כפיר אריות נולד
באזור מרוחק לא רחוק מכפר מבודד.
אך הגורל זימן לו "תעלול". הלביא נפטרה
בלידה !
כפיר האריות שמצא את עצמו בודד וחסר אונים, התחיל ליבב
במלוא ריאותיו הקטנות.
עדר כבשים שרעה באזור שמע את היבבות. כבשה אחת התקרבה
למקור היבבות וגילתה
למרבה הפתעתה כפיר אריות. לב הכבשה שלה התכווץ למראה
הגור חסר האונים, וכבר
אימצה אותו כאחד מטלאיה. אחיה ואחיותיה הכבשים הפצירו בה
שתפעל בהגיון, כי הרי
מדובר במה שיום אחד יהיה אריה, והם הכבשים עשויים למצוא
את עצמם כארוחתו…אך לא
עזר כלום, והכפיר אומץ.
חלפו השנים והכפיר גדל והפך לאריה
לתפארת…מלכך עשב ופועה ככבשה…
יום אחד הזדמן למקום המרעה אריה. בעוד הוא
בוחן את העדר ובוחר לעצמו את ארוחת
הבוקר, הבחינה עינו במשהו לא לגמרי
כשר…
בתוך עדר הכבשים עומד לא אריה ומלכך עשב.
שפשף האריה את עיניו
חבט את ראשו פעמיים בגזע עץ סמוך, אך המראה הבלתי נתפס
נשאר, אריה מלכך
עשב.
שעט האריה אל העדר ותפס את האריה כבשה.
תגיד לי, אני רואה נכון
או שאלו הזיות רעב ? שאל האריה את האריה כבשה.
אך האריה כבשה פעה
בהיסטריה.
האריה ניסה להרגיע אותו, ניסה ביס עדין, ניסה טכניקות
שכנוע מתונות ומתונות
פחות…אך כלום לא עזר.
לבסוף עלה רעיון במוחו. הוא גרר את
האריה כבשה אל הנהר ואילץ אותו להסתכל
בבואתו.
"מה אתה רואה ? שאל
האריה.
בהתחלה האריה כבשה התנגד, אך לאט לאט נחלשה התנגדותו
ועייני הכבשה אריה באו
במים בסקרנות.
האריה כבשה הביט במים, הביט באריה לידו, שוב, מים
– אריה – מים – אריה.
"זה אותו דבר" הצליח האריה כבשה לגמגם.
נכון, אמר
האריה, "אתה אריה לא כבשה".
והאריה כבשה תפש את עצמו, ויחד פסעו להם
השניים אל השקיעה.
מוסר השכל:
לפעמים אנחנו שוכחים את זהותנו
האמיתית, הולכים עם העדר ומתנהגים כמו כבשים…
לפעמים…בדרך כלל, אנחנו מאמצים
זהות שאינה שלנו, ומתוך הרגל, נדמה לנו שזה מה
שאנחנו
באמת.
סרי ראמקרישנה.
תרגום
- אבי בוירסקי.
לקבלת תחזית
