יום אחד הגיע אדם אל
נהר, אותו נהר שהיה נוהג לחצות מידי יום.
אך כשהגיע אל המקום ראה שהסירה
שבעזרתה היה חוצה, אינה.
שאר האנשים שהיו במקום, פרשו לצלו של עץ וחיכו עד
שתחזור הסירה. אך האיש שלנו
התחיל להזיע. הוא החזיק בתפקיד חשוב וכל איחור שלו
היה גורר סיבוכים רבים.
ראו אותו האנשים שהוא לחוץ ואמרו לו: מה הבעיה, אתה
כל כך לחוץ ? אתה רואה את
האיש בסחבות שיושב תחת העץ ההוא ?
הביט האיש וראה
בקצה השדה איש שנראה מנומנם, ישוב תחת עץ.
"כן אני רואה" השיב
האיש.
"הוא לא מי שהוא נראה שהוא" אמרו האנשים בחיוך מסתיר
סוד. ספר לו את סיפורך הוא
בטוח יוכל לעזור לך.
רץ האיש המבוהל אל האיש ה"מנמנם" ובשצף
מילים מבולבלות פרש לפניו את מצוקתו.
פתח האיש המנומנם חצי עין
מצועפת.
"לא הבנתי כלום" מה אתה צריך ?
"אני חייב לעבור את הנהר
עכשיו" צווח האיש והוא על סף היסטריה.
"הא, זהו"? אמר האיש.
"הגש לי את דש
בגדך" אמר.
שרבט האיש המנומנם משהו על פיסת עלה, קיפל אותו וקשר
בקצה בגדו
של האיש ההיסטרי.
"זהו, כעט תוכל לחצות את הנהר בהליכה, רוץ
לדרכך, אמר האיש, אך על תתפתה לקרוא
מה רשום בפתק…
שמח האיש וחיש רץ
והתחיל ללכת על המים.
כשהגיע לאמצע הנהר החלה הסקרנות לנקר בראשו.
מה כתוב שם? מה
כוחו של העלה ? ודברים מהסוג הזה.
כשהגיע כמעט לגדה השניה, לא
עמד לו כוחו יותר והוא פרם את הקשר בבגד,
פתח את העלה בציפייה גדולה קרא
בקול את המילה הבודדה שהייתה רשומה אליו : "אמון".
ברגע בו קרא את המילה,
התכווצו גבותיו, ועלתה המחשבה במוחו והספק בלבו :"מה זה
הכל"?
באותו רגע הרגיש
איך רגליו מאבדות מיציבותן ובאחת שקע וצלל במים.
לכן אומרים: "הספק
מכלה את הנשמה".
והספק, לא סתם נחשב כאחד מששת המכשולים
ביוגה.
סרי ראמקרישנה.
תרגום
- אבי בוירסקי.
לקבלת תחזית
