מדור היזכרות מאת אורנה ינובסקי
הקדמה   פרק ראשון - בורות, היצמדויות וכעס   חשיבה חיובית

חזרה למדור היזכרות

חזרה לפרק מודעות-עצמית

-

היזכרות מעשית - פרק ראשון -  על בורות, היצמדות וכעס / אורנה ינובסקי
9.9.2003

בתפיסה הסינית (הטאו) יש שלושה "חיצים מורעלים" לליבו של אדם והם:

בורות

היצמדויות

כעס

(בחרתי לצאת להסבר מתוך תפיסה זו,משום שיש בה משהו מאוד מדויק ומסודר)

הם מכנים אותם "חיצים מורעלים" משום שהבינו שהם הגורמים הראשיים לסבל

אותו חווה האדם.

ההסברים  שמופיעים להלן הם מהבנתי את הדברים,ומהבנתי בלבד.(איני יודעת כיצד התפיסה הסינית מסבירה זאת,כך שזה אינו ציטוט של הטאו,או כל ציטוט אחר)

בורות היא חוסר ידע, חוסר ידיעה וחוסר מודעות.

לכן אדם השרוי בבורות הוא אדם השרוי באפילה ומתוך כך הוא מסיק שהעולם בו הוא חי הוא אפל.

פשוט אין לו את היכולת, מתוך הבורות בה הוא שרוי, לראות שחושך אינו מתקיים באמת.

משום שבאמת קיים רק אחד, והאחד הוא מקום מואר מאוד.

ידע, ידיעה, הבנה והשגה אינן מדליקות את האור, מכיוון שהאור דלוק כל הזמן, הן פשוט מגרשות את החושך.

וכשהחושך מגורש, מה שנותר הוא רק האור.

כשאני מודע יותר אני פחות פוחד.

לסיכום –       בורות = אפילה.          ידע/מודעות = חשיפה לאור.

איך זה מתקשר להזכרות מעשית?

בשלבים המוקדמים של ההזכרות,עלינו ללקט ידע,

ידע זה נמצא בספרים, בסדנאות למיניהן, בקורסים, במה שאחרים מספרים לנו, בתורות למיניהן, באינטרנט.

הידע הזה יובן בחלקו או כולו, יעורר התנגדות או שלא, אבל הוא שלב חיוני בהשגת הידיעה, ובביעור הבורות.

בשלב זה רצוי מאוד לגוון את מקורות המידע,ורצוי לתת לספק לפעול.

לאף בן אנוש אין בעלות על ידע כלשהו.

כל מה שידוע רק נחשף מכיוון שהוא היה קיים כבר קודם. (זה נכון גם לגבי תגליות מדעיות , המצאות למיניהן,רעיונות ויצירות)

הכל     "היה הווה ויהיה" ולכן "אין חדש תחת השמש"  כמאמר קהלת.

תהליך ה"ליקוט" יכול להימשך שנים, חודשים או ימים, כל אחד לפי הבנתו.

השלב הבא הוא כשפיסות ידע שליקטנו הופכות להיות מובנות, בהתחלה הן מובנות אינטלקטואלית.

מידי פעם תתרחש חוויה שתגרום לנו להתמיר את אותה פיסת ידע בידיעה.

ידיעה זו לא תהיה יציבה בשלביה הראשונים, כתינוק שמתחיל ללכת, ולעיתים קרובות הוא נופל.

עלינו לחקות את התינוק, ובמקום להתייאש לקום ולנסות שוב.

מניסיון לניסיון נלמד ללכת יציב יותר, עד שנרוץ.

יש לזכור הכמיהה לידע באה מהחסר, השרוי באפילה כמהה לאור.

היצמדויות

היצמדות היא אחיזה בדבר מתוך תלות.

היצמדות היא נטייתנו הטבעית,היא נובעת מנקודת מבטנו על העולם כנפרדים.

מכיוון שאנו נתפסים בעייני עצמנו כנפרדים ,אנו חושבים שכל מה שאנו רואים הוא נפרד מאתנו, ומתוך כך אנו פועלים בעולם.

אנו חושבים שללא האובייקט/מחשבה מסוימת אליה אנו נצמדים לא יהיה לנו קיום.

אנו משקיעים אנרגיה עצומה ב"לאחוז חזק" ,ולא לשחרר.

ההפך של ההיצמדות הוא שחרור, לשחרר את האחיזה ואת התלות.

אפשר להבחין בשלושה סוגי היצמדויות :

1. היצמדות חומרית ורגשית:

חומרית - הקשר והתלות בחפצים - במכונית, אספנות של חפצים, חוסר יכולת לזרוק ולהיפטר מחפצים לא נחוצים.

כל זמן שאנו יודעים  להתייחס לחפצים כאל עזרים שימושיים או קישוטיים שמנעימים לנו את החיים-אין כל בעיה.

כשאנחנו נצמדים אליהם רגשית והופכים תלויים בהם כאילו בלעדיהם אין לנו קיום, זו היצמדות.

רגשית- בנוסף  לנ"ל אלו הם הדרמות שלנו, או הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ונצמדים אליהם ללא יכולת לשחרר,כאילו שאין לנו קיום בלעדיהם.

(אם הסיפור נכון או לא נכון, אין לכך חשיבות, משום שהוא נולד מתוך האמת היחסית והלא מוחלטת.)

דוגמא: אני הילדה הכי פחות אהובה במשפחה, הורי אוהבים הרבה יותר את אחי ואחותי.

ויש לי המון הוכחות לכך.  זה למעשה מוכיח עצמו כל פעם מחדש, זו עובדה.

אישה זו חייה סובבים סביב סיפור המסגרת הזה, ובכדי למלא את החסר שלה שנוצר מתוך כך, היא תהיה תמיד נורא מסכנה.

היצמדות זו גם כוללת בתוכה את האמונות ואת תבניות החשיבה שנוצקו לתוכנו מיום לידתנו ואילך,  תבניות חשיבה הנובעות מהתרבות אליה נולדנו, מהורינו, ממשפחתנו, מחברינו, ממורינו ומסביבתנו.

אלה הופכים להיות הדיסקטים שנמצאים בשכלנו הנפרד.  כשאנחנו שומעים מילה מסוימת, מיד יורד הדיסקט המתאים ומתחיל להשמיע לנו את מה שצרוב עליו בנוגע לאותה המילה.

מאוד קשה להקשיב לפרוש שונה או אחר למילה זו, מאחר שהדיסקט שלנו לא מפסיק להשמיע את שלו, והאגו שלנו אומר,שרק פירוש זה נכון, לא תתכן אפשרות אחרת.

כלומר אנחנו צמודים רגשית לדעות ולתבניות חשיבה שהיו בשכלנו מקודם.

כשאני משתחרר מתבניות חשיבה שנוצקו לתוכי במשך השנים אני יכול להקשיב.

אני יכול להקשיב לעצמי.

אני יכול להקשיב לאחרים. 

ומתוך הקשבה אמיתית זו אני יכול לקבל את שאבחר.

2 .  הצמדות לאנשים:

הרצון לשלוט בחיי אחרים.

הפחד לאבד אותם.

פחד מדחייה.

3.  הצמדות לתוצאות:

הצמדות לתוצאה נובעת מחשיבה דואלית, אני עושה מעשה ומחכה להצלחה, או לכישלון.

בחשיבה הדואלית לכל מטבע שני צדדים.

לכן אני יכולה להצליח או להיכשל, לנצח או להפסיד. 

שחרור מתלות בתוצאה מותיר לנו את הדרך פתוחה להפעיל את דמיוננו, ליצור ולחיות מתוך שמחה ללא פחד שמא התוצאה שאנו מצפים לה ,לא תתקיים.

מה שעלינו להבין הוא, שמי שמתקיים או לא מתקיים, היא הצפייה שלנו, ולא אנחנו.

כלומר אנחנו נמשיך להתקיים, גם אם התוצאה הפוכה למה שציפינו.

דוגמא:

אני פתחתי את הפורום שלי, מתוך כוונה. (היא מצוינת במכתב הפתיחה).

ברור לי שאין קיום לפורום כשאין בו כותבים.

אבל אני לא מייחסת לכך את קיומי שלי, זהו רק קיום הפורום.

אני יודעת שאמשיך להתקיים כמי שאני באמת, עם פורום או בלעדיו ולכן אני לא צמודה לתוצאה.

אני לא אראה עצמי ככישלון אם לא יהיו כותבים בפורום,

ואני לא אראה עצמי כהצלחה אם כן יהיו כותבים בפורום.

כשפועלים מתוך עוצמה, אין הצמדות לתוצאה.

כשפועלים מתוך כוח, יש היצמדות לתוצאה.

מתוך כוח, אני תמיד ארצה לנצח, להצליח. (זה האגו)

העוצמה נובעת מתוך זה בתוכנו שיודע שהוא אחד ובלתי נפרד.

ומתוך האחד, אין את מי לנצח, ואין מי שייכשל.

דוגמא נוספת:

להפסיק לעשן.... כל מעשן מנסה להפסיק, מידי פעם הוא מצליח,

ליום,שבוע,חודש, שנה.

אבל מכיוון שהוא צמוד לתוצאה,והפסיק לעשן מתוך כוח-רצון ולא מתוך עוצמה,

והוא מתייחס להפסקת העישון שלו כהצלחה,(זוכרים? לכל מטבע שני צדדים)

הכישלון אורב לו בפינה האפלה,בשקט, בשקט........ברגע הראשון שמשהו ישתבש,

חולשה רגעית מסוימת,מיד יקפוץ לו הכישלון ממרבצו באפלה, ובשנייה אחת יהפוך את ההצלחה לכישלון.

אנשים שהפסיקו לעשן מתוך עוצמה (גם אם לא היו מודעים שכך פעלו) לא יתייחסו לכך כאל הצלחה, ומתוך כך גם לא יערוב שם הצד השני, שהוא הכישלון.

כלומר בנקודה בה הם הפסיקו לעשן הם היו שווי נפש לתוצאה.

ברגע שאני לא צמוד לתוצאה ,אני לא פוחד.

אם אני משחרר היצמדות כלשהי,אני פחות פוחד,כי ברגע ששחררתי ידעתי שקיומו של "מי שאני באמת" אינו תלוי באותו הדבר אליו הייתי צמוד.

כעס:

הכעס עולה בנו מסיבות רבות,ובנסיבות רבות.

הכעס הוא סמן המראות שלנו.

היכן שעולה כעס - יש מראה מולנו להתבונן בה ולראות את דמותנו משתקפת.

להיות מודעים לכך שהוא עלה ולהיות מודעים לכך שיש כאן מראה עבורנו, זו כבר חצי הדרך להשתחרר מכעס.

החצי השני נמצא בהיצמדויות,מכיוון שלפעמים אנו בוחרים לראות במראה הזו לא את דמותנו, אלא סיפור כלשהו שנספר לעצמנו, שבגללו אנו כועסים. 

כשנפסיק להיצמד לסיפורים שלנו, אנו נשתחרר גם מהחצי השני של הכעס.

יש לציין שכל החיצים מתקיימים בו זמנית,ו לאו דווקא לפי סדר כלשהו כפי שהם מוצגים.

לסיכום:

כשאנו משתחררים מבורות, מהיצמדויות ומכעס, ומתוך כך גם מפחד ומאשמה, מה שנשאר הוא  מי שאנחנו באמת.

במילים אחרות – כל אלה הן הקליפות שמכסות את מהותנו האמיתית.

כשנקלף אותן, תישאר רק מהותנו האמיתית.

מהות זו,היא מי שאנחנו באמת.

והיא זורחת ויפה יותר ממה שאנו מסוגלים לשער

 

אורנה ינובסקי,
orna@ip.tc

 

-
מדור היזכרות מאת אורנה ינובסקי
הקדמה   פרק ראשון - בורות, היצמדויות וכעס   חשיבה חיובית

חזרה למדור היזכרות

חזרה לפרק מודעות-עצמית

לראש הדף