|
|||||||||||
|
|||||||||||
| ||||||||||||||
|
דרך היהלום של הבודהיזם הטיבטי:
מדיטציית "אור קשת" ומדיטציית "אור ונשימה"
חברים
יקרים,
שלכם, מדיטציית "אור הקשת" אנו יושבים נינוחים וזקופים. גב היד הימנית על כף היד השמאלית, והאגודלים נוגעים בקצותיהם. אם איננו יושבים על כיסא – אזי בישיבה מזרחית, כשהרגל הימנית לפני הרגל השמאלית או מעליה והסנטר משוך מעט פנימה. תחילה אנו מרגיעים את התודעה. אנו חשים בזרם האוויר חסר-הצורה הנכנס ויוצא בקצה האף, ומניחים למחשבות ולרעשים לעבור בלא לתת להם ציון. לאחר מכן אנו מחליטים שאנו רוצים למדוט, כדי לחוות את עושרה של התודעה וליצור מרחק מכל רגשות מפריעים שהם. רק אז נוכל באמת לעזור לאחרים. במרכז החזה שלנו, בגובה הלב, מופיע אור קשת זעיר. בהדרגה הוא מתרחב בגופנו, ממלא אותו לחלוטין וממס בדרכו את כל המחלות והמכשולים. כשאנו יכולים להישאר עם מודעות זו, מאיר גופנו כמו מנורה, והאור נשלח לכל הכיוונים וממלא את המרחב. הוא ממס את סבלם של היצורים בכל המקומות, וכעת קורן העולם במשמעות גדולה ושמחה. הכל נמצא בארץ טהורה, המלאה אפשרויות בלתי-מוגבלות, וכל דבר מהווה שחרור כשלעצמו. אנו ממשיכים ומקרינים אור כל זמן שהדבר טבעי בשבילנו. (הפסקה) בסיום המדיטציה חוזר האור וממס את העולם החיצוני למרחב פתוח. הוא זורח לתוך גופנו, שגם מתמוסס, וכעת ישנה רק מודעות, ללא צורה, מרכז או גבול. (הפסקה) לאחר מכן – בדומה לדג הקופץ מעל פני המים – העולם שוב מופיע. הכל רוטט במשמעות, כל היצורים מושלמים במהותם, וגופנו ודיבורנו – כלים להבאת תועלת לאחרים. לבסוף, אנו מאחלים שכל הטוב שעכשיו הופיע יהפוך לחסר-גבולות, יזרום החוצה לכולם, ירחיק את סבלותיהם, ויביא להם את השמחה המתמשכת היחידה: זיהוי טבע התודעה. מדיטציית "אור ונשימה" אנו יושבים בנוחות על כרית או כיסא. הידיים מונחות בחיקנו – גב כף-היד הימנית על כף-היד השמאלית עם פנייה כלפי מעלה, והאגודלים נוגעים קלות בקצוות זה בזה. אנו שומרים על גבנו ישר, אך לא מתוח, הסנטר משוך מעט פנימה. תחילה אנו מרגיעים את התודעה. אנו מרגישים את זרם האוויר חסר-הצורה נכנס ויוצא בקצה האף, ומניחים למחשבות ולרעשים לחלוף בלא להחזיק בהם. עכשיו אנו נמדוט כדי לחוות את התודעה וליצור מרחק מהרגשות המפריעים. רק אז נהיה מסוגלים להביא תועלת ממשית לאחרים. במרחק של כחצי מטר מהאף שלנו, מופיע עכשיו אור בהיר ושקוף. בזמן שאנו שואפים, הוא זורם לתוכנו לכיוון מטה דרך מרכז הגוף שלנו. בנועו מטה מאדים האור הבהיר בהדרגה, כשהוא אדום לגמרי הוא מתעכב, לא לזמן רב, בעמדתו התחתונה במרחק רוחב כף-יד מתחת לטבור. בנשיפה הטבעית עולה האור מעלה, וצבעו הופך לכחול. במרחק חצי מטר לפנינו שוב הופך הצבע השקוף הכחול לבהיר, ואנו שואפים שוב. אנו מחזיקים במודעות זו ללא שום מאמץ, שואפים ונושפים בטבעיות. אם קשה לראות את הצבעים, אנו פשוט חושבים: צבע בהיר כשאנו שואפים, אדום בזמן עצירת התנועה מתחת לטבור, וכחול בנשיפה. לאחר זמן-מה אנו יכולים להתמקד גם בתנודות הנשימה. בשאיפה אנו שומעים את ההברה "אום", בעצירת התנועה מתחת לטבור "אָה" עמוק, ובשאיפה – "הוּנג". אנו ממשיכים כך ככל שנרצה. (הפסקה) בסוף המדיטציה צץ העולם חדש ורענן. אנו מאחלים שכל הטוב שהתרחש ייהפך לחסר-גבולות, יקרון לכל היצורים בכל המקומות, ירחיק את סבלותיהם, וייתן להם את השמחה המתמשכת היחידה: הגשמת טבע התודעה.
עמותת בודהיזם דרך היהלום בישראל,
דרך היהלום של הבודהיזם הטיבטי: |
|
|
לקבלת תחזית
