אני רוצה לחלוק עימכם הפעם את התנסותי הקצרה ב-
Moon Lodge-
פרישה מבודדת לאוהל הטיפי בזמן המחזור למשך 24 שעות עם מעט אוכל, הרבה מים ובעיקר
עם עצמי.
אז קודם כל כמה מלים על מהו
Moon Lodge
ה-
Moon Lodge
הוא מקום שבו היו מתכנסות הנשים יחד על מנת לחלוק את השינויים העוברים על גופן
בעת המחזור, תקופה המכונה
moon time.בעבר
הרחוק הנשים היו פורשות מעיסוקיהן היומיומיים ומגיעות בזמן המחזור להיות יחד
ולנוח. ע"פ המסורת, זמן הירח הוא זמן מקודש אצל האישה, בזמן זה האישה משחררת את
האנרגיה הישנה שגופה נשא ומטעינה עצמה מחדש באנרגיה פורייה ע"י חיבור לאמא אדמה.
"מון לודג הוא הויזון קווסט של הנשים", מסבירה
ברוק מדיסין עיגל
( אחת המורות הרוחניות הגדולות). בזמן זה היו מתחברות הנשים לחזיונות ולחלומות,
לכן ה-
Moon Lodge
מכונה לעתים גם
black lodge.
שחור הוא צבע המערב. המערב הוא מקומה של האישה, המקום של העתיד, של החזיונות,
מקום משכנה של הדממה.
בזמן הפרישה הנשים היו חולקות את החזיונות
החלומות הניסיון הכישרונות התקופה זו היתה מאחדת ומחזקת את אחוות הנשים. מסורת זו
ידועה ומוזכרת גם ביהדות אולם מאז ועד היום עברו הרבה שינויים, ועבורי היתה זו
הפעם החוויה הראשונה.
ביום בו הגעתי
למרכז איוקה
ותכננתי עם ג'ולי, מנהלת המרכז, את שהותי במהלך השבועיים שם, היא שמחה מאוד
לשמוע שעתידה הייתי להיות שם בזמן המחזור. "מושלם", אמרה ג'ולי "את במחזור בירח
מלא, ביום הזה תצאי לפרישה. היום אכן הגיע בטיימינג מושלם, 31.7.04." ואותו יום
אכן הגיע.
קמתי בבוקר והתחלתי לעשות את ההכנות. עתידה הייתי להיכנס לטיפי
לשהייה מבודדת של 24 שעות. מותר היה לי לקחת עימי מים, אוכל קל מאוד, תוף, פנס
קטן ומחברת. "בזמן הזה, הסבירה גולי, אסור לדבר עם אף אחד, לא לקרוא ולא לשמוע
מוסיקה ואסור שיהיו בטיפי דברים מיותרים שאין בהם שימוש. אסור לעשות דברים
שמסיחים אותך מלהיות עם עצמך.בגלל שזו הפעם הראשונה שלך, אתן לך קצת הנחות, אשאיר
לך טייפ עם קלטות אך ורק בנושא ה-
Moon Lodge
, ואני מרשה לך לקחת את הספר 13 האימהות של ג'יימי סאמס שתוכלי לקרוא קצת בעברית
שוב על הנושא".
בשעה 11.00 נכנסה עימי ג 'ולי נכנסה לטיפי על מנת
לתת לי הנחיות אחרונות.
בצידו המערבי של הטיפי היה מונח שק השינה שלי עם
כרית ושמיכה, משמאלו שתי כריות ופנס. בצידו הצפוני של הטיפי היו מונחים התוף,
הקלפים והקלטות .
באמצע עמד שולחן קטן ועליו היו מונחים המרווה
והעשב המתוק, מצית ועליו עמדו 4 נרות:
נר צהוב למזרח, אדום לדרום, כחול למערב ולבן
לצפון.
בצידו הדרומי של הטיפי הנחתי את האוכל והשתייה.
בכניסה לטיפי עמד לו פסל של צב.
ג'ולי נכנסה איתי לטיפי, הזמנו יחד את ארבע רוחות
השמיים וקידשנו את המקום.
"אז מה אני אמורה לעשות כאן עכשיו 24 שעות "
שאלתי את ג'ולי?
"לכי עם הלב ועם מה שבא לך". תשובה אינדיאנית
כמובן, חשבתי לעצמי, והרגשתי נבוכה עם שאלתי, שתשובתה היתה כה צפויה. "המטרה היא
להתחבר לאדמה ולדבר עם הרוחות", הזכירה לי גולי. "בעוד 24 שעות, אני אתופף לך ואז
תדעי שאת יכולה לצאת".
כמה דקות אחרי שג'ולי הלכה, הרגשתי בדיוק כמו
ביום שהגעתי עם בתי מבית החולים ונשארנו , בעלי ואני איתה לבד, "מה עושים עכשיו"?
שאלתי את עצמי.
התחלתי קודם כל מאוטומט- לעשות משהו. ישבתי
והתחלתי להאזין לקלטות ההסבר שהיו בנושא המון לודג'. ברוק מדיסין עיגל חזרה
ואמרה" יש לנו את הידע, יש לנו את זה בגנים, עלינו ללמוד לחזור לאמת לקחת זמני
שקט. גם אני לא יודעת על כך הכל , אך אני יודעת שהמידע חי בתוכנו, עלינו להקשיב
לו".
ברוק הסבירה על כללי המון לודג', על עריכת המקום,
על המינון, על איך מתחילים, על חזרה למון לודג משותף לקבוצת נשים, מה עושים, על
טכניקות, תפילות, וטקסים, על חיבור לאימהות הקדומות שלנו, מה קורה ברחמנו בזמן
הזה, איך מתמלאים ומזינים את הרחם ועוד עוד.
הכל היה נשמע לי כל כך מוכר, הרגשתי שהידע הזה
באמת טבוע עמוק ב- ד.נ.א של כל אישה, וכולנו באמת מעין רשת אחת גדולה המחוברת
לרחם אחד גדול, הרחם של אמא אדמה. תוך כדי האזנה לקלטת יכולתי לראות חזיונות
וזיכרונות על תקופות שבהן הייתי שם ועשיתי זאת כבר, והינה אני רק נזכרת בכך שוב,
יכולתי להרגיש את תחושת הפספוס והצמא שלי כאישה להתמלאות הרחמית הזו ולקשר עם אמא
אדמה, כמו כן הבנתי כמה יש לנו הנשים ללמוד ולהבין את מסתורי הרחם הזה שחי בתוכנו
ונושא עימו את הסודות ואת הידע הבסיסי ביותר בעולם. הכל נראה כל כך הגיוני ונכון-
כל חודש בזמן מחזור לצאת לסוג של התמלאות- לשוב להתחבר לאמא אדמה, לקחת זמן
לעצמי, זה נשמע לי כל כך נכון וטבעי, אז למה זה לא קורה, שאלתי את עצמי? איך
המינהג הזה כך נמוג עם השנים? איך מביאים זאת היום לתוך החיים מחדש? איך יוצרים
את המרחב והמינהג הזה בתוך החיים?
ידעתי כי אני לא הראשונה השואלת את השאלות האלה,
נשים ברחבי העולם ובישראל מתעוררות לנושא ויוצרות מחדש את אחוות הנשים והמודעות
הרחמית, זה היה נשמע לי נכון מידיעה פנימית עמוקה.
יש עוד המון שאלות ששאלתי את עצמי, אולם אט אט
המחשבות נמוגו והפכו לדממה מוחלטת בתוכי, והוצפתי בשלווה ורגיעה מוחלטת, עד כי לא
שמתי לב שהנה הערב התקרב לו והשעה היתה כבר 20.00.
את בואו של הלילה לא ניתן לפספס בתוך הטיפי,
רוחות דרומיות החלו לזרום ולטלטל את הטיפי. בשקט המוחלט רעשי הרוח היו עזים
ומלבדם היה ניתן לשמוע מרחוק את קולותיהם של הקיוטים, הקולות היו כה חזקים עד כי
היה נדמה לי שהם ממש עומדים בפתח הטיפי.
למרות שהייתי לבד, לא הרגשתי כך, יכולתי להרגיש
את האנרגיה של כל הסובבים איתי נמצאת לידי, והרגשתי חיבור עמוק לכל צורות החיים.
נרדמתי בלילה לשעות ספורות והשמש החזקה של ניו-מקסיקו העירה אותי בבוקר בחוזקה
והחום החל להתפשט במהרה בטיפי. עתה הזמן עבר במהרה, לפתע שמעתי את קולות התוף של
ג'ולי, וידעתי שזו אות הסיום לצאת. הצטערתי שהזמן נגמר, וידעתי כי זו רק טעימה
ממש קטנה, מעין פתח, גירוי להתנסות ארוכה.
יצאתי בידיעה ברורה, כי כל ההתנסות הזו לא היתה
מקרית, וכי יגיע גם הזמן בו ארצה לחלוק את החוויה והידע שלמדתי שם עם נשים אחרות.
כמו כן ידעתי כי ויום יבוא ויגיע העת שבו ה- מון לודג' יחזור בגירסתו המודרנית.
מי שהנושא מהדהד בליבה מוזמנת להגיע לערב מיוחד
שיוקדש לנושא ב- 14 באפריל.
בערב זה אחלוק את הידע שלמדתי מברוק מדיסין עיגל
על זמן הפרישה ואת הרעיונות שהתהוו מאז לאפשרויות היישום מחדש של אותו מינהג
בחיינו כאן.
בינתיים
Walk in Beauty
אלה
נשמה אינדיאנית.
לקבלת תחזית
