רוחניות מעשית מאת דניאל בת-שבועות סהרין

אודות דניאל בת-שבועות סהרין ורשימת מאמרים

פרק רוחניות מעשית

-

מדיטציה - הגן הקסום / דניאל בת-שבועות סהרין
המסע המקודש לעצמך

בואו וניקח מספר נשימות, רגועות רגועות, ונתמקד בחלל הלב, ננשום לתוכו, אוויר צלול, נקי, אוהב ומרגיע, נרשה לעצמנו לנוח.  ננשוף החוצה את כל מה שמיותר.  את כל היום ואת כל הלילה, את כל יום האתמול ואת הלילה שלפני אתמול, ונשחרר את כל מה שזקוק לשחרור.  נסתכל לתוכנו פנימה ונרגע, נרגע ונשמח במי ובמה שאנחנו, נשאיר את השיפוט והביקורת מחוצה לנו, נזכור שזהו יום טוב, ודרך טובה והכל בדיוק כפי שצריך להיות. 

 

נעלה בעיני רוחנו דרך המובילה לגן קסום, גן ששייך אך ורק לנו והוא משקף את מציאות חיינו נכון לרגע זה.  אנו פוסעים על פני דרך חיינו ומסתכלים איך היא נראית.  האם אנו צועדים על קרקע בטוחה, או לא, מה מפוזר על פניה של הדרך ? סלעים קשים למעבר או חלוקי נחל, דרך מפותלת, או דרך פשוטה וממוקדת המובילה למטרה שהצבנו לעצמנו ? דרך שיש בה גנים פורחים, או דרך מטושטשת ולא ברורה, ונשאל את עצמנו ביושר באיזו דרך הולכנו את עצמנו עד היום ? לא נשפוט ולא נבקר רק נתבונן ונשאל באיזו דרך אנו בוחרים ללכת מהיום, האם היא דומה לדרך חיינו עד כה אם לאו. 

 

אולי זו הפעם הראשונה שאנו מרשים לעצמנו להתבונן בדרכנו עלי אדמות, מה התחושה שאנו מרגישים לפני הכניסה לגן חיינו, האם אנו שמחים על הגדילה וההתפתחות שמניבים חיינו עד כה או חוששים להתבונן כי פשוט, אנו לא זוכרים מה נמצא שם בתוכנו, אילו אוצרות הזנחנו והפקרנו.  ככל שאנו מתקרבים לגן חיינו אנו מתבוננים ושמים את ליבנו לפרטים הקטנים, מה רואות עיננו ? האם גן חיינו הקסום פרוץ לכל עבר או נעול, האם הוא מזמין או דוחה ?

 

לא נשפוט וגם לא נבקר את מה שאנו רואים וחווים, רק נסתכל, נתבונן האם יש שער בכניסה לגן, אם כן האם הוא מטופח או חלוד, נעצור בכל כמה צעדים, נתבונן במרחב ונשאל את עצמנו רק שאלה אחת, איך הדרך שלנו נראית ?

 

וכעת, אנו נמצאים צעדים ספורים לפני הכניסה לגן, ננשום פנימה אויר זהוב וניתן אמון מחודש ביכולותינו.  והנה העזנו וצעדנו ממש ברגע זה את הצעד הראשון לתוך גן חיינו הקסום, עם מה אנו נפגשים ? עם  העבר שמייצג מסורת משפחתית אישית וקולקטיבית שגאים בה ורוצים לשמר או את העבר שרוצים לשחרר ועדיין מסרבים, ההווה שמפגיש עם הכוח והחיות היצירתית בכל תחום  כדי להוות את החיים במלואם או נפגשים עם מציאות שרוצים לשנות אך ממשיכים להזניח ולהפקיר למתי שהוא בעתיד לא ידוע.  ומתי יגיע אותו עתיד ? אילו משאלות אנו ממשיכים לדחות ולדחות עד לקץ הימים בצידוקים ובאמתלות שונים  ?

 

נמשיך לטייל בגן, נתבונן האם השתילים ששתלנו פעם נבטו, מה מצבם ?  האם הגן פורח והאדמה רוויה או יבשה וחסרת חיים, נזכור שהזרעים נמצאים בתוך האדמה תמיד וכוח החיות נמצא בתוכם בכל עת שנבחר.  לא נפחד להתבונן על הרגבים הפזורים על פני האדמה.  אם הם צמאים למים נשאל את עצמנו ביושר איפה חיי זקוקים לרענון, לשיפור, לתיקון ולתשומת לב.  ועכשיו משהעזנו להיכנס פנימה נגלה את העצים שצומחים, איך הם נראים, פשוט נתבונן, לא נעשה דבר, רק נעמוד בשקט ונקשיב פנימה. 

 

ומראה הגן הוא המראה לתקופה זו בתוך חיינו לא נשפוט וגם לא נבקר. וכאשר אנו ממשיכים ופוסעים בגן חיינו הקסום נגלה מחדש שבילים צדדיים שכמעט נסתרים מן העין, אלו הם אותם דברים שאנו אוהבים לעשות למען עצמנו ולמען זולתנו וכמעט שכחנו שאנו יכולים או רוצים, ונתבונן שוב ונשאל, איפה ובמה אנו משקיעים את האנרגיה והכוח שלנו ? בשבילים המרכזיים או הצדדיים של חיינו, כל אחד ואחת יודעים מה חשוב יותר ופחות בחייהם, ונשאל את עצמנו פעם אחת נוספת האם אני באמת רוצה להתבונן בגן חיי או יותר נוח ובטוח להשאיר את הדברים בדיוק כפי שהם ? אני פוחד לשנות, מכיוון ששכחתי מי אני ושכחתי את כוחי ואת יכולותיי, את אותם יכולות שאלוהים, אלוהות וכל מה שיש הטביע בתוכי כמורשת תמידית.

 

נמשיך ונתבונן בשיחי הגן, האם הם מטופחים או גדלים פרא ללא השגחה ונתבונן באנשים שמאכלסים את חיי, האם הם נכונים לי כעת בצמיחה המחודשת שלי, אולי בעבר עשיתי החלטה שהייתה נכונה, לאז, לאותו עבר שאני פוחד לשנות אך היום על החלטה זו להשתנות, ויש לי אינסוף צידוקים למה לא לשנות, אני אוחז בהם כדי שלא ליצור חלל בחיי ואני ממשיך ודוחה אנשים חדשים שמבקשים להיכנס לשם, אך דלת ליבי אינה מאפשרת להם, היא עדיין סגורה בפניהם.   

 

אמשיך ואטייל בגן ואזכר פתאום ששתלתי במקומות שונים זרעים עתיקים של אהבה, מחשבות חיוביות, רצונות, אמון, האם הם קפאו עם הזמן ? לא נפחד להיכנס עוד ועוד פנימה, ככל שנעיז להיכנס יותר נגלה את עצמנו מחדש כישויות של אור ואהבה  . נאפשר למה שעולה להיטמע בתוך התודעה שלנו, ונבחר רק דבר אחד בו אנו רוצים להתמקד, ונאפשר לו להראות את עצמו, שירקום את עצמו בפנינו כסמל לחזון חיינו.

 

בעיני רוחנו נשב מתחת לעץ היפה ביותר בגן חיינו, אותו עץ בעל צמרת רחבה שמצל ופירותיו שופעים, והאדמה ממתינה רק לנו, ננוח מן המסע אל עצמנו פנימה, ונרגע, נודה לעצמנו באהבה על מי שאנו, על מה שהשגנו עד לרגע זה בחיינו, נתבונן ממרום חיינו שמהווה צומת בין העבר, ההווה והעתיד, ונשאל את עצמנו רק עוד שאלה קטנה אחת, את מי אנו רוצים להזמין לתוך גן חיינו הקסום ?

 

ולאט לאט בשקט, בשלום, באהבה ובשיתוף כל אחד בזמנו, כל אחת בזמנה מוזמנים לפקוח את העיניים, לחזור לעולם המציאות והתלת מימד, לכאן ולעכשיו, לפעילויות ולמחויבויות נפקח את העיניים באמון ובאהבה.

בברכות של אור

דניאל בת – שבועות סהרין

-

רוחניות מעשית מאת דניאל בת-שבועות סהרין

אודות דניאל בת-שבועות סהרין ורשימת מאמרים

פרק רוחניות מעשית

לראש הדף