כמו המים -
שלאט לאט נוגעים, ממיסים, מעכלים,
מפוררים את הסלע שעומד בדרכם,עד שנפתחת הדרך,
הזרם מתרחב וגועש לו קדימה במלוא עצמתו, במלוא גדולתו, באמת שלו.
כך גם אנחנו
- לאט, לאט, מרגע לרגע, מאדם לאדם, מהחלטה להחלטה, נוגעים בסכר הזה
שהקמנו. שהקימו הורינו, שבונים
ומטפחים אבות ואמהות כבר אלפי שנים.
גם
אנחנו, מפוררים אותו, את הסכר הזה של הפחד שחוסם את האהבה שלנו מלהציף את החיים,
את ההורות, את המשפחה. מאפשרים לו שימס, שיקטן, ולבסוף - שיעלם.
למסע הזה אני מזמין אתכם.
מסע של בחירות מחודשות שמתחיל בבחירה לגדול עם
ילדינו, לגדול ביחד.
1. אני מציע נקודת מבט שלפיה אין אפשרות לגלות מה
באמת נכון לנו לעשות עם ילדינו כל עוד יש דאגה, או פחד בשטח.
2. אני מציע שכמו בכל תחום אחר בחיים שבו אנו
לוקחים מנהיגות, כך גם בהורות, המקור לבחירות נכונות, להנאה, ליצירתיות, הוא אמון
מלא. אמון מוחלט, בעצמנו, בילדינו ובעולם הזה שבו אנו גדלים ביחד.
3. ההזמנה היא לראות בעצמנו חלוצים של הורות
בוטחת ושופעת, לראות ולהשתמש ביתרונות, הסביבתיים והמחשבתיים, שעומדים לצידנו,
שלא היו ברשותם של הורינו וסבינו.
4. ההזמנה היא לקחת בקלות וברכות אחריות מלאה על
עצמנו כמקור לתפיסת העולם של ילדינו, לגישתם לעצמם, לגישתם לעולם ולכל היכולות
והמחסומים שנובעים מתפיסת העולם שלהם.
5. ההזמנה היא להשאיר מאחורינו מושגים כמו : "אבא
טוב" או "אמא טובה" . להפסיק להסתפק במועט ("בסוף כולם מסתדרים איכשהו"). להסכים
שההורות שלנו היא מקום לבטא את המיטב שלנו ולשאול את עצמנו עד כמה הבחירות שלנו
כהורים מבטאות את האהבה שלנו, את השמחה שלנו, את העצמה שלנו, את החופש הפנימי
שלנו.
במסע הזה שממשיך היום, המטרה אינה להתקיים. להצליח להתקיים בעולם קשה ומאיים, זו
היתה המטרה העמוקה של התרבות שבה גדלנו וגם של רוב התרבויות שקדמו לה. כשזו המטרה
יש לפחד תפקיד מאד חשוב. הוא שמסמן לנו לאן לא ללכת ומה לא לעשות ואיזה
גבול לא לעבור, כדי לא להסתכן, כדי להמשיך ולהתקיים.
במסע הזה החדש המטרה היא לחיות. לחיות זה
משהו אחר לגמרי מלהתקיים. האהבה היא שמסמנת לנו איך כן לחיות במלאות. איך
כן לפגוש את החיים, כן לחגוג את עצמנו בתוכם, כן ליצור יחד
עם שותפינו היקרים מציאות שמבטאת אותנו באמת.
שי אור
לקבלת תחזית
