אכן, האמת פשוטה,
כל כך פשוטה שהיא מתעופפת לנו מול העיניים ואנחנו לא שמים לב אליה.
האמת היא קלילה,
פשוטה ויחידה, ולכן היא גם מפחידה.
האמת האמיתית סותרת
לנו את האמונות החברתיות שעליהם גדלנו, ולכן, רובינו לא מאמינים לה.
אני אנסה לכתוב כאן
בפשטות את האמת שלי, שמוכחת לי מעבר לכל ספק כבר זמן רב ואני יודע, שכיוון שאני
בן אדם, וכך גם כולם, שאם היא נכונה לי, כנראה שהיא תעזור גם לאחרים. כמובן, שכל
אחד יגלה אותה בדרך שלו, אך אולי התיאור שלי יוכל להאיר מקומות שעדיין יש בהם
ערפל.
האמת הזאת היא
תמצית כל שיעורי המודעות, מומלץ לקרוא זאת אחרי כל השיעורים.
האמת מתחילה בדבר
הפשוט ביותר- אנחנו יוצרים את המציאות שלנו כל רגע ורגע נתון.
ליצור מציאות? כן.
המעגל מתחיל בכך שיש בנו נשמה, אנרגיה, ואותה אנרגיה היא אלוהית. אפשר לראות את
זה בצורה רוחנית, שהאנרגיה היא נשמה, והנשמה היא חלק מהאלוהים, והכל ארוג אחד
בשני. ואפשר לראות זאת פיזיקאלית, שכל אטום בגופינו הוא כמו מיתר ואותו מיתר נע
בתדרים שונים שמשפיעים על האטומים לידו שגם הם מעבירים את התדר הלאה. ומוצק, הוא
לא באמת מוצק, הוא הנפח שהאטום יוצר ברטט שלו. ואנחנו, במוח ובדמיון יוצרים רטטים
שמשפיעים ישירות על כל אטום אחר. וככל שהרטט יותר גדול, כך ההשפעה יותר גדולה.
(זאת נקראת תיאורית המתרים, מומלץ לקרוא עוד בספרים ובאינטרנט).
לכן, איך שלא
תסתכלו, היום כבר הוכיחו שהאנרגיה משפיעה הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים אליה.
אז המחשבה שלנו
יוצרת מציאות... אז לא בדיוק המחשבה יוצאת מציאות, אלה האמונה.
כשאנחנו באמת
מאמינים במשהו, שאנחנו מרגישים שאנחנו פשוט יודעים אותו- הוא מתגשם.
והמציאות שלנו היא
תוצר ישיר לאמונות שלנו.
לכל אחד מאיתנו יש
הרבה אמונות שליליות שבאות מתוך הפחד, ולכן, אם אני מאמין שצריך לעבוד קשה בשביל
להרוויח כסף, זה מה שיקרה במציאות שלי. ומה שמצחיק, שהחברה שלנו מאמינה שהרבה
יותר קל להאמין ברע ובסבל מאשר בטוב ובאושר. יש לנו אפילו אמונה, שאם בא טוב,
אחריו יהיה משהו רע. ואם אני מאמין בזה, אז אם אני אקבל עבודה טובה, אז אני יהיה
חולה כדי ל"אזן" את המצב.
אחרי שיצרתי לעצמי
מציאות של סבל, אני אומר- איך ידעתי שזה יקרה! הפחד שלי התממש והחיים שלי אומללים
ומלאי סבל. ומה זה יוצר? עוד סבל. כי אני מרחם על עצמי.
והאמונה שלנו בסבל
מתקבעת יותר ויותר, עד שאנחנו לא מאמינים שיהיה לנו טוב יותר, כי כבר התרגלנו
לחיות בסבל.
ואחרי שחיינו בסבל
עשרות שנים, הפחד הכי גדול שלנו הוא להודות שכל הסבל הזה הוא בעצם יצירת האומנות
שלנו, שזה מה שאנחנו מכירים ורק אנחנו אחראים על המציאות שלנו, ולכן אם מישהו
ינסה לסתור לנו את האמונה הזאת, אנחנו נכחיש זאת בכל תוקף, ונמצא את כל הסיבות
ההגיוניות בעולם למה אני לא אחראי לסבל שלי אלה אחרים.
ואז מעגל האומללות
והסבל ממשיך ליצור עוד ועוד סבל, שהמציאות היא שהשפע והאהבה נמצאים שם לקחת, רק
שאנחנו בוחרים לברוח.
וזה הבסיס לאמת
הפשוטה.
ואיך זה מתחולל
בתוכנו?
בתוך כל אחד ואחד
מאיתנו יש מנגנון מאוד פשוט.
המעגל הפנימי שלנו
מתחיל בלידה. אנחנו נולדים כיצורים מתוקים אך חסרי אונים, תלויים לחלוטין בהורים
שלנו שיאכילו וידאגו לנו, בידיעה שאם הם לא יעשו זאת אז נמות.
ושם מתחילים כל
האמונות שלנו להיווצר. המנגנון עובד כך שאני בתור ילד רוצה אהבה ללא תנאי, אך אם
יש תנאים, אין לי ברירה אלה לקבל אותם באופן מוחלט, כי אם אני אתנגד אליהם- אני
אמות.
כל מה שהורים שלי
אומרים לי הוא קדוש ומוחלט, ואני יעדיף את האמת שלהם מאשר את שלי. כי בסופו של
דבר, אין לי ברירה כילד, זה או מוות או קבלת התנאים.
כל תנאי הוא קוד או
אמונה. אם אני רואה את אמא שלי מקריבה את עצמה בשביל הילדים, ובתור ילד אני חייב
לראות את אימי כחזקה, כי אם לא אז איך היא תדאג לי? אז אני יוצר לעצמי אמונה
שלהיות קורבן זה אהבה, ולתת זה כוח, כאשר קבלה זו חולשה. (וזו אמונה מאוד נפוצה
בארץ...)
וכאשר אני גדל,
ויכול לדאוג לעצמי, האמונה הזאת עדיין חקוקה בי בתת מודע, וכאשר אני מאמין בה,
אני יוצר זאת ישר במציאות שלי, וכך אני נסחף למעגל של יצירת מציאות שבסופו של דבר
אני מוצא את עצמי קורבן פעם אחרי פעם בלי להבין למה.
אתם מבינים?
הדברים מאוד פשוטים
במוח. רק שאנחנו מעדיפים לסבך את העניינים.
בסופו של דבר,
המציאות שלנו היא מראה מדויקת לאמונות שיש לנו. ואין בה שום שריטה או טעות.
אם משהו לא עובד לי
בחיים, זו עובדה שבתוכי יש אמונה שדורשת את הסבל.
ואם עבדתי על זה
שנים, ועדיין הדברים לא משתנים- אז עדיין יש בי אמונות שגורמות לזה להיות!
אין טעויות בזה.
וזו האמת.
ואם אתם לא מאמינים
לזה? אז זה מה שתצרו. ואתם תזמנו לחיים הוכחות הגיוניות לכך שזה לא נכון.
ומה שמצחיק,
שבכולנו יש את הידיעה שהחיים לא אמורים להיות סבל, ושיש בנו יכולות מופלאות
וחלומות מדהימים, אך רובינו מאמינים שהחיים הם סבל בלי בכלל לשאול האם זה נכון,
אנחנו העתקנו את מה שראינו כשהיינו קטנים, כשלא היתה לנו את אפשרות הבחירה,
וממשיכים לשחק את המעגל הפנימי שאומר- אסור לסתור את האמונות של ההורים, כי אז
אני אמות!
ומה עושים כדי
לשנות את המעגל לספירלה?
מתחילים לבדוק איפה
המציאות שלי לא מוצאת חן בעיני ושאני מרגיש בה לא ממומש, ובודקים איפה יש בי
אמונה שרוצה את המציאות הזאת, ואיך האמונה הזאת מגנה עלי בדרך כל שהיא.
כל אמונה מורכת
ממספר שכבות:
- השכבה הכי ברורה
היא ההיגיון, שהוא מגן על האמונה, שמסביר לנו למה אנחנו כן צריכים את האמונה.
- כשעברנו אותו,
אנחנו רואים את המחשבה, שהיא אומרת בצורה קרירה את האמונה, כמו: אסור לכעוס כי אז
לא אוהבים אותי.
- אחר כך, בא
הזיכרון. לכל אמונה יש זיכרון שמפעיל אותה, ולכל זיכרון ילדות, יש אמונה שנוצרה
דרכו. זו הסיבה שאנחנו זוכרים דברים מסוימים מהילדות. (כמו טראומות).
- אחרי הזכרון יש
פחד, הפחד לחוות את מה שחווינו באותה חוויה לא נעימה, והפחד הזה יכול להיות מאוד
מפחיד- וזה מה שכדאי לעשות איתו- פשוט לתת לו להפחיד ולראות שאין משהו שבאמת יכול
לפגוע בנו.
- ואחר כך מגיע
הרגש, אותו רגש שהדחקנו שקשור לחוויה. שזה יכול להיות עצב, כעס, אימה, זעם ועוד.
שהדבר שכדאי לעשות הוא פשוט לשחרר את הרגש ולתת לו לצאת כמה שיותר.
- אחר כך מגיעה
התובנה והשחרור.
- ולבסוף, אחרי
ששחררנו את האמונה, אנחנו מכניסים גם אמונה או ידיעה חיובית ומשחררת.
וכמו אבני דומינו,
כאשר אנחנו משחררים אמונה גדולה, שזה יכול לקחת בין כמה דקות לכמה חודשים, כל מה
שקשור באותה אמונה פשוט נופל וקורס והחיים שלנו משתנים..
והחיים באמת
מופלאים, כאשר מאמינים במשהו, לא צריך להתאמץ בשביל שהוא יקרה, אף אחד לא מתאמץ
בשביל להפסיד כסף, אז למה צריך להתאמץ בשביל להרוויח?
מהניסיון שלי
בחיים, כאשר אמנתי שמגיע לי משהו, הוא פשוט קרה. הדברים פשוט באו לבד, בלי לרדוף
אחריהם.
זכרו שאנחנו פועלים
משני מקורות- הפחד והאינטואיציה. אין מעבר לזה, כל מה שהוא לא אינטואיציה- הוא
פחד. כמובן שיש לפעמים זמנים שאין אף אחד מהם, ויש שקט.
וזכרו שהדבר הגרוע
ביותר שיכול לקרות – כבר קורה.
אם אני מפחד פחד
מוות מלהיות כישלון, אז במציאות אני בורא לי את הכישלון שוב ושוב, רק כשכל פעם
שאני נכשל, אני מדחיק את הרגש ובורח אל ההיגיון שימצא מי אשם בכישלון. מה שיוצר
אומללות וסבל בחיים. ורק אם אני אבדוק את האמונות שעומדות שם, אני אגלה שהרגש
שמסתתר בפנים שאני מרגיש וכל הזמן רק בורח ומדחיק אותו, הוא הרגש שאני הכי מפחד
ממנו. כך שבעצם מה שאני הכי מפחד ממנו אני יוצר כל הזמן במציאות רק לא מוכן לקבל
אותו.
הרי מה הם חרדות?
התקפי חרדה? דיכאון? הם הפחד שתוקף אותנו ללא כל סיבה הנראת לעיין. הם הרגש שיוצא
מהפחד שהדבר הכי גרוע יקרה. אם יש לי פחד שאני יהיה חולה במשהו, אז אני לא צריך
להיות חולה כדי שאני אפחד- זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. מה שקורה זה שאני
נמצא קפוא בפחד האיום שמה יקרה אם אני יהיה חולה, והפחד הזה הרבה יותר גרוע
מהמחלה עצמה- כי לפחות עם המחלה אני מתמודד. הפחד פשוט מפחיד ומשתק. וכך המציאות
שלי היא פחד וחרדה ממשהו בלתי ידוע, במקום שמחה וחופש.
ולסיום, זכרו – אם
יש רצון יש יכולת.
כל דבר שאתם רוצים
שיהיה בחייכם, כל דבר שאתם מרגישים שאתם יכולים לעשות, כל דבר שאתם חולמים עליו-
אתם יכולים להשיג והוא אמור להיות שלכם. כל דבר.
נבראנו רק עם
רצונות שאנחנו אמורים ויכולים להגשים. והבחירה שלכם היא- או להדחיק את החלומות
ולהמשיך במעגל הסבל, או לקחת צעד אמיץ קדימה ולפעול למען הרצונות האמיתיים שלי.
אם רצון לא מוגשם
זה רק בגלל שיש אמונה שעוצרת אותו. תבדקו מה האמונה והרצון ימלא את עצמו ללא מאמץ
בכלל- היקום יביא אליכם את כל מה שתרצו- אתם רק צריכים לרצות ולהאמין שזה מגיע
לכם.
מקווה שנהניתם
מהשיעורים.
אשמח לקבל
פידבקים.
באהבה,
אריאל גלילי
לקבלת תחזית
