מוקדש באהבה לרופאים ולאחיות העוסקים במלאכת הקודש
של בעיות פריון בנשים ולנשים היקרות שעוברות את הטיפולים בבשרן ונפשן
בעיית
הפריון יוצרת משבר חמור בחיי הזוג המנסה להרות ללא הצלחה, על פי רוב חיי האישה
נפגעים אף יותר מאלו של הגבר. לכם, המטפלים בגופן של הנשים במיטב הטכנולוגיה
הרפואית המתקדמת, אני רוצה להאיר מעט על הפן הנפשי הכרוך בטיפולים.
משבר אי
הפריון מתבטא בכל תחומי החיים של האישה- בהיבט הפסיכולוגי האישי, בהיבט הזוגי,
המשפחתי, החברתי ובקריירה.
עם
התקדמות הרפואה והטכנולוגיה בעשורים האחרונים מסוגלת הרפואה כיום לתת מענה כמעט לכל
הסובלים מבעיות פריון, אולם, אין ביכולתה לספק מענה לצרכים הרגשיים היחודיים
לסובלות מבעיות פריון. מרבית הנשים מתמודדות עם הקשיים הרגשיים המלווים את משבר
אי-הפריון לבדן וללא עזרה מקצועית. מתן הטיפול הרפואי לגוף והיעדר הטיפול הנפשי
המתאים, יוצרים הפרדה, שהיא אינה טבעית בעיניי, בין הגוף והנפש.
מאפייני משבר אי-הפריון
ברמה האישית
נמצא שמטופלות פוריות
חשופות לדכאון פי שניים מנשים בקבוצת ביקורת ושרמות הדכאון שלהן הגיעו לשיא
אחרי שנתיים של אי-פריון. החוקרת, ד"ר אליס דומר, שחקרה את הקשר גוף-נפש מההיבט של
אי-פריון, השוותה את רמות הדכאון שמצאה אצל מטופלות הפוריות לרמות דכאון שנמדדו
במחקר אחר של חולות לב, סרטן ואיידס ונדהמה לגלות שהנשים הלא פוריות מדוכאות באותה
מידה כמו הנשים החולות שחייהן נתונים בסכנה (1).
ביטוי
לדכאון הכרוך באי-הפריון נמצא כבר בתנ"ך בדבריה של רחל העקרה :"ותרא רחל כי לא ילדה
מיעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין- מתה אנוכי" (בראשית ל',
פס' 1). גם חנה בכתה, לא אכלה ונשאה אבל בליבה משום ש"האל סגר את רחמה" (שמואל א',
א').
אי-פריון הוא מצב בו האדם נכשל למלא פונקציה התפתחותית בעלת מרכיבים גופניים,
נפשיים וחברתיים. הוכח כי אי-פריון הוא מצב עקה (stress)
וכי הוא מעורר תגובות וחוויות רגשיות רבות עוצמה כמו חרדה, כעס, צער ואשמה
(7).
רגשות
בולטים נוספים עמם מתמודדות הנשים הסובלות מאי-פריון הם אובדן תחושת שליטה,
תחושה שמלווה את ההבנה שתכנון המשפחה אינו בידי הזוג או האשה. תחושה זו מתחזקת עקב
מעורבותו הרבה של הרופא בתהליך ההפריה, ולמעשה בחייהם. הרופא נעשה גורם מכוון
והמלצותיו על המהלך והקצב של האבחון והטיפול מתקבלות במקרים רבים כהוראות מחייבות
(7).
אבדן ואבל-
בתהליך אי-הפריון יש אבל מסוג שונה- אבל על מי שטרם נולד. זהו אבל אמיתי עם כל
מרכיבי האבל, אלא שהחברה אינה מכירה באבל הזה, שהרי אף אחד לא מת, והזוג נשאר בודד
באבלו. כמו כן מלווה המשבר באובדנים רבים: אובדן חלק מהעצמי, אובדן אידיאל ותפקיד
בחיים, אובדן מעמד, אובדן ביטחון עצמי, אובדן נשיות/גבריות (7)., אובדן התקווה
לילד, אובדן התקווה להמשכיות גנטית, היעדר מיניות פורה והחמצת חווית ההריון (8),
אובדן פרסטיג'ה, אובדן שליטה ועוד ועוד.
קנאה-
בתוך האבל מתעוררת קנאה כלפי אלו שיש להם- הריון או תינוק. לקנאה הזו יש עוצמה חזקה
כי היא גוברת ככל שהדבר בו מקנאים חשוב יותר לזהותנו. מובן שלמטופלות הפוריות
ההריון והתינוק חשובים במיוחד (12).
כן חווה
האישה פגיעה בדימוי הנשי, פגיעה בדימוי העצמי ובדימוי הגוף.
ואי אפשר שלא להזכיר את הקשר בין אי-פריון למתח. ידוע שמשבר אי-הפריון יוצר
מתח רב והמתח מצידו מזין ומעצים את בעיות הפריון ע"י שיבוש האיזון ההורמונלי העדין
והחשוב כ"כ לתהליכי ההפריה. כיוון שבלוטות יותרת המוח וההיפותלמוס הם האחראים הן על
שחרור הורמונים במצבי סטרס והן על הפרשת הורמונים הקשורים לרבייה, מגוון של הורמוני
סטרס עלול להפריע לשחרור הסדיר של אותות מההיפותלמוס שאחראים על הרבייה. שחרור ה-
LH
וה-FSH
מיותרת המוח נפגם. כתוצאה מכך מחזור הווסת עלול להשתבש או שעלול להתרחש דיכוי של
הביוץ. למרבה הצער, פעמים רבות נוצר מעגל אכזרי של אי-פריון ומתח, שתורמים ומעצימים
זה את זה: מתח נפשי יכול לתרום לבעיות פיזיולוגיות שגורמות לאי-פריון, שמחמיר את
המתח וחוזר חלילה (4).
ברמה הבין-אישית
משבר אי-הפריון פוגע בקשר הזוגי, גורם לבידוד חברתי ופוגע בקריירה ובעבודה.פגיעה
בזוגיות מתרחשת לעיתים קרובות כיוון שמשבר אי-הפריון מעמיד את בני הזוג
במבחנים רבים, נסיונות קשים וטלטלות רגשיות. כל אחד מבני הזוג עלול לחוש אשמה על
שהבעיה היא אצלו, זה שהבעיה לא אצלו עשוי לחוש כעס על בן הזוג ש"מונע" ממנו את
ההורות ובהמשך עשויות להופיע תחושות של רחמים על בן הזוג ואשמה על חוסר היכולת
לתמוך בו בתקופה קשה זו. כל אחד מבני הזוג מצוי בתחושה של הזדקקות רגשית ולכן אינו
מסוגל להיות שם עבור השני ולתמוך בו. כתוצאה מכך עשויה להופיע תחושת בדידות ואכזבה
ביחס לבן הזוג ולזוגיות (6). ההבדלים הקיימים בין התייחסות הנשים למשבר ולטיפולים
לבין התייחסות הגברים עלולים אף להחמיר את המצב הזוגי.
כמו כן
בתקופה של טיפולי פוריות נפגעים חיי המין של הזוג לא אחת. דיווחים קלינים רבים
מצביעים על כך שהתערבות רפואית בחיי המין של הזוג והפיכתם מביטוי של קירבה לאמצעי
של התעברות מכניסים גורמים של זרות וניכור לקשר בין בני הזוג ופוגמים באינטימיות
הזוגית (7).
בידוד חברתי
אופייני מאוד להתמודדות עם אי-הפריון. הוא מונע מפגש כואב עם הסביבה, מפגש שעלול
להעלות רגשות קשים של קנאה וכעס (7). הבידוד עלול להתעצם על רקע תחושתה של האישה
שהיא שונה ממרבית הנשים משום שאיננה אמא ועל כן יש לה עמן פחות במשותף (13).
פגיעה בקריירה
מתרחשת כיוון שהזמן
הנדרש לטיפולים והקושי בתכנון לזמן קצר ובינוני, כמו גם הטרדה הנפשית והמחשבתית,
מקשים על פיתוח הקריירה ועל שמירתה (7). נשים רבות חוששות לאבד את מקום עבודתן עקב
היעדרויות תכופות מהעבודה. הן תלויות בחסדי המעסיקים מחד ובמערכת הרפואית מאידך
(6).
גישות גוף-נפש לאי-פריון לאורך השנים
במשך
הדורות ההתייחסות לבעיות פריון השתנתה החל מתפיסתן כעונש על חטא, דרך התייחסות
לבעיות הפריון כאל תופעה פסיכוסומטית, ובשנים האחרונות עם גילוי של יותר סיבות
רפואיות, התייחסות כאל מצב גופני.
אי-פריון כקללה-
בתרבויות עתיקות נחשב
אי-פריון כקללה של האלים. גם התנ"ך רואה בו קללה שניתנת בגין התנהגות לא נאותה:
מיכל, בת שאול ואשת דוד, נענשה באי-פריון ולא ילדה מעולם משום שלעגה לדוד בפומבי על
עליצותו. בהיעדר הבנה של תהליכי התעברות ניסו בני האדם להשיג שליטה על פריונם בדרך
מאגית. דוגמא לכך ניתן למצוא בנוהג שהיה קיים בתקופת התלמוד ולפיו נהוג היה להינשא
בימי רביעי ע"מ שהמשגל הראשון יהיה ביום חמישי, היום בו ניתנה לדגים, סמל הפריון,
הברכה "פרו ורבו" (7).
התייחסות פסיכולוגית-
לאורך ההסטוריה השוני
הבילוגי של הנשים, ובמיוחד יכולתן ללדת, שימשו תירוץ כדי להצדיק את השעבוד של נשים.
נשים נתפסו כנשלטות ע"י גופן, גופות שנראו בלתי יציבים וחלשים מיסודם. בבריטניה של
המאה ה-19 רווחה דעה כמעט כללית כי המוח קשור ישירות לאברי הרבייה. המוח והרחם
נתפסו כמתחרים על משאבים ואנרגיה חיוניים, ולכן להשקיע את המשאבים באחד מהם, משמעו
לשלול מהשני. הפרעות או מחלות של איברי הרבייה נראו כשורש הסטייה אצל נשים. המושג
'היסטריה', ששימש הסבר לרוב ההתנהגות הנשית הסוטה, מיקד את מרכז קיומה של האישה
ביכולת הרבייה שלה (5).
במאה
ה-20 הושקע מאמץ מחקרי רב בנסיון להבנות פרופיל פסיכולוגי של אוכלוסיית הנשים
הלא-פוריות, במטרה לנסות ולמצוא את הגורמים לאי-הפריון במבנה הנפש של האישה, במיוחד
במקרים בהם הרפואה לא הצליחה להסביר את הגורם לאי-הפריון. נטבע המונח "עקרות
פסיכוגנית" שמתייחס לעקרות שמקורותיה נפשיים.
פלד (95) מציגה פרופיל של האישה העקרה פסיכוגנית כפי שהוצע ע"י
Deutsch
בשנת 1944. הפקטורים האישיותיים הבולטים בה הם דחיית התפקיד הנשי, הזדהות שלילית עם
האם, כפייתיות ודאגה כרונית.
שוורץ
(97) סוקרת שורת מחקרים, החל מ- 1963 ועד 1983 שניסו לזהות פרופיל פסיכולוגי של
האישה הלא פוריה. בחלקם נמצאו יותר הפרעות רגשיות, יותר הפרעות אישיות בסגנון
היסטרי, יותר נוירוטיות, מופנמות, חרדה ודכאון. מחקרים רבים אחרים לא מצאו גורמים
אישיותיים לאי-הפריון.
עם הזמן
הלכו והתמעטו ממצאים אישיותיים ונפשיים כגורמים לאי-הפריון.
התייחסות פיזיולוגית-
עפ"י דנילוק (2003) לפני
30-40 שנה כאשר למחצית מבעיות הפריון לא היה הסבר רפואי, אכן שיערו שגורמים נפשיים
עומדים בבסיס אי-הפריון. כיום רק כ- 10% מבעיות הפריון נותרו לא מוסברות
(הסטטיסטיקה הזו גבוהה קצת יותר בספרים אחרים). לפי גישה זו אין בעיות נפשיות
גורמות לאי-פריון אלא מתלוות אליו. עפ"י גישה זו בעתיד תדע הרפואה לתת הסברים גם
לבעיות הפריון הלא- מוסברות של היום.
כיום יש מודעות גדלה והולכת לשילוב בין גוף לנפש. לא עוד הפרדה
ביניהם.
ד"ר כריסטיאן נורת'רופ ("גופה של אישה תבונתה של אישה") היא רופאה גניקולוגית
שמטפלת בנשים בגישת גוף-נפש. בין היתר היא מסבירה תופעות מכניות הגורמות לבעיות
פריון תוך התייחסות לאספקטים רגשיים ונפשיים מחיי האישה. בעיקר היא מתייחסת לנסיבות
חיי האישה או לתכונות מסויימות, לא למבנה אישיות. כך, למשל, היא מסבירה
אנדומטריוזיס כמחלה של התמודדות, שמתעוררת כשהצרכים הרגשיים של האישה נמצאים בעימות
מול מה שהעולם תובע ממנה. נשים כיום הן חלק מהעולם הגברי התחרותי והעסקי, ורבות
אינן מקבלות תמיכה רגשית בחייהן, בבתיהן ובמקומות העבודה וכך נוצר פיצול בין השכל
והרגש. המחלה מנסה שלא להניח לאישה לשכוח את האופי הנשי שלה, את הצורך בטיפוח עצמי
ואת הקשר עם נשים אחרות.
ניראבי
פיין היא פסיכותרפיסטית אמריקאית שהקדישה את חייה לעבודת גוף-נפש עם זוגות הסובלים
מאי-פריון. לטענתה בבסיס אי-הפריון של האישה נמצאות אמונות תת-הכרתיות בנוגע להריון
והורות. (לדוגמא, נשים שאמהותיהן ויתרו על קריירה עלולות לקבל את המסר הסמוי שגידול
ילדים יהרוס את חייהן). ישנה חשיבות רבה להעלאת התכנים המודחקים למודע ופיין דוגלת
ביצירת קשר בין הרגשות, ההסטוריה המשפחתית והפוריות. עניינים משפחתיים בלתי פתורים,
חוויות ורגשות שליליים מודחקים מהעבר עשויים לחסום הריון (2). כשתכנים מודחקים
עולים למודע משתחררת אנרגיה נפשית שהייתה מושקעת עד כה בשמירתם ברמה הלא מודעת. כעת
הם נגישים ואפשר לעבד תכנים אלו. פעמים רבות האישה מגלה שלמעשה, למרות מסירותה
לטיפולי הפוריות, עמוק בליבה היא לא רוצה להרות. כשהיא נהיית מודעת לכך ולסיבות
לאי-רצונה בהריון, היא יכולה לעבוד עם זה, והסיכוי להריון גובר.
אי-פריון הוא נושא מורכב מאוד. כרוכים בו גורמים גופניים, רגשיים ונפשיים רבים.
הטיפול הרגיל באי-פריון מתמקד בדר"כ בגוף כמכונה הורמונלית ומרבה להתעלם מהגורמים
הרגשיים, הנפשיים ואף התזונתיים שיש להם ביטויים גופניים והורמונלים. גישת גוף-נפש
לבעיות פריון מבוססת על ההנחה כי ידיעה היא עוצמה וכי שינוי בתפיסה, המבוסס על
מידע חדש, הוא חזק דיו לחולל שינויים במערכת ההורמונלית, במע' החיסון ובמערכת
העצבית. לפי נורת'רופ, לזוגות המעוניינים לבדוק את הקשר גוף-נפש ולעבוד איתו,
בנוסף לטיפולי הפוריות הקונבנציונליים, יש יתרון משמעותי הן מבחינת הסיכויים להרות
והן בריפוי יחסיהם עם נושא הפריון.
(10).
כמה מילים עליי
שמי איה ואני בת 32, אמא לתינוקת מקסימה. את בתי הריתי בטיפול
IVF
בביה"ח אלישע. סבלתי מבעיות פריון במשך מספר שנים. לא משהו רציני במינוחים רפואיים,
שחלות פוליציסטיות, ולמעשה הייתי די בהגדרה של "בעיות פוריות לא מוסברות". לאורך כל
הדרך האמנתי שהסיבות לאי-הפריון שלי אינן קשורות לבעיה רפואית כלשהי. לא ידעתי לשים
את האצבע על הסיבה המדויקת אבל ברור היה לי שגורמים רגשיים, נפשיים, משחקים תפקיד.
באותה
תקופה למדתי תרפיה באמנות לתואר שני. באופן טבעי את עבודת התיזה שלי בחרתי לכתוב
בנושא שקשור לאי-הפריון. כתבתי על טיפול באמנות בשילוב גישת גוף-נפש בנשים עם בעיות
פריון. כשבועיים לפני מועד הגשת התיזה, עם תום ההריון הלא פיזי של כתיבת התיזה,
התבשרתי שאני בהריון.
במהלך
כל אותה תקופה קשה של טיפולים בחרתי לצמוח מתוך המשבר הקשה הזה. ידעתי באופן עמוק
שהדברים לא קורים סתם, שיש תהליך שאני צריכה לעבור ברמה האישית. חיפשתי מסגרת
שתאפשר לי את הבירור, את החיפוש הפנימי אחר הגורמים לאי-הפריון שלי. לא מצאתי מסגרת
שכזו. התברר לי שאין מענה מתאים לעבודת מודעות בנושא! כן מצאתי קבוצת תמיכה, שהיתה
נהדרת ותומכת, אולם אני חיפשתי מעבר לתמיכה. חיפשתי צמיחה. רציתי לצמוח מתוך
המשבר ולסייע באופן מודע לגופי, במקביל לטיפולים ההורמונלים, להרות. ידעתי שהאחריות
איננה מוטלת רק על הרופא שלי. האחריות לחיי, כמו גם להריוני, היא שלי!
את מה
שחיפשתי ולא מצאתי עבורי יצרתי, בסופו של דבר, עבור נשים אחרות. פיתחתי שיטת עבודה
לנשים עם בעיות פריון המשלבת טיפול באמנות (יחד עם כלים הבעתיים נוספים כמו כתיבה
ותנועה), דמיון מונחה וכן כלים מעבודתן של ניראבי פיין ושל אליס דומר, מטפלות
גוף-נפש בבעיות פריון. אני עובדת עם נשים באופן פרטני וקבוצתי. לקבוצות אני קוראת
"קבוצות צמיחה".
על קבוצת הצמיחה
מדובר
בסדנת עומק תהליכית בת עשרה מפגשים של שעתיים וחצי כל מפגש. כאמור אני משלבת כלים
מעולם התרפיה באמנות עם כלים של טיפול גוף-נפש, ובעיקר דמיון מונחה.
תרפיה באמנות
היא השימוש בחומרים
אומנותיים במסגרת הקשר של מערכת יחסים תרפויטית. בשונה מטיפול פסיכולוגי בו הכלי
המרכזי הוא דיבור, בתרפיה באמנות הכלי המרכזי הוא יצירת האמנות. האמנות היא שפה
ישירה ובלתי אמצעית דרכה ניתן להגיע אל התת-מודע ביתר קלות ולחשוף תכנים לא מודעים.
הציורים ותוצרי האומנות עוזרים לחשוף ולהבין את התהליכים הנפשיים.
רפואת גוף-נפש
כוללת מגוון טיפולים
וגישות, החל ממדיטציה ואימוני הרפיה ועד לקבוצות תמיכה שמיועדות לגייס את הנפש
לצורך שיפור המצב הרגשי והבריאות הפיזית. גוף גדל והולך של מחקר תומך בשימוש
בטכניקות אלו. אחת הטכניקות היא דמיון מונחה. בדמיון המונחה יוצאים למסע פנימי,
בעזרת הנחייה מילולית של המטפל, כשכל התהליך מתבצע בדמיון. ישנם דיווחים שבאמצעות
הדמיון המונחה אפשר להגיע למפגש עם פצעים רגשיים, רגשות שליליים, כאבים וטראומות.
התחברות לאלה וחוויתם מחדש בדמיון מאפשרת לרפא אותם, ודרך הריפוי הרגשי מתרחש גם
הריפוי הגופני (3). כמו כן אפשר להיעזר בדמיון ע"מ ליצור חוויות מציאות נכספות, כמו
למשל דימוי של האישה בהריון או כאם לתינוק.
בקבוצות
הצמיחה אנו מטפלות בכל הנקודות שהזכרתי במאמר זה, ועוד:
* מתן
ביטוי לחוויות רגשיות שמאפיינות את משבר אי-הפריון.
*
הזדמנות לשיתוף ומפגש תומך עם נשים שעוברות חוויות דומות.
*
יצירת קשר בין הרגשות, ההסטוריה המשפחתית והפריון.
*
חשיפת אמונות תת-הכרתיות בנוגע להריון והורות.
*
חשיפת אמביוולנטיות ביחס להריון והורות.
*
לימוד של טכניקות הרפיה להתמודדות עם מתח.
*
זיהוי דפוסי חשיבה שליליים והפיכתם לחיוביים.
*
טיפוח עצמי.
אשמח
מאוד לתגובותיכם.
זמינה
עבורכם בדרכים הבאות:
טלפונים
: 077-4244286 052-4830627
דוא"ל :
aykimchy@netvision.net.il
מי ייתן ונדע כולנו הצלחה רבה והריונות רבים. שתהיה שנה פורייה
ומבורכת!
מקורות
:
-
Domar, A.D. & Kelly, A.L. (2002) Conquering Infertility, Mind/Body Guide to
Enhancing Fertility and Coping with Infertility, Penguin Books, USA.
-
Payne, N.B & Richardson, B.L. (1997) The Whole Person Fertility Program, A
Revolutionary Mind-Body Process to Help You Conceive, Three Rivers Press,
New York.
-
Rosman, M.L. (1993). Imagery: Learning to Use The Mind's Eye in Goleman, D. &
Gurin, J. Mind, Body Medicine: How to Use Your Mind For Beter Health,
Consumers Report Books, New York.
-
Seibel, M.M. & McCatrhy, J.A. (1993) Infertility, Pregnancy, and the Emotions
in Goleman, D. & Gurin, J. Mind, Body Medicine: How to Use Your Mind For
Beter Health, Consumers Report Books, New York
-
אשר,
ג'.מ. (1992) הפסיכולוגיה של גוף האישה, הוצאת "אח", קרית ביאליק.
-
בר-חוה, א. פוריות מאלף ועד טף, משכל, תל-אביב.
-
גילאי-גינור בתוך בן-רפאל, צ., זיידמן, ד. וגילאי-גינור, ח. (2002) המדריך
המלא לפריון, הוצאת שוקן, תל אביב.
-
גרופי, ב. וגבאי, י. (2003). אי פוריות- תהליך של ייאוש ותקוה. מידעו"ס,
ספטמבר, 2003.
-
דנילוק, ג'.ס. (2003) מדריך לפריון ולבעיות עקרות, אור-עם, תל אביב.
-
נורת'רופ, כ. (2000) גופה של אישה תבונתה של אישה, הדרך לבריאות גופנית
ורגשית, אור עם, תל אביב.
-
פלד,
ד. (1995) אי פוריות שלו/שלה: מאפיינים ודרכי התפתחותם של דפוסי
ההתמודדות עם אי-פריון לקראת מודל זוגי, עבודת מ.א.: אוניברסיטת בר אילן.
-
רייכר-עתיר,
ר. (2003) הפסיכולוגיה והאתיקה ביחידה לפוריות ולהפריה חוץ-גופית,
פסיכו-אקטואליה, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, גליון דצמבר.
-
שוורץ,
נ. (1997) סגנונות ההתמודדות של נשים בשלבים שונים של טיפולי הפריה והשפעתם על
המצב הנפשי וההסתגלות הנישואית, עבודת מ.א.: אוניברסיטת בר אילן.
איה קמחי
לקבלת תחזית
