בשנת 1999 מלאו לי שמונה עשרה. מצאתי את עצמי בתום שרשרת  שלבי חִברות שונים שבהם ניסו לומר לי מה ומה אני אמור להיות. מה עלי לדעת ועל מה אסור לחשוב. מה משתלם. כיצד בונים עתיד.

התוצאה הייתה שהייתי מוצף באינפורמציה לגבי איך אמור להראות כל יום בחיי בעשרים השנים הקרובות לפחות. מה שלא ידעתי זה מה דעתי בכל הנושאים הללו.

החלטתי ללכת הפוך על הפוך. ביצעתי הסכם עם עצמי. "מעתה ואילך אחיה מיום ליום, לא אעסוק בשום דבר חשוב ומשמעותי ובעל ערך פרקטי ארוך טווח. שום התחייבויות, שום תכניות. עד אשר אדע בלבי פנימה מה הי דרכי" וכך אכן עשיתי.

כעבור כשנתיים ארע מה שאני קורא לו 'פתיחת העיניים הראשונית שלי' בעקבותיה החלה תפיסתי את עצמי, העולם, והיחסים בנינו, להשתנות. כעבור כמעט שנה הגיעו לימודי הרייקי.

זמן לא רב חלף בטרם הבנתי. הנה לי דרך בה לבי משתוקק לצעוד פשוט כי כך רוצה הוא וללא שום דחיפה חיצונית או שיקולי כדאיות קרים. לזה בדיוק חיכיתי!

אין אני אוהב את הצימוד הכה פופלרי בין השאלה  'מה אתה עושה בחיים?' לבין הכוונה שמאחוריה 'במה אתה עובד?' ואני לא חושב שיש צורך להסביר מדוע. אך אם ישאלו אותי ממה אני מתפרנס אהיה שמח וגאה לשתף. אני מטפל הוליסטי. רייקי, קרונה, הילינג, קריסטלים, קלפים ושאר צעצועים. זו אהבתי זו שמחתי וזו דרכי להביא אור.

מי ייתן ונמצא כולנו שוב ושוב את דרכנו ולעולם לא נפחד לצעוד בה.