרר מההדחקות. כשבעיות רגשיות הפכו לבעיה מנטלית אין ביכולת המערכת הרגשית לרפא את עצמה. כך שמאד חשוב מאיפה מתחילים את הטיפול, אמפטיה ודיבור על בעיות רגשיות לא תמיד יביא את הריפוי כשהבעיה הפכה כבר מנטלית, וריצה וספורט לא יפתרו בעיות רגשיות. יש צורך בתהליך של הפיכת כיוון ההדחקות של תחלואים קודמים, ורק כך בריאות תושג. יש מחשבה היסטורית, כרונולוגית בטיפול הוליסטי שלוקח בחשבון את המעברים של המחלה ממערכת למערכת. יש צורך במספר שעות כדי לנסות להכיר את הפציינט ולא פחות משנה כדי לטפל , הכוונה בטיפול היא לשחזר את מסלול ההדחקות,וכך מתחיל תהליך של ריפוי במתבטא בשינוי הסימפטומים, והופעת סימפטומים "ישנים" יותר ויותר, קלים יותר ויותר..

אורנה מיכלוביץ

הומיאופתיה קלאסית מאת אורנה מיכלוביץ

אודות אורנה מיכלוביץ ורשימת מאמרים

פרק הומיאופתיה

לראש הדף