זוגיות כקן להתפתחות ולצמיחה / שרה דגן

תסריט דומה מתרחש גם במסגרת העבודה. סגנון החיים המהיר של התקופה - הטכנולוגיה והלחץ, הפכו את מקום העבודה למגרש אימונים קר, עקר ומנוכר, העוקר מן השורש איכויות כמו חום ואהבה. מצד אחד, כפי שהוזכר, יש בנו  את הפחד לאבד חופש וזהות ומצד שני קיימת שמירה אדוקה על האינטרסים שלנו. מצב זה יוצר ואקום שלתוכו האהבה לא יכולה להכנס.            

בדרך כלל, למרבה הצער,  אין אהבה במסגרות העבודה השונות - בעיקר בענף ההייטק -שם הפך להיות שם המשחק יעילות ורווחיות בלבד3. כשאין אהבה בין אנשים – נגזלת מהם האנרגיה שלהם - אין  אפשרות להתחדשות של אנרגיה. האהבה היא זו הטוענת ומחדשת את האנרגיה הנפשית שלנו – סביבת עבודה ללא אהבה – מתישה את האדם ומרוקנת אותו.  זוהי אחת הסיבות מדוע רבים מאיתנו שונאים לקום בבוקר לעבודה, וצונחים בתשישות על הספה מול הטלוייזיה כשאנו חוזרים הביתה. רבים מאיתנו שונאים את עבודתנו וחיים מחופשה לחופשה. החשש לצאת פראייר קנה לו אחיזה איתנה ברבים ממישורי החיים – מצב הבולם את הרצון הטבעי שלנו להעניק ולתרום. 

 

אפשר להתקדם עוד צעד ולומר כי בתקופתנו, המלחמות האמיתיות בעולם המערבי – הינן בתוך הבית פנימה ולא בין עמים. זירת ההתמודדות עברה למגרש הפרטי – למיקרוקוסמוס.  עצם שיפור הזוגיות – המיקרו – משפיע באופן עקיף על המקרו  לריפוי האנושות והעולם. חשוב שנפנים זאת: כאשר בתא הפרטי והקטן שלנו שורר "שלום בית" ניצתת  שלהבת ונוספת עוד לבנה לבניית שלום אוניברסלי ולריפוי האנושות והעולם. כולנו חלק ממערכת גדולה יותר – הקוסמוס. לאחר שנתגבר על הקשיים  במיקרו ונפתח בתא הפרטי שלנו את הערכים של חופש, שיתוף, שוויון ואהבה -  נאגור אנרגיה במידה מספקת אשר תאפשר לנו להתרחב ולתרום למַקרו: במקום העבודה, בפוליטיקה, בשמירה ובמאבק על איכות הסביבה, או בכל סוג של מתן עזרה לקהילה.

 

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

 

איך עושים את זה???

עד אתה תיארנו את הבעיה מצד אחד ואת השאיפה לזוגיות וחיי שיתוף המרופדים באהבה מצד שני, כעת נסקור את הכלים הדרושים להשגת זוגיות כזו.

 

במסגרת הזוגיות קיימים חמישה זרמי אהבה. למען הנוחות נציג אותם בטבלה:-

 

חמישה זרמי אהבה במסגרת של הזוגיות

 

חמישה זרמי אהבה במסגרת של הזוגיות
הזרם	האיכות	כושר הישרדות
1. הנאהבים	תשוקה פיזית ונפשית	זמני
2. ההורים	היררכי - משימה משותפת	זמני
3. בעלי גם אבא שלי	היררכי	זמני
4. אישתי גם אמא שלי	היררכי	זמני
5. החברים	נפשי ורוחני: חופש, שוויון, שיתוף, דאגה, אחריות וכבוד	נצחי

         

כפי שניתן לראות - החברות הינה הזרם היחיד בו האהבה היא נצחית.   החברות צריכה לשמש כעורק ראשי בזוגיות.  את יתר הזרמים אפשר לדמות לורידים הנחוצים לקיומנו אך במידה פחות קריטית מ"העורק הראשי".  מסגרת זוגית, בה מככב זרם החברות תשכיל לזהות איזה "וריד" נחוץ ברגע נתון בהתאם לצורך ולנסיבות.  החברות יכולה וצריכה להכיל את שאר הזרמים, כל זרם בתורו.

 

איך ניתן לבנות זוגיות הרמונית שהעורק הראשי שלה הינו החברות?

 

ניתן לתמצת את התורה כולה בחמישה עקרונות חשובים. נציג עקרונות אלו על ידי הטיה של השורש א.מ.נ.:-

 

1. אִימוּן

  הזוגיות משולה לשריר ואילו הקשיים או האתגרים בחיים  המשותפים משולים לחדר כושר - אם לא מתאמנים שריר הזוגיות מתנוון. נדרשים מאיתנו מאמץ ואקטיביות פנימית לשמור על כושר, חיוניות וגמישות.

  עלינו להתאמן בהיכרות את בן הזוג. עלינו לעשות מאמץ פנימי וללמוד מה כואב לו - מה הפצע שלו מהעבר, מה השאיפות והחלומות שלו. בדרך כלל יש לנו תמונה וציפיות מהאחר כיצד הוא אמור להגיב – אנחנו לא רואים את זולתנו!  אנו נצמדים לתמונה שיצרנו לעצמנו. כאשר המציאות שונה – או משתנה – אנו נכנסים ללחץ ומנסים לשנות את המציאות כך שתתאים לתמונה. לדוגמא: הבעל מואס במקצועו ורוצה לעשות הסבה מקצועית, או ללמוד; האישה שהיתה עקרת בית, רוצה לפתח קריירה. פעמים רבות שאיפות מסוג זה נתקלות בהתנגדות מצד בן או בת-הזוג. אגב, ידוע לי מקרה מרגש בו הבעל אשר עבד במשך שנים רבות כמנהל חשבונות, אזר אומץ, עזב את מקום עבודתו ה"בטוח" (היש מקום עבודה בטוח בימינו?) לקח קורס לשזירת פרחים פתח עסק עצמאי ומאושר מכל רגע. ההתאמנות שלנו כוללת, אפוא, שבירת התמונה (לפעמים גם המסגרת) והתאמנות נמרצת בראיית הזולת כפי שהוא באמת.   

         

להכיר את עצמי

  הצעד הראשון וההכרחי להכיר את העולם בכלל ואת בן הזוג בפרט הוא קודם כל להכיר את עצמנו.  כשהאדם, המיקרוקוסמוס מכיר באמת את עצמו – הוא מכיר את המקרוקוסמוס, את העולם כולו.

  משימה זו דורשת מאיתנו התאמנות חסרת פשרות. אנחנו לא ממש מכירים את עצמנו - זו החדשה היותר גרועה –יש לנו רק תמונה חלקית ומעוותת ביחס לעצמנו.

         

כצעד ראשון וכתנאי הכרחי לחיים בשלום עם הסביבה בכלל, ועם בן הזוג בפרט, האדם צריך לחיות בשלום עם עצמו. עלי ללמוד להיות שלם עם עצמי. עלי להכיר בחולשות שלי  מבלי לשנוא את עצמי.   עלי לגלות חמלה (חמלה – לא רחמים!)  כלפי עצמי, להבין כי חולשות אלה הינן ביטוי של "הפצע" שלי. עלי ללמוד ללקק את פצעי בכך שאסלח לעצמי.  רק אחרי שאסלח לעצמי אוכל להתפנות  לתיקון החולשות  הניתנות לתיקון ולהשלים עם החולשות אשר אינן ניתנות לתיקון.

אחרי שראיתי את עצמי "בגודל טבעי", אחרי שקבלתי את עצמי כפי שאני, סלחתי לעצמי  ובניתי תוכנית-עבודה  לשינוי, יש באפשרותי להתפנות לעולם. באופן טבעי נתחיל עם  האדם הקרוב אלינו ביותר - בן הזוג שלנו.

 

לקבל את האחר

עלינו לנסות ולראות קודם את החיובי שבבן הזוג. בהתחלה הדבר דורש מאמץ לא קטן, ואולם לאחר תקופת התאמנות אינטנסיבית הדבר הופך לטבע שני. לאחר מכן יש לבחון את התכונות השליליות בבן זוגנו, יש להשתדל לעשות זאת באופן אובייקטיבי ככל האפשר, ללא ביקורת, ללא שיפוטיות, אלא בחמלה.  לנסות להבין שהצד השלילי בבן הזוג שלנו מבטא את הפצע הפרטי שלו.  תפקידינו לסייע לבן-הזוג להירפא באמצעות אהבה, חמלה ואמפטיה. 

עלינו לעשות מאמץ להכיר את האדם מזוויות חדשות: איך הוא מתנהל בעבודה או בבית, מה התחביבים שלו, אלו פחדים יש לו, מהי השקפת העולם שלו, מה מפריע לו, מה משמח אותו, מה מכאיב לו וכו'.  עלינו מוטלת החובה להכיר, לזהות ולפגוש את המהות הפנימית של בן הזוג שלנו. חלילה לנו  מלהכניס אותו לתמונה או למשבצת מטעמי נוחות – זהו מתכון בדוק לאי-היכרות.  כדי להכיר את הזולת אנו צריכים להיות בפעילות נפשית מתמדת העומדת על המשמר ומזהה מתי המציאות החיצונית התחלפה בתמונה הקפואה שייצרנו.

 

2.  אָמִינוּת

 עלינו לדאוג כי בן זוגנו ירגיש מספיק בטוח לחשוף את חולשתו בפנינו, ללא החשש שבשלב מאוחר יותר נשתמש במידע הזה ככלי למיקוח ולניגוח. לא לנצל חולשה של השני!

 

3.  אֵמוּן ואמונה

על מנת שנוכל לפתח אֵמון בבן זוגנו עלינו לפתח אמונה, פתיחות וגישה חיובית לחיים. עלינו להיפתח לעולם, להיחשף לחוויות ולהתנסויות חדשות, לתת קרדיט לכל אדם בדרגה הבסיסית (עד שהוכח אחרת) – לא לפחד לחשוף את החולשות שלנו.

 

4.  אוֹמַנוּת

 עיקרון זה מכיל את שלשת העקרונות הקודמים: זוהי  אומנות  לזהות איזה כובע אני צריך לחבוש בזוגיות ברגע נתון – האם של  אבא? או אולי של בן? ניתן לדמות זאת לריקוד עדין בו בן זוגי שלי צריך לחוש באינטואיציה את הצעדים הבאים שלי ולהתאים אותם לשלו - ולהיפך. אפשר להשוות את הזוגיות לשני אקרובטים בקרקס -  התנועות שלהם מתואמות באופן מושלם - האחד תופס את השני באויר. אומנות זו מבוססת ותלויה בהתאמנות נמרצת, באמינות ובאֵימון: עלי להתאמן כדי לשלוט בתנועות שלי ולהכיר את התנועות של בן זוגי. באקרובטיקה של חיי הנישואין בן זוגי בוטח בי כי "אתפוס" אותו מבעוד מועד ולחילופין: יש לי אימון מלא בבן זוגי/שותפי  כי "יתפוס" אותי כשאקפוץ או כשאפול.

 

  האומנות בזוגיות באה לידי ביטוי גם ביצירתיות: חשוב לנסות ולהתבונן מדי פעם על הזוגיות שלנו מזוית חדשה – עלינו להפעיל את הדמיון. אפשר לחדש את נעורי הזוגיות – ע"י הפתעות, בילויים משותפים, ואפילו סדר יום שונה: כדאי לנסות ולהתחלף במשימות ובמטלות השגרתיות, ולו רק בתור משחק (אגב, חווית המשחק חשובה מאוד להתפתחות נפשית-רוחנית בכלל ולמערכות יחסים בפרט) חשוב לזכור: השגרה – הורסת כל חלקה טובה בכל מישורי החיים. האומנות והיצירה מכילים  את איכות  מעשה-הבריאה.

 

הזוגיות הינה אורגניזם, ישות חיה, הצריכה להיות בתנועה מתמדת של התחדשות והתפתחות שאם לא כן היא מתנוונת ומתה. היצירתיות היא החמצן שיכול לחלץ את הזוגיות ממחנק השיגרה.

 

בשלב זה, ניתן להבחין כי לאורך ארבעת העקרונות שמנינו עד עתה הפתיחות עוברת כחוט השני. זו אולי הסיבה מדוע פתיחות והתפתחות כל-כך דומות בעברית ונובעות מאותו שורש – כדי להתפתח ולפתח כל דבר, ובכלל זה מערכת זוגית, עלינו בראש ובראשונה – להיות פתוחים – פתוחים לעצמנו ופתוחים לעולם.

 

כשניישם את ארבעת העקרונות הנ"ל בחיי הזוגיות שלנו נמצא את עצמנו בשלב מסוים חוזרים לנקודת ההתחלה – לסיבה שבגללה בחרנו לחיות ביחד – התשוקה וההתאהבות יחזרו לשכון בחיינו. ואולם, הפעם זה יהיה שונה:  הפעם הקשר יהיה מזוכך וינבע מתוך היכרות אמיתית את בן-הזוג - לא עוד מעוורון או סנוור אשר קיבעו אותנו עם התמונה הכוזבת שיצרנו לעצמנו - הפעם נתאהב באדם עצמו - נראה אותו כפי שהוא  באמת.

 

התאמנות, שקידה  ופיתוח ארבעת העקרונות  שתוארו מחזירים אותנו  לנקודת ההתחלה - לשורש  א.מ.נ.,  אך כמו בספירלה -  קצת  אחרת: לאחר שעמלנו והגענו להישגים המיוחלים, לאחר שיצרנו זוגיות חיה ונושמת, זוגיות אוהבת ומטפחת, זוגיות מפרה ומופרית  נקבל כמתת חסד את העיקרון החמישי- אַמֵן – השכינה שורה על בני הזוג!

 

אמן ואמן!

בברכה,

שרה דגן