תיקון הנשמה.
תורת הגלגולים מבוססת
על האמונה שהמוות איננו בהכרח סיומם של החיים הגשמיים, אלא הנו מעבר למציאות גשמית
אחרת.
מקור המונח "גלגול
אצל חכמי הקבלה הקדמונים אין אנו מוצאים מינוח קבוע,
למרות שחותרים לאותה המשמעות, אם כי לפעמים קשה לדעת זאת בוודאות.
בזוהר, הגלגול מופיע
פעמים רבות בכינויו זה, בעקבות ה"סבא דמשפטים", ואחריו נמשכו שאר מקובלים אחרונים.
אציין שהמילה "גלגול" מזכירה "גלגל אותו עיגול ללא התחלה וללא סוף המתגלגל פעם
למעלה ופעם למטה, כך שגם הנשמה "מתגלגלת בגלגל" מעלה ומטה", כך גם בזוהר, המדמה את
גלגול הנשמה למהלכו של גלגל אמת המים השב וחוזר על עצמו שוב ושוב, בתנועה מעגלית
שרק בסוף דרכה תתגלה המטרה של "הרוח תשוב אל האלהים".
התפיסה של קהלת (א ד )
שכל העולם והמתרחש בו חוזר כגלגל, ( "דור הולך ודור בא.. כל הנחלים הולכים... הרוח
תשוב אל האלהים אשר נתנה ... ") שלטת גם כאן, כאשר התהליכים הם כלליים וכוללים גם
את אורות הנפשות. היו מן המקובלים שלא רצו להזכיר את הנושא בשמו, בשל ההילה של
המסתורין שאפפה אותו יותר משאר נושאי העיסוק של תורת הקבלה, ועסקו בו לפיכך ללא
מינוח מיוחד ובלא שימוש במינוחים מוכרים. בכתבי מקובלים קדמונים משמשת המילה
"גלגול" לתיאורים לא רק של חזרה לגוף גשמי כי אם גם לעונש הרשעים שנגזר עליהם לנדוד
בגלות בעולמות ללא גוף ומנותקים ממציאות זו או אחרת, או כ"גלגולי גהינום" ועוד.
כלומר תהליכים המובילים לחזרה אל המקור הראשוני בסופו של דבר גם אם בדרך מייגעת.
כיצד נקבעת טיב הנשמה?
מחשבתו של האדם בשעת
ההזדווגות היא הקובעת מה יהא טיבה של נשמת יוצא חלציו, כפי שאומר אבן לביא בפירושו
לפרשת בראשית, דף מד ע"א:
וזה יובן בשעת תשמיש
מיטתו עם אשתו ובשעת יודעו אותה וכאלו אמר מי יודע (קה' ג 21) כי כאשר ידע האדם את
אשתו, שיש בכוחו ובמחשבתו להמשיך לזרעו, רוח בני האדם העולה למעלה בלא ספק או להפך,
להמשיך על זרעו רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (שם, שם) בודאי (שם, א קלא ע"א).
הדעה, שמחשבת האדם
בשעת ההזדווגות היא המעצבת את אופיו של הוולד, מקורה בחיבור 'איגרת הקודש' המיוחס
לרמב"ן:
ואם כן צריך האדם
לנקות מחשבותיו והרהוריו ולזכותם בשעת התשמיש ולא יהיה חושב בדברי עבירה וזימה, ולא
יחשוב רק בדברים קדושים וטהורים, ויפנה מחשבותיו מכל הרהור רע ונמהר ויהיה מחשב
בצדיקים הטהורים והקדושים, כי אותם המחשבות יחולו על הזרע ויציירוהו כצורתם בשעת
תשמיש" (כתבי הרמב"ן, ב, ע"מ שלא; וראה גם שם, ע"מ שלו. על תפיסה זו ב 'איגרת
הקודש' ובמקורות אחרים ראה: ביאל, ארוס והיהודים, ע"מ 135-140. לשאלת מחברה של
'איגרת הקודש' ראה: שלום, אגרת הקודש, ע"מ 183;
מכאן משתמע, שמחשבות
האב בשעת השמיש, (הזיווג) היא המעצבת את נשמת הוולד. אמנם, הדעה שמחשבת האדם מושכת
נשמה איננה נזכרת במפורש ב 'איגרת הקודש', אולם מדובר שם על משיכת אור עליון בכוח
המחשבה בשעת ההזדווגות: "בהתחבר האדם עם אשתו ומחשבתו נדבקת בעליונים הרי אותה
המחשבה מושכת האור העליון למטה והוא שורה על אותה טפה" (כתבי הרמב"ן, ב, ע"מ שלג).
מדוע קשה לאדם להתאחד עם בת זוגו האמיתית?
חובות התיקון, הם הכוח
המונע את איחוד בני הזוג האמיתיים המביא הרמוניה ליקום. כלומר, סגנון חיים שלילי
שאדם חי בגלגול קודם, הביא עליו השפעה קוסמית שלילית, והיא שמקשה עליו לשוב ולהתאחד
עם בת זוגו. האדם עצמו הוא הסיבה לצרותיו, בעוד חובותיו מונעים ממנו למצוא את בת
הזוג שנועדה לו.
כאן פועל חוק
(הקארמה) הפעולה והתגובה של התיקון. על כן, איזון והרמוניה שנובעים מנישואיי בני
זוג אמיתיים, נפגמים בשל המעשים הלא הרמוניים של הגבר.
כאשר הנישואים אכן
אמיתיים, בני הזוג שותפים והולכים ומתפתחים בחשיבתם ובמעשיהם, הם מתקדמים לקראת
השגת מטרה משותפת שתביא תועלת לכלל. אילו לא היה הקשר ביניהם אמיתי, לא היו שורים
בו שלווה והרמוניה. ואם כן, הרי ודאי שאלה בני זוג אמיתיים.
גבר יזכה להינשא לבת
זוגו האמיתית, רק אם חיי חיים של צדק וטוהר מידות.
האר"י אומר, שלעיתים
אישה חוזרת בגלגול נוסף במיוחד בשביל ההזדמנות להינשא לבן זוגה האמיתי, משום שבעבר
בחייו הקודמים לא היה ראוי להינשא לה.
אך גם לאחר שזכה בבת
זוגו, הגבר ממשיך להיות פגיע, אם יחיה חיי חטא, יתכן שיאלץ לחזור לעולם הזה לשם
תיקון בלי בת זוגו. עד כאן ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר: "המדריך לגלגול נשמות על
פי הקבלה".
זיו מאיר