"זמן
תעלת הלידה" - הם הימים האחרונים של שהותנו ברחם ממש לפני שנולדנו. זהו הזמן בו
שהינו במקום צר ולוחץ וכל שיכולנו לעשות הוא להמתין לציר הבא שיקרב אותנו ליציאה אל
העולם. היציאה למשהו כל כך חדש. הבריאה. השהות בתעלת הלידה היא לוחצת, אולי אף
מחניקה, היא מלווה בתחושות של חוסר ודאות ובלבול. שלב אחד מסתיים, השני עדיין לא
התחיל. מעובר אנו הופכים לבני אדם חיים. שינוי גדול.
בהקשיבי למחזוריות השנתית שלי ומשיחה עם עוד נשים גיליתי דפוס שחוזר על עצמו -
השבועות הספורים שלפני תאריך יום ההולדת מלווים בימים לא קלים. ימים של עצבות, ימים
של חוסר בטחון, ימים של בלבול וחוסר בהירות. זוהי התקופה המקבילה לימים בהם התקרבנו
לתעלת הלידה של אימנו ושהינו בה ממש לפני הלידה. ביום ההולדת משתנה התחושה ויש
הרגשה של שחרור, הרגשה שמשהו חדש קורה. למדתי לתת לעצמי בתקופה זו שלפני יום ההולדת
עוד יותר סבלנות, הבנה ואהבה.
והנה,
בימים אלה מצאתי את עצמי עם עוד נשים בתחושות דומות לאלו שלפני יום ההולדת. הבנתי
כי אנו נמצאים ב"זמן תעלת הלידה של השנה".
אם נדע
להסתכל על התקופה הזו ולזהות את הצרכים המיוחדים לה, נוכל להיות יותר סלחניות כלפי
עצמנו, יותר סבלניות כלפי עצמנו ויותר אוהבות.
אנו
נמצאות בזמן שלפני הלידה, בתקופה של המתנה לציר הבא. בואו ניתן לעצמנו להתבונן במה
שהיקום מביא לנו מבלי לרוץ ולהגשימו. בואו נחוש את הזרעים הנזרעים, את הישן שהסתיים
והחדש שעדיין לא הגיע, וננוח שם. בואו לא נרוץ לדבר הבא, כי הוא עוד לא נולד.
בואו
נחבק את היום, נחבק את מחר כשהוא יגיע, וניתן לצירים של היקום לדחוף אותנו קדימה
בקצב הנכון.
הרי גם
התינוק אשר מפריש את ההורמונים המאותתים לרחם להתחיל את פעולת הצירים, לא יפריש
אותם לפני היותו מוכן לצאת לעולם. אז בואו נקשיב לנשמתנו ונראה האם אנו מוכנות לצאת
החוצה? האם אנחנו בשלות לברוא דבר חדש או שאנו נמצאות בתקופה של זריעה, הזנה
והמתנה?
"לכל
זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים..." (קהלת ג').
"זמן
תעלת הלידה" הוא זמן ההתבוננות.
התבוננות ממקום של האלה הבוראת והיודעת להמתין. האלה הנמצאת בכל אחת מאתנו ומחכה
להיוולד מחדש, בזמנה. ביטויה של המלכה שבתוכנו המחכה להכריז על מלכותה, בזמנה.
יצירתה של האישה הפראית שבקרבנו המחכה להתפרץ, בזמנה. לידתם של רעיונות חדשים,
בזמנם. התבהרות וידיעה, בזמנן.
בואו
ניתן לעצמנו בתקופה זו את מה שהתינוק זקוק לו יותר מכל - את הבטחון שהכל בסדר שם
בתעלה הלוחצת, את החום העוטף והמגן, את הרכות היודעת כי הכל קורה נכון.
בואו
נכין את כרית האור שתקבל את הרך הנולד ותעטוף אותו באהבה אינסופית, בחיוך, בעירנות,
עם יכולת הכלה והזנה. נכין את הקרקע ונזין אותה כדי שתיהיה פוריה ותוכל לקלוט את
הזרעים. נכין את הבית שלנו, ננקה, נצבע, נחדש ונביא אליו רטט חדש וטהור לקראת קבלת
החדש שלנו. כמו אם המכינה את עצמה לקבלת התינוק החדש.
בואו
נעשה זאת בעדינות ולא בכח, בהקשבה ולא בהסתערות, בחיבוק אוהב לעצמנו ולסובבים
אותנו.
כאשר
אנו לא מקשיבות למקום הזה שזקוק להמתנה ולהתבוננות, להשהיה ולמנוחה, אנו מוצאות את
עצמנו עייפות, חסרות בהירות, מבולבלות ועצבניות.
אולי
לא כולנו חוות כך את התקופה הזו אבל מתוך הקשב למחזוריות הטבע כדאי להסתכל ולראות
האם ישנם מקומות בהם אנו יכולות להניח לעצמנו ולתת ליקום להביא את הצירים שיקדמו
אותנו ללא כל מאמץ מצידנו. יתכן שנופתע לגלות שהצירים יתקדמו יותר ויותר מהר ככל
שאנו נרפה, כמו בלידה המתקדמת מהר יותר ככל שאנו רפויות יותר.
הלידה
של השנה יכולה להיות מקודשת כמו לידת התינוק. בואו נכין לה את המרחב המקודש כדי
שתגיע אלינו בדרך הכי נכונה שאפשר.
בואו
נגלה את כל הרבדים המתנקים והמתחדשים שבתוכנו, נמצא את נגיעת הזהב שתאפשר לישן
להיטהר ולחדש להתהוות, כאשר האחד לא יפלוש לתחומו של השני.
בואו
נשחרר את הנסיונות להאיץ את הלידה. השנה לא תתחיל לפני א' בתשרי. זו עובדה.
עד אז,
בואו נניח לעצמנו לחוות את "זמן תעלת הלידה" על כל המשתמע מכך.
יש
לזמן זה תפקיד, בואו נתמסר לו.
היו ברוכות,
אהבה גדולה לי אליכן,
אילנה.
לקבלת תחזית
