מאת: דפנה רטר (מנהלת מרכז ללימודי דמיון מודרך ו-NLP)
עריכה
מקצועית: חדווה רייז ומאיה נוטקין (מיילדות בית)
פתיחה:
בינואר 2006 ביקר
בארץ הגניקולוג ד"ר מישל אודנט. הוא קיים כנס מרגש בשפיים. בכנס דיבר אודנט על מספר
גורמים המעכבים או מקדמים את הלידה. המפגש עימו נטע בי פעם נוספת את המוטיבציה
להוסיף וללמד יולדות, מיילדות דולות ואת כל האחרים התומכים ביולדת, את רזי ההרפיה.
תפקידם של הורמונים
שונים בקידום או עיכוב הלידה:
אודנט תאר תהליכים הורמונליים המתרחשים בגופה של האישה בזמן הלידה כמו גם באפיזודות
שונות של החיים הסקסואלים – יחסי מין, לידה, הנקה. הוא מציין שלושה הורמוני מפתח,
שבכוחם לקדם את הלידה, ומכנה אותם בשם 'קוקטייל האהבה ההורמונלי'. כדי להבין את
גישתו יש להכיר את שלושת ההורמונים הללו:
1.
אוקסיטוצין
– המכונה גם הורמון האהבה. זהו ההורמון המעורב בכל הפעילויות המיניות של האדם.
בחיזור, ביחסי מין גם אצל האישה וגם אצל הגבר, בהנקה ואף עולה בארוחה טובה כבילוי
ובאווירה מלאת אהבה. הורמון זה מרכך את צוואר הרחם ומסייע ליצירת צירים יעילים.
הרמה הגבוהה ביותר של אוקסיטוצין היא לאחר הלידה, על מנת להבטיח את פליטת השליה
בצורה הכי טובה. לאחר הלידה מופרש אוקסיטוצין גם בעת ההנקה מה שמאפשר לאישה להתחבר
באופן טבעי לתחושת אהבה כלפי התינוק. (מישל אודנט קורא לזה "דרכים שונות של אהבה").
בשעת הלידה נוצר האוקסיטוצין יותר בזמן ההפסקות שבין הצירים ולכן חשוב שהיולדת תלמד
להרפות בזמן זה כדי לייצר יותר מהורמון חשוב זה.
2.
פרולקטין
– ההורמון האימהי. היום ידוע שהאוקסיטוצין והפרולקטין הם הורמונים שמאזנים זה את זה
וקיים בינהם שיווי משקל הורמונלי. הפרולקטין ידוע כהורמון המבסס את ההנקה ומעורב
בתפקודים אמהיים נוספים, החל מבנית הקן עד להתנהגות אגרסיבית הגנתית של האם.
הפרולקטין גם מוריד את החשק המיני ואת היכולת להתעבר, כך דואג הטבע שהאישה תפנה את
כל אהבתה ודאגתה אל היילוד. רמה גבוהה של פרולקטין מקושרת לאהבת הורים, רמה נמוכה
מקושרת למין. בלידה נותן הפרולקטין את המגע האחרון להבשלת ראות העובר. הפרולקטין
מסייע בהתמודדות עם הסטרס של הלידה.
3.
אנדורפינים
– משככי הכאב הטבעיים. זו המערכת המתגמלת. הורמון זה מביא עימו הנאה והפגת כאב.
האנדורפין משתחרר בעת הלידה כמשכך כאב. הוא דומה במבנהו ובדרך הפעולה שלנו
לאופיאטים (מורפין). לפעמים גורמים האנדורפינים לתחושה של אופוריה ולשינוי בתודעה.
גם העובר מפריש אנדורפין בעת הלידה. כך שדקות אחדות לאחר הלידה גם האם וגם היילוד
נמצאים תחת אפקט אופיטי (הם כאילו שיכורים מהנאה והתרגשות). כך מתאפשר להם להתחיל
וליצור את היחסים המורכבים של תלות והתקשרות מתוך תחושות חיוביות אלו. אנדורפין
משתחרר בזמן יחסי מין, ככל שנקיים יותר יחסי מין נרוויח יותר את חווית התענוג. גם
בהנקה, לאחר 20 דקות יש פיק של הפרשת אנדורפין והתינוק נהנה ממנו, לעיתים תינוקות
לאחר ההנקה נראים כאילו חוו אקסטזה. רמה גבוהה של אנדורפין מסייעת בשחרור של
פרולקטין ומקלה בכך על תחילת ההנקה.
קיומם של שלושת ההורמונים האלה ברמות גבוהות בגוף
האישה, מסייע לקידום הלידה הטבעית ומאפשר התמודדות טובה עם עוצמת הכאב.
4.
האדרנלין
- הורמון מעכב. הורמון נוסף וחשוב הוא האדרנלין, הורמון זה מופרש בעת מתח ולחץ.
תפקידו להכין את הגוף למנוסה או קרב. קיימת התנגשות בין הורמון האדרנלין לבין שאר
ההורמונים שמרכיבים את קוקטייל האהבה המסייע לגוף. כשהגוף מפריש אדרנלין, הוא מעקב
בכך את הפרשת האוקסיטוצין, שהוא כאמור המפתח ללידה. לידה לא תתקדם כשהאם מפחדת כפי
שאנשים לא יקימו יחסי מין כשביתם עולה באש.
אם נדמה מצב בו האישה בשלה להתחיל ללדת ולפתע משהו
מעורר בה מתח וגופה מפריש אדרנלין, באותה עת הגוף יעצור, או יאט מאוד, את תהליך
הלידה בכדי לאפשר לה מנוסה או מאבק. הגוף יפנה את האנרגיה שלו לרגליים, לידיים
ולשרירים הגדולים, שתפקידם בא לידי ביטוי בשעת בריחה או לחימה. הפניית האנרגיה
לכיוון זה באה על חשבון השקעת אנרגיה במערכות פנימיות שיכולות להמתין עד חלוף הסכנה
המיידית. כך בנוי הטבע ההישרדותי הפרימיטיבי שלנו.
אם נחשוב על אישה בתקופת המערות, שמתחילה לידה,
ולפתע מותקפת על ידי דב שנכנס למאורתה, האם יוכל גופה להמשיך ולהתרכז בלידה? באירוע
כזה על הגוף לעבור למצב אחר, להפסיק את תהליך הלידה, כדי לאפשר לה מנוסה או מאבק.
רק לאחר שהיא תימצא שוב במקום בטוח ומוגן היטב היא תוכל לחזור ללידה. בעבר, היה
מנגנון זה הגיוני ונכון הישרדותית.
כיום מופרש הורמון האדרנלין פעמים רבות בעת שאנו
לחוצים, טרודים ומפוחדים, גם כאשר אין לנו צורך לנוס או להילחם.
לידה יכולה להתחיל רק כאשר רמת האדרנלין בגוף נמוכה
מאוד והאישה חשה בטוחה מאוד. על מנת להפחית את רמת האדרנלין על האישה להפחית את
הפעילות הפיזית שלה (מישל אודנט מפריך כאן דעה אשר לפיה הליכה או עליית מדרגות
בכוחן לקדם את הלידה). בעת פעילות פיסית מופרש אדרנלין ולכן הוא ממליץ על מנוחה
פיסית והתכנסות פנימה. כשהגוף מפריש מעט אדרנלין, הוא נוטה באופן טבעי לנוח ולא
לזוז.
רק במהלך הצירים האחרונים של הלידה, יש עליה חדה של
האדרנלין באופן טבעי המותאם לצורכים הפיזיולוגיים של הלידה. ממש שקרוב לרפלקס פליטת
העובר האישה נוטה להתמלא באנרגיה ולחוש צורך לאחוז במשהו או מישהו. לעיתים בשל
העלייה החדה הרמת האנדרנלין תחוש האישה צמא. המצב זה על האישה להיערך למצב בו יהיה
עליה להגן על תינוקה. גם העובר מפריש רמה גבוהה של אדרנלין רגע לפני לידתו, מה
שמאפשר לו להתחיל ולנשום, להיות ערני, לפקוח את עיניו ולהביט באימו, להריח אותה
ולהתחיל להיקשר אליה.
יכולתה של ההרפיה לתמוך
בתהליך ההורמונלי הרצוי:
בשלב זה, של תחילת הלידה יכולה ההרפיה להועיל מאוד. תהליך ההרפיה תומך בתהליכים
ההורמונליים הרצויים, עליהם דיבר אודנט. ההרפיה מטבעה מורידה את רמות האדרנלין לרמה
הנמוכה ביותר האפשרית באותו הזמן. ההרפיה מביאה את האישה למצב פסיבי ונינוח ובכך
מעודדת הפרשת אנדורפינים. בעת לידה, מעודדת ההרפיה גם את הפרשת האוקסיטוצין
והפרולקטין.
חשיבות החיבור למוח
הפרמיטיבי בעת הלידה:
תהליך הלידה אינו תהליך אינטלקטואלי מורכב, אלא תהליך פיזיולוגי מורכב. לנו, בני
האדם, יש מוח גדול ומפותח, שבו הניאו קורטקס (המוח החושב) גדול מאוד. בלידה, על
האישה להתנתק מהמוח החושב ולאפשר למוח הקדום, להיפותלמוס להיות פעיל. עליה לחוש כי
אין מבקרים אותה או צופים בה. עליה לחשוב מעט ולתת לגופה להכתיב לה כיצד לנהוג.
כאשר "המוח החושב" מצמצם את פעילותו, האישה כאילו נמצאת על כוכב אחר, היא יכולה
לצעוק, לבכות ולהגיע לתנוחות שונות, שגופה מכוון אותה אליהם. כדי שהקשבה זו תקרה,
היא זקוקה להגנה מפני כל גירוי מחשבתי.
כדי לתמוך בכך, חשוב להגן על האישה מפני גירויים
אינטלקטואליים.
אודנט מציין מספר דרכים לעשות זאת:
1.
להפחית גירויים ויזואליים:
מומלץ ליולדת להפחית עד כמה שניתן את מספר הגירויים הוויזואליים שהיא קולטת. אודנט
מציין שבעת עמידה על שש המבט מופנה כלפי מטה ואינו קולט מידע רב. הוא ממליץ גם
לעמעם אורות, בכדי לחסום כניסה של אור ועמו מידע ויזואלי. התבוננות, קליטה חושית
וניתוח הגירויים, מפעילים את הניאו קורטקס. שהות באור עמום ובעיניים עצומות, כפי
שקורה בהרפיה מודרכת, תומך בכך.
2.
להפחית בשימוש בשפה מילולית:
רצוי שלא לשאול את היולדת במהלך הלידה שאלות שיוציאו אותה מעולמה הפנימי ויעוררו
חשיבה. אפילו השאלה: "מתי הלכת לשירותים בפעם האחרונה?" מעוררת פעילות מחשבתית.
כשאישה מחוברת להיפותלמוס היא מאבדת את תחושת הזמן ונכון יהיה להשאירה במרחב זה,
שבו הזמן והמקום אינם רלוונטים. בעת הרפיה יש תהליך טבעי של מעבר לגלי אלפא וחשיבה
איטית יותר ופחות הגיונית.
3.
לא לצפות ביולדת:
כשהיולדת יודעת שצופים בה, מצלמים אותה, או שאנשים שונים יכולים להיכנס לחדרה או
לשמוע אותה מבחוץ, היא עלולה לצאת מתוך עצמה ולעסוק במה שחושבים האחרים, איך היא
נראית, נשמעת, מה היא משדרת. היא עשויה לחוש ששופטים ומבקרים אותה. לכן רצוי לדאוג
לסביבה בה יש פרטיות מרבית.
4.
לסייע לאישה לחוש בטוחה ומוגנת:
פחדים מעוררים חשיבה, וגם הפרשת אדרנלין. התומכים בלידה צריכים להגן על היולדת מפני
פחדים וחששות. ליווי של אדם בו האישה בוטחת מסייע לה מאוד בכך. הרפיה גם היא מסייעת
לחוש בטחון ולהרגע .
5.
להפחית עד כמה שניתן שימוש במכשיר רפואי
כגון מוניטור, שגם הוא מוציא את האישה מעולמה ומעורר חשיבה. אם האישה תהיה בהרפיה
מודרכת בעת שיחברו אותה למוניטור, השפעה זו תפחת מאוד והיא תוכל, למרות הבדיקה,
להישאר מרוכזת בעולמה הפנימי.
6.
להרחיק מקרבתה של היולדת אנשים לחוצים:
אם בעלה של היולדת, אחד המלווים שלה או אנשי הצוות נלחץ וחש מאוים או מפוחד, גופו
יפריש אדרנלין. כשאדם בסביבתנו מפריש אדרנלין אנו חשים בכך וגופנו מגיב גם הוא
בהפרשת אדרנלין. לכן, אם אחד המלווים או אנשי הצוות נלחץ, רצוי שיתרחק מהיולדת
וישאיר אותה בליווי של אחרים רגועים.
מניסיוני בליווי לידות, כשהיולדת נכנסת להרפיה, נכנסים לכך גם המלווים שלה, בעיקר
בעלה, וגם הוא נרגע יחד איתה, מה שמאפשר לשניהם להיות מכווננים יותר אחד לשני.
כיצד אפשר להיעזר בשיטות הרפיה בעת לידה:
הכנה ללידה:
יולדת שרוצה ללדת בשילוב עם הרפיה, רצוי שתתחיל
להכין עצמה לכך כבר מהחודש השביעי להריונה. לא לכל אחת קל להתחבר למקום הזה של
ההרפיה. תרגול קודם עוזר להתרגל למצב ולהיכנס אליו ביתר קלות. ניתן לדמות את היכולת
להיכנס להרפיה כמעין "שריר מנטלי" שאפשר לאמנו. ככל שעושים יותר הרפיות, כך מתרגלים
לכך. גם אם בתחילה נראה שלא מצליחים להיכנס להרפיה, כדאי להתמיד בכך ולדעת שלעיתים
דרוש לכך יותר זמן.
אפשר לתרגל הרפיה בעזרת קלטות, או להקליט הרפיה
ולשמוע אותה. הטוב מכל יהיה למצוא מישהו שמתמחה בכך ויוכל להתאים את ההרפיה למצב בו
נמצאת האישה באותו השלב. אם בן הזוג רוצה להעביר את ההרפיות עליו ללמוד איך לעשות
זאת ולתרגל זאת עם בת זוגתו לפני הלידה. פעמים רבות כשבן הזוג מקריא הרפיה, הדבר
מצחיק את בת זוגתו וזה טבעי, בשל השינוי הלא טבעי בקול ובקצב הדיבור. חשוב שהגבר לא
ייעלב מהצחוק, ויזכור שכך קורה לרבים, ושהאישה תקבל את המבוכה הראשונית ולא תחוש
אשמה על כך שהיא מקשה על בן זוגה. מעבודה עם זוגות רבים למדתי שאם עוברים את השלב
המביך הראשוני, לאחר מספר הרפיות מתרגלת האישה לשמוע את בן זוגה בהקשר הזה.
בשעת הלידה עצמה
כיום יש בכל צוותי היולדות ברחבי הארץ מיילדות
שלמדו שיטות של הרפיה. בשבע השנים האחרונות העברתי קורסים רבים למיילדות ואפשר
לשאול האם יש בצוות מיילדת שיודעת שיטות של הרפיה. גם יולדת שלא תרגלה זאת לפני כן
יכולה להיעזר רבות בהרפיה בשעת הלידה. ההרפיה מתאימה מאוד לשלב הראשון, הלטנטי של
הלידה, כשיש עדיין מרחק רב בין ציר לציר. באופן טבעי בעת ציר יוצאת היולדת מההרפיה
ובתום הציר ניתן להחזירה שוב להרפיה.
תיאור מקרה של שימוש בהרפייה בעת לידה
כדי להמחיש את השפעת ההרפיה בלידה, ברצוני לתאר
לידה שליוויתי.
בתקופת ההיריון הרביעי של אותה אישה, היא פנתה אלי
כיוון שרצתה לחוות לידה שונה. הלידות הקודמות שלה היו ארוכות מאוד, השלב הלטנטי,
שלב הצירים היה ארוך והצירים לא היו יעילים.
במהלך ההיריון נפגשתי עימה כדי לשמוע ממנה מהן
ציפיותיה בנוגע ללידה זו. האישה רצתה שמשך הצירים (השלב הלטנטי) יהיה קצר יותר
ושהלידה תתקדם מהר יותר מהלידות הקודמות. היא רצתה להיות קשובה לגופה ולהתרכז פחות
בכאב ויותר בתהליך שעובר על העובר בדרכו החוצה. היה לה חשוב להיות קשובה לגופה
ולהמתין לצירי הלחץ ולא להתחיל וללחוץ כשיש פתיחה מלאה. בלידות הקודמות גם שלב זה
היה ממושך. היה לה חשוב שלא יבצעו בה חתך חיץ (אפיזיוטומי) כפי שקרה בכל שלושת
הלידות הקודמות.
הכרתי לה את סוגי ההרפיות השונות והדימויים בהם אני
משתמשת בדרך כלל והיא בחרה בדימוי של אור זהוב, שמרפה את חלקי הגוף בהדרגה, אור
זהוב שמרכך את צוואר הרחם ומסייע להגמיש את כל האזור. אפשרתי לה להתנסות בהרפיה עוד
לפני הלידה עצמה וללמוד ממנה מה נכון עבורה ולמה היא מגיבה טוב יותר.
הלידה החלה בשעות הערב המאוחרות. נפגשנו בבית
החולים (בית חולים שמתיר את עבודתי ומאפשר לי ללוות בו לידות). עדכנתי את הצוות
בתוכנית הלידה הכוללת הרפיה והם שיתפו עמנו פעולה ולא נכנסו לחדר עם לא הזמנו אותם.
לאחר הקבלה והבדיקות השגרתיות התמקמנו בחדר לידה
פינתי, סגרנו את הדלת ועמעמנו אורות. שמנו ברקע דיסק עם מוזיקת הרפיה ואני התחלתי
בהרפיה. המרחק בין הצירים היה כעשר דקות, מה שאפשר כניסה להרפיה עמוקה ויציאה ממנה
בשעת הציר ושוב כניסה להרפיה.
שעות הלילה עברו על הזוג בהרפיה רצופה. האישה שכבה
במיטה, רוב הזמן בהרפיה ובעת הצירים הזדקפה מעט, ואחר כך שוב חזרה לשכב. גם בן זוגה
נכנס להרפיה ואפשר לעצמו לנוח ולאגור כוחות. לעיתים בעת הצירים הוא התעורר וסייע
לזוגתו ולעיתים אף לא הבחין בציר החולף.
האישה הייתה מאוד מחוברת לגופה ולתחושותיה והייתה
שקועה במצב רגוע ושלו של מודעות, כשהיא מקבלת בברכה כל ציר כמשהו טוב המקדם אותה
למפגש המרגש עם תינוקה.
השלב הלטנטי ארך רק כארבע שעות. במהלכו התרבו
הצירים והמרחק בינהם התקצר. אני המשכתי להדריך את האישה ולדמיין את הרחם נפתח
ומתרכך. לדמיין את התינוק המפלס את דרכו במנהרה חשוכה לכיוון האור שבחוץ.
לפנות בוקר ביקשה האישה להיבדק על מנת לבחון כיצד
מתפתחת הלידה והיא הופתעה מאוד לראות שהפתיחה התקדמה מאוד למרות הזמן המועט שעבר
ונועם בו חלפו שעות אלה.
המשכנו עוד כשעה בהרפיות. הצירים הלכו והתחזקו. היולדת ביקה לטייל
מעט בחוץ. בשעות הקסומות של השחר יצאנו החוצה לנוע מעט, בנחת, באיטיות כשהיא נתלית
על בן זוגה במהלך הצירים עצמם.
חזרנו למחלקת היולדות ובבדיקה נוספת התברר שהפתיחה כמעט מלאה. רק
בשלב זה הצטרפה אלינו המיילדת שזרמה עם הרצונות של היולדת באופן מעורר התפעלות.
ליולדת היה חשוב להמתין לצירי הלחץ וגם את השלב הזה (שלב המנוחה) ליווינו בהרפיה.
היולדת אגרה כוחות ובמספר מועט של צירים יעילים וחזקים נולד תינוק
גדול מאוד, ושוקל
4.450 ק"ג, בלי חיתוך חיץ, הודות לקומפרסים של
המיילדת והודות להרפיה, לדימויים השונים
ולפעילות ההורמונלית האופטימלית שהתרחשה בלידה.
המעוניינים בפרטים
נוספים יכולים להוריד הרפיה להכנה ללידה וללידה עצמה מאתר האינטרנט
www.retter.co.il,
ולמצוא באתר רשימה של מנחים מוסמכים בגישת רטר הכוללת בין השאר שיטות הרפיה ודמיון
מודרך.
דפנה רטר
לקבלת תחזית
