מודעות עצמית
היא בעצם דבר מאוד פשוט –> התבוננות פנימית. כשאדם מחליט להתבונן בתוכו ובכל דבר
שקיים ומתרחש מסביבו – הוא מודע. ברגע שמתחילים לפתוח את העיניים ולהתבונן ולהקשיב,
כל הדברים הנכונים יקרו ואותו אדם יגיע למקומו בשלווה.
אין מקום
מסוים שמגיעים אליו, הדרך לא מסתיימת כל עוד היותנו חיים כבשר ודם, לכן אין מה למהר
ולנסות להגיע
ל"שם", כל דבר יקרה בזמנו המתאים, וחלק מהמודעות היא לתת לדברים לקרות.
מודעות עצמית
בעיקרה היא להתבונן בתת מודע שלנו ולחיות את הרגע מתוך חוסר מחשבות ושקט נפשי.
השלווה והאהבה
נמצאות בהווה- ברגע הזה. הדבר היחיד שגורם לנו לא להיות ברגע הזה הם המחשבות שלנו.
תנסו רגע אחד לא לחשוב... לא קל.
המחשבות שלנו
הם בעצם אוסף של אמונות.
האמונה היא
כמו קוד שרץ לנו בראש שבונה לנו את חומת ההגנה הנפשית. אמונה זה משהו שלמדנו בחיים
שאמור להגן עלינו מפני סכנה. רוב האמונות נרכשות שאנחנו ילדים- כשאנחנו הכי פגיעים.
אז אנחנו מפתחים לנו הגנות שאמורות להגן עלינו.
מרוב שיש בנו
כל כך הרבה אמונות- קודים, המח שלנו הפך להיות כל כך עמוס בקודים האלה שאין לו רגע
אחד של שקט. בשקט הזה יש חוויה, יש קבלה מוחלטת של מי שאנחנו.
החוכמה היא
לזהות מתי אנחנו כבר לא צריכים אמונות והגנות מסויימות ולשחרר אותם. לראות מתי הקוד
הזה כבר לא רלוונטי לנו ופשוט למחוק אותו.
אמונה זה לא
משהו שנולדים איתו – זה משהו שלמדנו מאנשים אחרים. זה אפילו לא משהו שלימדנו את
עצמינו. זה קוד שהעבירו לנו דור אחרי דור.
שיש לנו שקט
אנחנו רואים את האור הפנימי שקיים בנו ומהשקט הזה צומח עולם חדש, עולם של יכולות
מדהימות אין סופיות. אנחנו יוצרים לעצמנו כל מה שאנחנו מאמינים בו.
לכל אדם בעולם
יש את הנפש המיוחדת שלו. אין אדם שמונע רק ע"י הנשמה והאינסטינקטים, אין אדם שהוא
רוחני לחלוטין. לכולם יש פחדים בתת מודע והרוב גם לא מודעים אליהם, הם קוראים להם
אופי או אישיות.
אני יכול לתת
דוגמא נפוצה מהחיים: אדם הולך ברחוב כאשר זר, הנראה כאיש נחמד וחברותי, ניגש אליו
ומבקש ממנו טובה כלשהי. אך אותו אדם מסרב לתת לו את העזרה כיוון שבראש שלו הוא
חושב- "למה לי לעזור לאדם זר? תמיד חונכתי לא לדבר עם זרים ברחוב כי אולי הם יפגעו
בי". לכן הוא לא עוזר לו.
אם הוא היה
עוזר לאותו זר, הזר היה מעניק לו פתח למשהו יותר טוב בחיים שאת אותו אדם זה היה
מאוד מקדם. אותו אדם בעצם פספס את ההזדמנות בגלל האמונות שלו.
האמונות
נוצרות כאשר אנו חווים חוויה שיש בה טראומה מסויימת, ואז במקום להתמודד עם הרגש
והכאב שעולה בנו, הסביבה שלנו מלמדת אותנו לא להתחבר עם הרגש הזה (כי ככה הם למדו)
ומחפשת להאשים אחרים בכאב הזה, במקום פשוט לכאוב, לכעוס, לבכות, לשחרר ולקבל את
החוויה.
רגשות כגון
כעס, עצב וזעם נתפסים אצלנו לרוב כרגשות שליליים, רגשות שאומרים שרע לנו ושאנחנו
סובלים. זה מה שלימדו את ההורים שלנו וזה מה שהם מעבירים לנו. מכירים את המשפט- "לא
בוכים ליד השולחן אוכל, אתה רוצה לבכות לך לחדר שלך". או, "תפסיק לכעוס, אין לך
סיבה לכעוס, הכל טוב".
כמה אמונות
הכניסו לנו שהבעת רגשות זה דבר לא נכון... הרגש השלילי היחיד שיש זה רגש שלא בא
לידי ביטוי.
אני אתן דוגמא
שהיא קצת קיצונית- אונס. כאשר ילדה קטנה נאנסת, מה החברה עושה במקרה כזה? היא באה
לילדה ואומרת לה, הכל בסדר, מסכנה קטנה, אל תבכי, יהיה טוב. הכל בגללו, הוא מפלצת
נוראית הכל באשמתו. מה שהיא אומרת בעצם, אל תרגישי, תהיי קורבן – זה בסדר להיות
קורבן. אל תקבלי את החוויה הזאת בגלל שהם מפחדים לכאוב אז הם לא רוצים שילדים קטנים
יכאבו. אבל מה שנוצר זה הדחקה. גם אם הילדה מספרת על האירוע הזה עוד ועוד, הוא
עדיין מודחק. כי היא למדה שזה הכל אשמתו ואין לה צורך בכלל להרגיש משהו בעקבות
האירוע. רגשית, היא לא מקבלת אותו. למה לה להרגיש עצב וכעס? זה אשמתו, היא לא צריכה
להרגיש.
ואז היא לומדת
אמונה, שגברים יכולים להיות רעים ואכזריים, ושהיא צריכה להזהר מהם. כי כל גבר מזכיר
לה בפנים את הרגש שעדיין לא שוחרר, את הפחד מלחוות את אותו הרגש. וזכרו, היא לא
רוצה לחוות את הרגש הזה כי יש בה אמונה שלכעוס ולבכות זה רע, זה כואב, זה אפילו
מסוכן. כי כולם אמרו לה שלא צריך, שזה אשמתו.
כל דבר שאנחנו
עושים בחיים מונע מסיבות פנימיות שונות, אך בשביל להגיע למודעות אנחנו צריכים קודם
לראות איזה אמונות יש בנו ואיפה יש בנו אשמה על אחרים ועל עצמינו.
זכרו, המח
שלנו מלא הגנות נגד הפחדים שקיימים בפנים ולפעמים המח גורם לנו להאמין שאותו פחד
הוא הכרחי להישרדות שלנו. ולכן מאוד חשוב להיות אמיצים ולשים לב איפה המח שלנו
משתמש בהגיון ותירוצים להתחמק מלכנס למקומות המודחקים שבנו.
בשביל להקשיב
באמת לעצמנו אנחנו צריכים להתמודד עם הפחדים הפנימיים שלנו. בכל דבר שאנחנו עושים
מומלץ לעצור שנייה ולהתבונן – למה אנחנו עושים או רוצים את זה? כשיש פחד שאנחנו
נתקלים בו צריך לאזור אומץ ולנסות לחדור באמת לשורש הפחד, ממה אני בעצם מפחד? מהי
הטראומה הראשונית שגרמה לאותו פחד? איזה אמונה יש שם ששולטת בי? מה יקרה אם אני לא
אקשיב לפחד הזה?
את הצעדים
הראשונים מומלץ מאוד לעשות אם אדם שעבר תהליכים בעצמו, אדם שיכול לשקף לכם באמת
איפה האמונות והפחדים שלכם ולראות לכם איך להתמודד איתם. מאוד חשוב לעשות את זה עם
אדם נוסף כי איתו אנחנו בונים ביטחון. כאשר יש לנו ביטחון אנחנו יכולים להתחיל
להתעמת עם הפחדים שלנו, יש לנו תמיכה במקומות שבהם אנחנו מרגישים פחד חזק ורצון
לברוח. מדריך טוב זה מדריך שנותן כלים לעשות את זה לבד ונותן לנו תמיכה בצעדים
הראשונים. אל תנסו למצוא אדם שתפתחו בו תלות, מצאו אדם שיכול לשקף אתכם בצורה
האמיתית ביותר בלי לוותר להגיון שלכם.
ועוד משהו,
תראו כמה אנחנו רק מחפשים להפסיק לחשוב, כל הדברים המוערכים בחיינו הם דברים שעושים
בלי מחשבה- צחוק, שינה, עישון, סקס, לרקוד בטירוף חושים, להשתכר, להתמסטל וליצור...
תתחילו בהחלטה
לשלוט במחשבות ולא הם בכם, תעשו מדיטציה. תנסו למצוא רגעים קטנים של שקט במוח וברגע
שאתם מתחילים זה יתגבר לאט לאט, והשקט הפנימי יתמלא בדברים חדשים. זה תהליך שבו
הופכים מזחל לפרפר. לידה מחדש.. ואל תשכחו שכל לידה מלווה לפעמים בהריון ארוך
וצירים כואבים...
העולם משתנה כל הזמן ואדם שמאמין שקיימת בו נשמה ומחפש אחרי המודעות
הפנימית, יודע שהעולם משתנה לכיוון של איזון והרמוניה. לכן כל הטכנולוגיה שמתפתחת
בעולם היא בשביל לעזור לאנשים להתפנות מהעבודה הקשה כדי שהם יוכלו להכיר את עצמם
יותר, כדי שהם יכלו לעבוד על האיזון הפנימי שלהם. אז שיהיה לכם בהצלחה!
באהבה,
אריאל גלילי
לקבלת תחזית
