כירולוגיה מהי?
/ איריס לוי
כירולוגיה, או בשם היותר מוכר שלה "קריאת כף יד", הנה תורה עתיקת יומין.
"כירו"
בלטינית פירושו יד, וכירולוגיה, אם-כן, כמו כל ה"לוגיות" למיניהן, זוהי תורה העוסקת
בחקר כף היד.
למעשה ניתן לקרוא אדם בכל איבר מאברי גופו
– יש
העוסקים בקריאה בכף הרגל, יש הקוראים בעיניו של אדם, יש הקוראים בלשונו וכד'. אולם,
המיוחד דווקא בכפות הידיים הוא שהן משמשות מפה חיצונית ישירה של המוח, ומבטאות
תהליכים כימיים וחשמליים המתרחשים במוח.
מבחינה עצבית, היד היא האיבר המרושת בעצבים יותר מכל איבר אחר בגוף.
וכדי להמחיש זאת יש להבין שאם היינו פורשים את העצבים בידיים לפי אותו היחס של
הצפיפות העצבית הקיימת ביתר האיברים האחרים בגוף, היינו כולנו מסתובבים עם כפות
ידיים בגודל של שמשיות חוף.
קימות גישות שונות בכירולוגיה: הכירולוגיה הקלאסית, הכירולוגיה ההוליסטית,
כירולוגיה פסיכודיאגנוסטית, כירולוגיה קארמטית וכד'. כל גישה בוחנת את כף היד
מהיבטים אחרים, ומשלימה את הגישות האחרות.
בתוך הכירולוגיה עצמה ישנם תת-תחומים כמו הכירומנטיקה, שעוסקת ומתמקדת בחקר הקווים,
הדרמטוגליפים, שהנו חקר התלמים בעור היד וטביעות האצבעות, חקר הציפורניים, שהנו
מחקר רפואי בעיקר, וכו'.
אחד המיתוסים שיש להרבה אנשים הוא שקריאת כף היד נעשית ע"פ הקווים. שזה נכון, אבל
חלקי מאד. בדיוק כשם שכל אדם הוא עולם ומלואו, כל אדם הוא מכלול שלם של מורכבויות,
כך גם כף ידו הנה אוסף של פרטים שהשילוב ביניהם יוצר שלם גדול יותר, והקווים הם
למעשה רק חלק מתוך המכלול השלם.
כשאנחנו בוחנים כף יד אנחנו בודקים מהו אופן החזקת היד, מהו גודל
היד, מהי הצורה של הכף, העובי שלה, הרכות, הצבע, החום, היובש או הלחות של העור, מהי
איכות העור בגב היד ובכף עצמה, אנחנו בוחנים את הגבעות שעל היד, את אורך האצבעות
מול אורך הכף, הגמישות שלהן, היחסים בין האצבעות לבין עצמן, הצורה והגמישות של כל
אצבע, המפרקים, היחסים בין המפרקים, הציפורניים
– צורה ואיכות, ובין
היתר אנחנו גם בוחנים את הקווים, שהם משמעותיים מאד בקריאה, אבל הם רק חלק ממנה.
יש אנשים שמאמינים שהקווים ביד נוצרים בעקבות הקיפול שלה, כלומר, שאלו בסך הכל
"קמטים טבעיים". ובכן, בטבע אין שום מקריות. הקווים מתחילים להופיע כבר בכפות
הידיים של העובר ברחם אמו, החל מהשבוע השמיני להיריון, מייד לאחר שמופיעות האצבעות,
וזה עוד הרבה לפני שהידיים שלו פעילות.
הקו הראשון שמופיע בידיו של העובר הוא קו החיים, אחריו מופיע קו הלב, ולבסוף נוצר
גם קו הראש. אלה הם שלושת הקווים העיקריים והראשיים שקיימים בכל כף יד בוריאציות
שונות, למעשה.
הסדר שבו מופיעים הקווים, גם בו אין כל מקריות. קודם מופיע קו
החיים כי העובר אכן מקבל חיים ככוח קיום ראשוני, לאחר מכן נבנה עולם הרגש שמתבטא
בקו הלב, ורק לבסוף מופיע אותו כוח מאזן, האחרון בתהליך ההתפתחות האבולוציונית,
וזהו הראש –
האינטליגנציה המחשבתית.
הפרדה זו, בין ראש ללב, היא משמעותית ביותר מבחינה אבולוציונית. היא זאת ששמה את
האדם בראש סדר הבריאה האלוהית, והעניקה לו את התואר
"נזר הבריאה". עצם היכולת להפריד בין ראש ללב, בין היגיון לרגש, היא
זו המעניקה לאדם את היכולת הייחודית שלו לשלוט ברגשות שלו, בניגוד לכל יתר בעלי
החיים. זהו, למעשה, המפתח למושג "אינטליגנציה רגשית"
–
יכולתו של האדם המודע לנתב את הרגשות שלו למקום מועיל וגבוה יותר.
אם ניקח, לדוגמא, כפות ידיים של קוף, שהוא החיה הקרובה והדומה
ביותר לאדם, לא נמצא הפרדה בין קו ראש לקו לב. אצל הקוף אנחנו מוצאים שני קווים
עיקריים –
קו החיים, ועוד קו אחד שחוצה את הכף לרוחב. אין הפרדה בין ראש ללב, החיבור הוא
טוטאלי.
למרות זאת, עד כמה שזה נראה אולי מוזר, ישנם הרבה אנשים שאנחנו
מוצאים אצלם קו כזה כמו אצל הקופים - זה שמחבר בין קו הראש וקו הלב וחוצה את כף היד
לרוחבה, ללא הפרדה. הוא קרוי קו סמיאני. בדרך-כלל אנחנו מוצאים את הקו הזה רק בכף
אחת מבין השתיים אצל אנשים כאלה, ואלה גם בדרך-כלל אנשים מאד מיוחדים ומצליחים.
אולם, מסתבר שקו זה –
הקו הסמיאני הוא גם אחד הסימנים הנפוצים בקרב ידיים של אוטיסטים. ותחשבו על זה…
פרט לקווים, כל חלק ביד מייצג חלק אחר באישיות. החלק של הכף עצמה
נקרא ה-BODY,
והוא מייצג את האינסטינקטים והדחפים שבאדם. זהו הפוטנציאל הגלום בו. ואילו החלק של
האצבעות נקרא ה-MIND,
והוא מייצג את החלק ההתנהגותי הנרכש באישיות. כלומר, ניתן להתייחס לכף היד כמנוע של
האדם, ואל האצבעות כהגה המנווט והמתווך בין הכוחות הפנימיים לבין העולם. זוהי
החלוקה של היד לרוחב.
אם אנו חוצים את היד לאורכה, בקו אנכי שיורד ממרכז האמה, אנו מקבלים את החלוקה של
היד לחלק המודע ולחלק התת-מודע שלה. החלק שבצד האגודל הנו החלק המודע של האדם,
ואילו החלק שבצד הזרת הנו התת-מודע.
כל אזור בכף וכל אצבע ביד מייצגים תחום אחריות אחר באישיות. כך לדוגמא הזרת אחראית
על התקשורת של האדם עם עצמו ועם אחרים, על הדימוי העצמי, ומייצגת את הקשר עם האמא.
לעומתה, האצבע המורה אחראית על המיומנויות החברתיות, על יכולת ההנהגה של האדם,
ומייצגת את הקשר עם האב.
הבדל גדול נוסף שקיים בין האדם לבין היצורים האחרים בטבע מתבטא בכוח הרצון שלו. את
כוח הרצון אנו מוצאים באגודל, שנמצאת בחלק המודע של היד.
ככל שמבנה האגודל אידיאלי יותר, כך לאדם כוח רצון חזק יותר ויכולות טובות יותר לממש
את השאיפות שלו בפועל.
גם בנושא זה ניתן לראות את ההבדל הגדול כשמשווים בין אגודל של אדם לבין אגודל של
קוף. האגודל היא האצבע שעומדת מנגד, מול יתר האצבעות ביד. היא זאת שמחזקת אותן
באמצעות היכולת שלה ליצור אחיזה. כשחושבים על כך, כל פעולה, ולו הפשוטה ביותר,
הופכת להיות מאד קשה ללא האגודל.
באופן כללי, ככל שהאגודל גבוהה וחזקה יותר (ע"פ קריטריונים שונים לאבחון), כך כוח
הרצון ויכולת הביצוע טובים יותר. אצל הקוף האגודלים מאד קצרים, נמוכים ודקים.
כדי להמחיש טוב יותר את כוחו של האגודל, או ליתר דיוק, את כוח הרצון של האדם מול
כוח הרצון של הקוף או של כל בעל-חיים אחר, אומר ד"ר הולצמן, בספרו המציג את
הכירולוגיה הפסיכודיאגנוסטית: נסו לתאר ג'ונגל שבו חי קוף במשך שלושים שנה, ונסו
לדמיין אותו הג'ונגל שלושים שנה אחרי שהאדם נכנס אליו. בעוד שהקוף מסתגל לסביבה
שלו, האדם, עם כוח הרצון שלו, מסגל את הג'ונגל אליו.
אחד הסימנים שהרופאים בודקים אצל תינוקות שיש אצלם חשש לפיגור
שכלי זה האגודלים. אצל מפגרים אנחנו מוצאים בדרך-כלל אגודלים קטנים ורופסים בעלי
מבנה ילדותי. כך שבמקרה זה אולי, הגודל כן קובע…
בין כירולוגיה והגדת עתידות?
כשאנו קוראים את כפות הידיים אנו תמיד בוחנים את שתיהן זו ביחס לזו.
אנשים רבים מגיעים לקריאת כף יד או לקריאה בטארוט מתוך ציפייה לדעת את העתיד. הסברה
הרווחת היא שיד ימין זה העתיד, ואילו יד שמאל זה העבר.
חשוב להבין שבכפות הידיים אין עבר ואין עתיד באמת. מה שיש בכפות הידיים, זה הווה.
ומה זאת אומרת?
היד האקטיבית, שאצל רוב האנשים היא יד ימין, מייצגת את יישום ומימוש הפוטנציאל של
האדם בהווה, ולמעשה, מנקודה זו, משקפת "לאן פני האדם מועדות".
היד הפאסיבית, לעומת זאת, מייצגת את העבר, כפי שהאדם תופש אותו כיום. כלומר, איך
האדם מתייחס וחש כלפי העבר שלו, ע"פ השקפתו היום. לכן גם היד הפאסיבית משתנה לאורך
החיים, בהתאם לשינוי בתפישה.
ניתן, אם-כן, לנבא את עתידו של אדם מהנקודה המסויימת שבה הוא נמצא כרגע. אולם כבר
בקבלה נאמר: "הכל צפוי והרשות נתונה". ולמה הכוונה?
בנקודה נתונה בה האדם נמצא, לפי התפישה שלו, השקפת העולם שלו, האופן שבו הוא מנהל
את חייו, שומר על הבריאות שלו, מנהל יחסים עם אחרים וכד', אפשר בהחלט לראות את
העתיד שלו ומהו הכיוון שלו. אבל ביד כל אדם הזכות והיכולת לבחור וליצור את עתידו
בכל רגע ורגע נתון.
כדי להבין את המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" באופן מוחשי יותר, ניקח לדוגמא אדם
שעומד בנקודה מסויימת ברחוב דיזינגוף בתל-אביב. אם ישאל אותי, אני אוכל להתנבא
ולומר לו בדיוק מה הוא עומד לראות בעוד חמישים מטר מהמקום בו הוא עומד, מה ייראה או
יפגוש בעוד מאה מטר וכד'. אבל הוא יכול פתאום להחליט שהוא פונה דווקא לרחוב פינסקר,
ובכך הוא שינה למעשה, את כל מה שהוא עתיד לראות בדרך, אבל גם אז אני אוכל לנבא
ולומר לו מה הוא עתיד לראות בעוד חמישים ובעוד מאה מטר מהמקום בו הוא נמצא.
לכן, עצם אמירת העתיד היא פסולה בתכלית, מפני שעצם אמירת העתיד לאדם מקבעת אותו על
אופציה אחת מבין אינספור אפשרויות פוטנציאליות שקיימות ועומדות בפניו. זוהי נבואה
שמגשימה את עצמה.
ויותר מכך, למילה הנאמרת, למילה הנהגית יש כוח יצירתי עצום. מילים נושאות אנרגיה
גדולה מאד, ויש להתייחס אליהן בכובד ראש ולא כאל הבל פה בלבד.
לפי ספר בראשית בתנ"ך העולם כולו נברא באמירה בלבד. לא כתוב "וייעש
ה' אור", כתוב "ויאמר ה' יהי אור. ויהי אור"…
למילים אם-כן, יש כוח עצום, ורצוי שהשימוש בהן יהיה נכון, במיוחד השימוש שעושים בהן
אנשים המטפלים באנשים אחרים. ולהגיד את העתיד זהו שימוש לא נכון במילים.
גם בתנ"ך אנחנו מוצאים מקומות שונים שמעידים על כך שהעתיד כתוב
בידיו של האדם –
בספר משלי כתוב "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד"…
בספר איוב כתוב "ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו"…
ויש דוגמאות נוספות. אבל כבר בסיפור הבריאה, בסיפור אדם וחווה בגן-עדן ניתנה לאדם
זכות הבחירה –
אם לאכול מעץ הדעת ולשנות את גורלו, או להישאר לנצח בגן-עדן.
למי שעדיין לא השתכנע שזכות הבחירה בחייו של אדם נמצאת בידו, אתן דוגמא נוספת
לנושא. בספרה של דרורה שיראי "אתה בכף ידך" מובא הדפס ידיו של בחור צעיר, כבן 28
בעת לקיחת ההדפס של ידיו. המדהים בהדפס של ידיו של הבחור הוא שבשתיהן לא קיים קו
החיים. והלא זהו אחד משלושת הקווים הראשיים, הראשון בידיו של אדם!!!
בחור זה נפגע קשה, מספר שנים קודם לכן, בתאונת דרכים ושכב כצמח בבית-החולים במשך
מספר חודשים. הוא התעורר, וכמובן שזה נחשב נס רפואי, אבל קווי החיים בשתי ידיו
נעלמו. וזה, יותר מהכל, מוכיח את זכות הבחירה. הבחור הזה, כנגד מה ש"כתוב לו ביד",
בחר בחיים.
יש
הרבה אנשים שהיה להם קו חיים ארוך והם מתו בגיל צעיר, ויש הרבה אנשים עם קו חיים
קצר שהגיעו לגיל מופלג.
נסכם ונאמר, שכשם שאיש לא הולך לגראפולוג או לפסיכולוג כדי שינבא לו את העתיד, כך
אין טעם להגיע לקורא כף-יד לשם מטרה זו. הכירולוג, כמו הגראפולוג, וכמו הפסיכולוג,
מזהה מה קיים בך, ומייעץ לך מה אתה יכול לעשות עם זה.
מה
תחליט לעשות עם זה בהמשך? זאת כבר הבחירה שלך!
איריס לוי –
כירולוגית
iris1@brorhail.org.il
-
מדור כירולוגיה מאת
איריס לוי:
כירולוגיה מהי
חזרה לדף כירולוגיה
לקבלת תחזית
