מודעות מאת אריאל גלילי

אודות אריאל גלילי ורשימת מאמרים

חזרה לפרק מודעות עצמית

-

דת ומשמעותה / אריאל גלילי

המאמר הזה הוא ביקורת על הדת, אז מראש אני מצטער אם מישהו נפגע.

 

היהדות היא בבסיסה דת מדהימה, יש בה עומק ורוחניות מדהימה שאין בשום דת אחרת, הקבלה באמת מדברת על מודעות עצמית בצורה עמוקה ביותר.

אנשים מחפשים ביטחון, הביטחון האמיתי נמצא בתוכנו. הביטחון שכל מה שנעשה הוא טוב והוא מאהבה. כאשר אנחנו נמצאים בחוסר איזון פנימי אנחנו מאבדים את הביטחון הפנימי שלנו ומתחילים לחפש אותו בחוץ בכל מה שיגרום לנו להרגיש בטוח.

להיות מאושר- זה לקבל אישור- שאנחנו נאשר את עצמנו ולא שאחרים יאשרו אותנו.

 

כולנו כל הזמן מחפשים אישורים מהסביבה שאנחנו בסדר ואנחנו מסוגלים לוותר על העקרונות הכי עמוקים שלנו רק בשביל להיות בסביבה שמאשרת אותנו ושאנחנו חלק ממנה. אנחנו מחפשים מורים, רבנים ומדריכים שיגידו לנו שאנחנו טובים, שאנחנו בדרך הנכונה.

כל אדם דתי כלשהו חיי בדת בגלל שהוא מפחד לחיות בלי רשת ביטחון ובלי מישהו שיגיד לו שהכל בסדר.

 

בהתחלה הדת היתה נטולת חוקים, אנשים שהגיעו לרמה רוחנית גבוהה כתבו את האמונה שלהם, ואחרים ראו שהיא נכונה ופשוט העבירו אותה הלאה.

ואז קם איזה אדם שראה את האור, והוא רצה שכולם יהיו מאושרים כמוהו, אז הוא כתב כמה חוקים שמהנקודת מבט שלו שהוא האמין שהם יעזרו לאיכרים הבורים של אותה תקופה להיות יותר מאושרים.

והם הקשיבו לו, ועשו את מה שהוא המליץ, ולאט לאט החוקים האלה הוכפלו על ידי אנשים רוחניים נוספים שרצו שהאיכרים יהיו יותר מאושרים, כי הם ידעו שעליהם זה עובד אז זה בטח יעבוד על כולם. אז הם התחילו לשלוט והגבילו את החיים החומריים של העם שלהם עוד ועוד כדי שלא יפשעו ויהיו אנשים שלווים יותר. ובאמת זו סיבה טובה, אבל האיכרים הם טיפשים, אין להם מודעות, אמרו להם להקריב קורבן, אז הם יקריבו, כי ככה אמרו להם שזו הדרך אל האושר והם רצו להיות מאושרים כמו הרבנים והכמרים שלהם, כי הם בטח יודעים יותר טוב מהם.

ואז עם השנים, כדי לשלוט יותר טוב על מי שלא הלך בדרכם, המציאו לו את הגהנום. ואז כולם פחדו, והתחילו לעשות מה שהדת אומרת לא בשביל להיות שלווים, אלה בשביל לא להגיע לגהנום שאיזה סבא של סבא המציא...

ומפה לשם עברו מאות שנים וכל אדם שהייתה לו תובנה הוסיף את הפירוש שלו לתורה. והיום, אדם דתי לא מספיק בכל חייו לקרוא חצי ממה שכתבו כל הפרשנים לפניו. ולמה הוא עושה את זה? כי הוא מפחד מהגיהנום. ויותר מזה, הוא מפחד להיות לבד בלי רב או כומר שיגיד לו שהוא בסדר.

בסופו של דבר אנשים לא מגיעים לביטחון עצמי אמיתי בזכות הדת, הם נשארים תקועים בתלות שלהם באישור מהמורים והרבנים שלהם, הם נשארו אותם איכרים. הם עושים מה שאומרים להם כי זו מסורת, כי זה ביטחון. כי אם זה קיים כל כך הרבה זמן אז זה אומר שזה נכון.

 

אדם לא יכול ללמוד מנסיון של אחרים, הוא יכול רק מהנסיון שלו בלבד. הדת היום גורמת לכך שאף אחד לא מנסה להבין את הדברים מבפנים בעצמו, כולם מנסים ללמוד מהנסיון של אחרים שכבר בכלל לא חיים.

 ובגלל שהם הופכים להיות חסרי אונים הדת מנסה לגונן עליהם מפני העולם האמיתי על ידי עוד ועוד הגבלות. והיום זה הפך לאבסורד כי בעצם הדת מנסה לשמור על כוחה על ידי כמות של אנשים, וכדי שהאנשים לא יעזבו היא סוגרת אותם בתוך עולם מעוות ששום פיתוי חומרי לא יכנס. והבעיה היא שבלי ללכת בדרך האגו והחומר אף אדם לא ידע באמת מהי דרך הרוח. ואז בעצם לאף אדם דתי אין את הסיכוי באמת להגיע למקום האמיתי שהדת ניסתה בבסיסה להביא אותו לשם – לאיזון ולשלווה.

 

אני אתן דוגמא- תפילה. מה בעצם מטרת התפילה? להיות מודע לרגע הזה. כאדם מתפלל זה כמו מדיטציה, הוא אמור לעצור לרגע הכל ולהתחבר לרוח שלו. לפני האוכל למשל אדם מתפלל בשביל להיות מודע לכך שהוא אוכל, שלא יאכל סתם מתוך יצר הרעב, אלה שיהיה מודע לדבר הזה שנקרא אכילה, שיהיה ברגע הזה ויחווה אותו. אלוהים=אלוה= אל הווה= ההווה, הרגע הזה.

לפעמים אדם דתי לא מתפלל מתוך רצון להיות מודע, הוא עושה את זה כי הוא חייב, כי הוא מפחד שאם הוא לא יעשה את זה אז הוא ישבור משהו עתיק, מסורת, את הדרך שלו לגן עדן. ואף אחד לא מלמד אותו שאפשר להיות מודע גם בלי להתפלל.

 

כולנו רוצים ביטחון, אבל הדת כבר לא עוזרת לנו למצוא אותו בתוכנו, היא יוצרת לנו תלות במורים. אנחנו צריכים לזכור שרק בזכות החושך אפשר לדעת מהוא אור. ורק אדם שבאמת חווה על בשרו יכול לתת כלים אמייתים לאיזון והתפתחות אישית. והיום בדת בשביל להיות רב לא צריך הרבה- צריך לימודים, אבל איך אפשר ללמוד על החיים מספר ולא מהחיים?

 

לסיום, אני מקווה שלא פגעתי באף אחד.

אם אדם יעזוב הכל ויעשה את כל הטעויות שהוא יכול אז רק ככה הוא ילמד, רק ככה הוא ידע מה טוב בשבילו. אף אדם לא יכול לדעת מה טוב בשביל השני. כשאדם מגיע לאיזה הארה הוא רוצה שכולם מסביבו יחיו אותה גם כן, ואז הוא מנסה בכל השיטות ללמד אחרים מהחוויות שלו, זה בלתי אפשרי, אפשר לפתוח את הדעת לקבל את זה, אבל אי אפשר ללמד אדם מהיא שלווה, רק לבד אפשר לגלות אותה. ואת זה אני מקווה שכל החרדים למינהם יבינו יום אחד, ויצאו מהחרדה שלהם ויחפשו.

 

תחשבו איזה עולם יכול להיות אם כולם היו מחפשים את האמת בלי מסכות, בלי מעצורים, בלי חוקים. כולם היו מסתובבים סקרנים עם חיוך על הפנים בלי לפחד.

 

תחשבו אם אתם מסוגלים לחיות לרגע בלי רשת ביטחון ולמה אתם כל כך זקוקים לה? האם בלעדיה זה כל כך מסוכן? או שזה רק פחד?

אריאל גלילי.

-

מודעות מאת אריאל גלילי

אודות אריאל גלילי ורשימת מאמרים

חזרה לפרק מודעות עצמית

לראש הדף