חידת היקום – סוד
האושר הגדול! היכן מקום משכנו? האם הוא בר הגשמה או שמא אשליה זורעת תקווה ותו
לא? אלו הן מקצת השאלות שחוקרת האנושות מזה אלפי שנים.
החיזור אחרי האושר -
לאורך
ההיסטוריה כולה הדבר הנחשק והמחוזר ביותר זהו ה"אושר", מי לא מחפש סיפוק ואושר,
מה לא נכתב על האושר, נוסחאות רבות ושונות היו לה למילה זו, יש אף שהרימו ידיהם
וקבעו כי אין מנוס מלקבוע שאין לזה כלל משמעות אמיתית, מילת "אושר" שקרית היא,
וסתם דמיון על חלום ורוד לא מציאותי המחזיק את האדם באשליה המצמיחה תקווה ומקור
לחיותו.
סקר שנערוך בשאלה
מה עושה אדם למאושר?! יגלה וודאי גישות שונות ורבות, אחת התשובות תהיה ללא ספק
"עושר גורם לאושר", אחרת תאמר "האדם הבריא הוא המאושר ביותר, שהרי מה חשוב יותר
מבריאות", יהיה גם מי שיאמר "אם מצאת את בן\בת הזוג אהבה זו היא האושר האמיתי".
האם תזות אלו
עומדות במבחן המציאות? אמר לי פעם בעל עסקים אחד "אם חסר לי משהו זה לא הכסף,
מזה יש לי בכמויות" לשאלתי מדוע אם כך אתה נראה לא כל כך רגוע, הוא ענה "אתה חושב
שבמצב שלי אפשר לישון בשקט?!" האם אפשר לקרא לבעל עסקים זה "אדם מאושר"? הוא
עשיר, אך לא מאושר, במשנה באבות יש לזה הגדרה פשוטה וקולעת "מרבה נכסים מרבה
דאגה" דאגה אינה סימפטום של אושר! מחקרים בארה"ב מראים כי בעוד שרמת ההכנסה שם
הוכפלה בשלושים השנים האחרונות, רמת הדיכאון עלתה פי עשרה!
בעניין הבריאות?
איננו רואים אנשים צוהלים ברחוב מכיוון שהבדיקות התקופתיות שלהם הראו את כושרם
במיטבו. גם אי אפשר לומר שהנישואין הרבים שהתחילו בחלום האושר המובטח, החזיקו
שנים רבות בהרגשה זו.
לרוב, הגדרת
האושר נגזרת ממשאלת השלמת החסר ברגע הנתון, כאשר יצאתי מפגישה עם מנהל הבנק ולא
בגלל היתרה בחשבוני, ברור לי באותו רגע כי הזכייה בהגרלה השבועית תעשני האדם
המאושר עלי אדמות, וכל כך למה?! כי זה השלמת חסרוני כעת, האם זה מגלה על אופיה
האבסולוטי של המשאלה? האם עשירים הם האנשים המאושרים? כולנו מכירים או שמענו על
מליונרים חסרי מנוח כאלה שהיו מוכנים לשלם ממיטב כספם על מנת למצוא את תשובת
החידה הגדולה – חידת האושר!
תורת הפסיכולוגים -
זיגמונד פרויד, מי שהיה פסיכולוג יהודי בן התרבות המערבית טען כי האושר הוא
התענוג הפיזי של האדם, הוא ראה בקשר האישות בין האיש לאישה כמקור הגדול ביותר של
האושר והמוביל הגדול של בריאות הנפש, פרויד שילב במהלכי האדם את תיאורית המציאות,
האומרת כי ככל שאדם צעיר יותר אף בחיתוליו, הינו מאושר יותר וממלא כל סיפוקו, לא
כאדם המתבגר שאמור להכניע את יצריו ודחפיו האמונים על אושרו לטובת המציאות הכרוכה
בנורמות החברתיות המקובלות, הוי אומר ככל שאדם מחונך יותר, מתרחק הוא מהאושר
האמיתי לפי תורה זו, לא לחינם אמר פעם אחרת "נראה כי הכוונה שאדם יהיה מאושר אינה
כלולה בתוכנית הבריאה" – ההולך על פי תורת פרויד רחוק אושרו מלהיות.
זאת הבין אף בן
דורו ותלמידו אלפרד אדלר יהודי גם הוא, הוא לא קיבל את הבחנת רבו, אדלר סבר כי
הצורך העמוק ביותר של האדם הוא להשתייך, האדם הוא יצור חברתי, הנחיתות לעומת
החברה היא גורם כל בעיות הנפש, ומעמדו החברתי היא גם הרפואה לבעיות אלו.
את ויקטור פרנקל
הכניסו הנאצים לגטו טרייזנשטט ומשם לאושוויץ, הוא היה במקצועו נוירולוג
ופסיכיאטר, הנאצים, שהכירו בכישוריו רתמוהו כרופא כללי בגטו ומאוחר יותר הקים
יחידה מיוחדת על פי בקשתם על מנת למנוע מקרי התאבדות, הוא אמנם שרד את התופת, אך
פרט לאחותו כל משפחתו נרצחה, מסקנתו מהמאורעות הקשים שעבר בעצמו וממה שחווה מתוקף
תפקידו, היתה שונה מקודמיו הוא מצא את האושר במקום אחר, וכלשונו "הריני מעז לומר,
כי אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה כי יש פשר
לחייו. הרבה חכמה גנוזה במשפט: מי שיש לו "לְמַה" שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת בכל
"איך"...! ציטטה זו הביא בספרו "האדם מחפש משמעות" בין היתר כתב שם "מי שמניח,
שצורך ראשון הוא לאדם להגיע לשיווי משקל או למה שקרוי בביולוגיה "הומאוסטאטיס",
כלומר, להגיע למצב של העדר מתיחות, טועה טעות מסוכנת בתפיסת המושג של היגיינה
נפשית, לא מצב של העדר מתיחות נחוץ לאדם, אלא השאיפה והמאבק אל מטרה ראויה לו, לא
התפרקותה של מתיחות בכל מחיר דרושה לו, כי אם תביעה שיקום ויגשים פשר פוטנציאלי
שמצפה לו"
ויקטור פרנקל
הבין, שאין זה משנה מה האדם יעשה כדי להגיע לאושר ולמימוש עצמי, כל עוד לא ימצא
את המשמעות לחייו זאת המשמעות שבשבילה הוא חי, נפשו עדיין חולה, הוא לא יהיה
מאושר הוא ירגיש "חסר", מכיוון שאף שברגע מלחמת ההישרדות על החיים, מונעת המלחמה
את החשיבה העמוקה, מיד שתשקוט מלחמה זו תצוף ותעלה השאלה לשם מה הישרדות זו, סוד
החיים הוא במשמעותם, לולא משמעות - חיים למה, וכשאין משמעות כיצד יעשה אדם לאדם
מאושר?! דברים אלו העלה אף בספר אחר שכתב "זעקה הלא נשמעת למשמעות".
האושר ביהדות
-
היהדות רואה באושר הדבר הקרוב ביותר, ואולי משום כך הרחוק ביותר להשגה, האושר
האמיתי נמצא היכן שלא מחפשים אותו, הסיבה לאי הימצאותו היא ההתחמקות למוצאו.
לכל אחד יוצא
לחוות את הרגע הזה שאתה כ"כ טרוד בחיפוש אחר מפתחות המכונית עד שאינך שם לב שהם
בעצם ממש בכיסך ברגע זה, כשאתה כבר מיואש, כועס, ומאוכזב, אז - פתאום בהבזק של
רגע אתה חש בכיס חפץ קשיח... המילים הבאות שהינך מוציא מפיך הם המילים הנפוצות
ביותר "איזה טיפש אני"... האם כאלה אנחנו באמת? לא, איננו טיפשים! לעתים מרוב
הרדיפה אחר דבר מסוים אנו מתרחקים ממנו יותר ויותר, זאת משום שכשאנחנו מגדירים
דבר כנחוץ וחשוב לנו ביותר עד שאיננו מסוגלים לחיות בלעדיו, הרי שאנו משדרים
לעצמנו שדבר זה לא קל להשיגו, אילו בנקל היינו משיגים אותו הוא לא היה מהווה משקל
כל כך כבד בחיינו, דברים שבאים בזול ובקלות נקנים בדרך כלל כלאחר יד, עליהם לא
משקיעים מחשבה רצינית, אם אני כל כך זקוק לזה והדבר מעסיק את כל כולי כעת, סימן
שהוא באמת רחוק ממני, אוטומט רגש זה משתלט עלינו ולא נותן סיכוי למצוא את הדבר
כאן קרוב אצלך בכיס.
"כל הרודף אחר
הכבוד, הכבוד בורח ממנו", אנשים שבשביל פרסום יצרו כותרות ענק בעיתונים, "סחבו"
את מקומם לכותלי ה"מזרח", בסופו של דבר הם דמיינו את עצמם כבעלי כבוד, אולי רגש
זה סיפק אותם, אך אין זה כבוד שהכל מרננים עליך שהינך רודף הכבוד הגדול בעיר,
יתכן ואדם זה חכם באמת, אך אם במקום לרדוף ולעשות דברים חיצוניים כדי להתהדר
בעצמו, היה יושב בביתו ומפתח את הדברים החיוביים שבו, הכבוד בסופו של דבר היה
רודף אחריו, אך כשהוא הגדיר את מבוקשו כחשוב עד כדי רדיפה מצידו לא יוכל להגיע
אליו כי ראייתו לקויה ואינו משתמש בכלים האמתיים הזקוקים לאותו עניין. - כשהינך
מחליט שאינך מסוגל לחיות לולא משהו, אתה מפספס את הכלי המרכזי להשגתו – חשיבה
נקיה וברורה – הפעלת השכל ללא השתלטות רגשית שלילית!
כזה הוא ה"אושר"
הכל כך "נכסף", מרוב הרדיפה אחריו אנו בטוחים שלא יתכן שקרוב הוא, לאן לא ניסע על
מנת למוצאו?! להודו, לתילאנד, לכל מדינות המזרח הרחוק - אולי שם סוף סוף נמצא את
אותו "אושר", זה הלא חייב להיות שם כי זה הכי רחוק... מעניין, האם תושבי הודו גם
נוסעים רחוק ככל האפשר על מנת להשיג אושר, או שמא במדינות ההם בעיית האושר לא
קיימת...?
האושר האמיתי נמצא בכל מקום!
היכן א"כ נמצא
האושר? האושר האמיתי נמצא בכל מקום שאתה הולך,
אתה סוחב אותו איתך לבית, לטיול, למאורעות שמחים, ואף למאורעות עצובים, האושר
נמצא אצלך בפנים, "אושר" הינו "תוצאה" של הבנת המורכבות של מה שקרוי "אדם",
השגת האושר תלויה אך ורק במודעות עצמית פנימית בהבנת המושג "אני", ברצונות
ה"אני" ובמגבלותיו!
תרגום ההבנה העמוקה של אשיותינו הלכה למעשה זהו ה"אושר" שאנו כל כך מזיעים
מחיפושו.
הרגשת אושר תבוא רק אם נלמד לאזן בין כל המרכיבים באשיותינו! איזון = אושר
הבנתנו את עצמנו
– זוהי המטרה, וזהו מקור סוד הקסם, האושר אינו כניעה לרצון אחד שבתוכנו, הרגשת
אושר תושג כאשר נשלים בין הכוחות שבאשיותינו ונוציא אל הפועל מעשים העולים יפה עם
רגשותינו הנגלים והחבויים. במלחמה כל הצדדים מפסידים - זה פחות וזה יותר, יש רק
אופן אחד שהכל מרוצים – כאשר מביאים שלום, כל צד הולך בהרגשה שקיבל את חלקו והציל
את כבודו, זוהי מלאכה לא פשוטה – השלום קשה להשגה הוא מצריך שמירה קפדנית על
האיזון בין הכוחות, אך כששומרים על האיזון הנכון, הדבר גורם ליציבות ולאיכות חיים
של המעורבים בהסכם – תפקיד האנושי עלי אדמות הוא להביא שלום במלחמה התמידית
המתנהלת בתוכו, הוא אמור לפצות את כל החזיתות, ולעמוד על המשמר מפני חלקים
עויינים באישיותו, תפקיד זה דורש מחשבה ועבודה עצמית רבה, אך התהליך הוא היחיד
שיכול באמת להביא ליציבות בין הצדדים כולם, ולגרום לאדם הרגשת סיפוק אמיתית וכנה.
מי הוא "אני"?
על מנת שנבין את עצמנו כראוי, ונוכל לתרגם את מלאכת האיזון מעשית - נצטרך ללבן
מה הם הכוחות המרכזיים השולטים והמניעים אותנו.
לפי היהדות שני
כוחות מרכזיים נמצאים באדם ומכוונים אותו במהלך חייו, האחד הוא כוח ה"גוף" –
ה"חומר", והאחר הוא כוח ה"נשמה" – ה"רוח" (מלשון רוחניות).
"הגוף"
- יצירתו של הגוף היא עפר מן האדמה, מעפר לוקח ואל עפר שב, האדמה מסמלת את הכוח
הארצי - הגשמי שבבריאה, הרצונות התאוותניות, היצרים, המשיכה אחר הדברים החומריים,
כל אלו פרי ה"חומר" שבתוכנו, המוליד את הרצון להנאות גשמיות כאכילה, שתייה,
וכדו'.
אל לנו להתבלבל
אכילה בהחלט הינה הנאה, היא יכולה להיות הנאה גדולה מאוד, אך איננה אושר, אי אפשר
לומר על חולה המרותק למיטתו, שהינו "אדם מאושר" מכיוון שקיבל את הגלידה האהובה
עליו כ"כ, הוא מאוד נהנה ממנה אך היא לא הופכתו למאושר, זוהי הנאה זמנית שחולפת
מיד כאשר סיים אכילתו, כך הם פני הדברים בכל הנאה חומרית.
טעות נפוצה היא
החשיבה המפרשת הנאה כאושר ושלימות, אם באמת כך הוא, פלא הדבר שאנשים שהצליחו
להגיע להישגים כספיים ברמות גבוהות עד שיכולים לפרנס אחריהם עוד כמה דורות בעושר
רב, עדיין נמצאים בין כתלי הבורסות העולמיות ובעניין רב עוקבים אחר מיליון אחד
שהפסידו או אחר שהרויחו כאילו שהמליון הזה ישנה את איכות חייהם וישליך על הוצאות
משפחתם – מנין הרדיפה הזאת שבפועל אינה משנה כי הוא זה במדד הנאותיהם?
ההסבר לדבר נמצא
באי ההבחנה בין הנאה לאושר, החיפוש נעשה במקום הלא נכון ממש כמו ההוא שחיפש דולר
תחת פנס הרחוב בזמן שאבד לו במקום אחר אך הוא טען ששם חשוך... אדם מטבעו מחפש
אושר, אך הוא טועה ומוצא הנאה, ההנאה נגמרת מיד לאחר שטעם ממנה, ואז שוב מרגיש
"חסר אושר", ומה עושה?! מחפש עוד הנאה יותר גדולה שעדיין לא טעם, וכך על זה הדרך
- "יש לו מנה, רוצה מאתיים" כל מאה דולר מגרה אותו להשיג עוד מאה, ולעולם השרשרת
הזאת לא תגמר, מכיוון שהנאה לבד אינה מספקת אושר, ואדם לא מחפש כסף הוא מחפש
אושר, הוא רק מחפש אותו במקום הלא נכון.
השימוש בהנאות הגוף לשמן הם החטאת המטרה
על הנאות החומר
הכריז שלמה החכם הכל אדם: "הבל הבלים, הכל הבל" – להבל יש משמעות נוספת - הבל
רוח, הנראה לרגע אך מיד נעלם, כך היא כל הנאת ה"חומר", היא הנאה שנעלמת, ואינה
מותירה רושם, רושמה היחיד הוא הרדיפה אחר הנאה גדולה יותר, בתקווה שתביא את הנהנה
לסיפוק ואושר, זה לא ילך, משום שרדיפה איננה מסממני האושר, להיפך - הרדיפה מדכאת
ומחלישה, האושר האמיתי אינו חולף עובר, הוא אינו קשור למצבים, כשאדם מאושר הוא לא
רודף אחרי אושר גדול יותר!
"הנשמה"
- המרכיב השני באדם, הוא מרכיב ה"נשמה" שהוגדרה "חלק אלו-ה ממעל" הבורא הוא
ה"שלם" הרוחני הגבוה ביותר, והנשמה היא חלק מהשלם הרוחני, זהו חלק המושך את האדם
כלפי מעלה.
כשאנו אומרים
"אני" אנו מתכוונים ל"נשמה" ולא לגוף, העיניים אינם רואות, מי שרואה זו הנשמה דרך
העיניים - אדם מת עדיין עיניים יש לו אך אינו רואה, כי הרואה האמיתי התנתק מהגוף
החומרי, שהוא "לבוש הנשמה".
בדרך אחרת אפשר
להמחיש זאת, נעצום עיניים ונראה בדמיוננו חבר, מכר, מטייל בביתנו, נראה שלובש
ברגע זה חולצה כחולה, וחובש כיפה בראשו, נפקח את העיניים ונחשוב, מי ראה את
החבר, הצבע, וטיולו בבית?! העיניים? ודאי שלא, הלא הם סגורות היו, אז מי ראה?!
אנו דמיינו, זאת אומרת, יש כאן עוד גוף וזה הדמיון, והוא ראה, את מה ראה הדמיון?!
האם ניתן לומר שהוא ראה את עצמו?! ודאי שלא! מוכרח להיות שיש כאן מישהו אחר שראה
"דרך הדמיון" - הרואה זאת ה"נשמה" היא ה"אני" האמיתי שלנו, והיא המושכת לכיוון
הרוחני העליון, זהו חלק בתוכנו שיש לנו למלאותו ולספקו - הוא השליט במסגרת
אשיותינו, הוא ה"אני" העמוק שלנו.
סיפוק ה"אני"
- אמנם, לפי זה יהיה ניתן לחשוב כי על האדם להיות פרוש מכל הנאות העולם הזה
ועבודתו צריכה להיות אך ורק במישור הרוחני, זאת על מנת להביא לסיפוקו השלם ביותר
של ה"אני" הפנימי שלו, חשיבה זו טעות יסודה, מכיוון שבסך הכללי יש כאן שילוב
מרכזיותינו דהיינו ה"נשמה" עם לבושה "הגוף", שמירת על ניקיון הגוף היא חלק משמירת
הנשמה שבנו, ממש כמו שלא נסכים שאל לו לאדם לדאוג לחזותו החיצונית מכיוון שהעיקר
זה גופו שמתחת ללבושו, ואין ספק שהזנחת הלבוש מבטאת הזנחת הגוף והנפש.
השתמשו בהנאות גופכם על מנת לספק את רוחכם
ביהדות דרך
העבודה אינה מנתקת ואינה מתעלמת מהצורך הגשמי של האדם, יהודי בדרך הנכונה אינו מי
שפרוש מחיי הנישואין, להבדיל משאר הדתות היהדות מקדשת את חיי האישות, היא אינה
מעודדת התבדלות האדם מסביבתו, אדרבא, לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות,
בתלמוד ירושלמי פ"ד הי"ד אמרו חכמים עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה
עינו ולא אכל, מסופר שם על אחד מהחכמים שהיה מצמצם בכספו כדי לאכול מכל דבר חדש
בשנה, ובמשנה ברורה (רכה ס"ק יט) נפסק: "מצווה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה...!
–
מהלך עבודת האדם על עצמו אינה התעלמות מרגשותיו ויצריו
כמו שחטא האישה
ה"סוטה", הוא משום קיצוניותה לכיוון החומר, כך חטא ה"נזיר" הוא משום קיצוניות
ה"רוח", ואע"פ שהתורה קוראת לו "קדוש" כי כיוונו הוא הרחקה מהחטא, בכ"א גם הוא
חטא כמו שאמרו חז"ל (נדרים יא) "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש – וכי באיזו נפש חטא
זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין
נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה!
הקיצוניות אינה הדרך הבריאה במהלך העבודה על אשיותנו!
עבודה העצמית של
האדם אינה בקצוניות, קיצוניות מזיקה בין אם היא בחומריות ובין אם היא ברוחניות,
ועל כך התוודה אחד הגאונים על שני הצדדים "אשר אסרת התרתי – ואשר התרת אסרתי",
חכמת היהדות היא ב"איזון" של הכוחות המרכיבים אותנו, התורה דורשת מהאדם שישלב
את הגשמיות והרוחניות, שיאחד את הניגודים, כשם ששמים וארץ המנוגדים – איחודם הוא
שלימות העולם, כך איחוד החומר והרוח מהווה שלימות העולם הקטן ששוכן בתוכנו!
שלימות – אושר, משיגים אך ורק כשמצליחים לאזן את הניגודים שבתוכנו ולהלך בשביל
הזהב!
"ולא תתורו אחרי
לבבכם" בשני לבבות הכתוב מדבר, לימדו לעבוד את ה' בלב הרוחני ובלב הבהמי, אם
אוכלים אתם כעת עצרו רגע קודם וחשבו על השימוש הרוחני באנרגיות שאכילה זו תביא
לכם, אם אתם צריכים להוכיח מישהו כוונו למצות "הוכח תוכיח את עמיתך" אך הזהרו
וביחנו את עצמכם שלא תעברו על "ולא תשא עליו חטא" - הזהרו מהשימוש בנפש הבהמית
במסווה של נשמה רוחנית – הרחמים על אכזרים הם שלילי במסווה רוחני, לעתים הרצון
לעשות יותר מידי טוב גורר אחריו תוצאות הרות אסון ראה ערך שאול ורחמיו על עמלק,
כשתוצאת המעשה רודפת את העם היהודי עד היום, - "אל תצדק הרבה" בחן כל נטייה לדעת
איזה חלק מה"אני" שלך היא מספקת, העיקרי הרוחני או שמא הלבוש החיצוני ארצי.
השגת האושר תלוי במידת האיזון ומילוי החסר של ה"אני הפנימי" שבנו – לצורך כך
עלינו לקחת אחריות ולהיות הבעלים הדואג לאיזון הנכון אך אל לנו לשכוח שעל מנת
להיות מנהל חייב לעבור קורס מנהלים ובהמשך עוד השתלמויות
הבעלות על עצמינו
– משמעות המילה אושר זה ה"אישור" הפנימי שאנו נותנים לעצמנו, כשאנו ממלאים אחר
דרישת ה"אני" שלנו ללא צורך אישור חיצוני סביבתי – אנחנו מאושרים. ה"אני" שלנו
מורכב מצרכים גשמיים ורוחניים. את תאוותינו הגשמיים אנו יודעים לאתר - הם נוקשים
בדלתותינו ולעתים אף פורצים לחלונותינו, את צרכינו הרוחניים אנו צריכים ללמוד, גם
האיזון ביניהם טעון למידה, הלמידה אינה סימן לחולשה כי אם לכוח רצון עוצמתי
המאפשר לנו בסופו של דבר לספק את ה"אני" שלנו, לפי האמת שבתוכינו ולא על פי
האישורים הסביבתיים.
העבודה העצמית
באיזון, קשורה בהוראות יצרן, כשם שאי אפשר לומר שההולך לתזונאי על מנת שידריכו
באכילה הבריאה יותר והבריאה פחות, שהינו אדם כבול ונטול חופש, אלא אדרבא, זהו אדם
שבחר בחייו ובבריאותו ומכוח בחירתו שואל את עצת החכם, כך טעות היא לחשוב שהפועל
על פי חוקי רפואת הנפש ושואל בעצת החכמים בחוקים אלו, כבול הוא מכיוון שאינו פועל
לפי הבנתו האישית - כשם שהבוחר להישמע להוראות מדריך התזונה ואינו סומך על כושר
שיפוטו, עושה זאת כדי "לאשר" את נטיותיו או ל"ישרם" על מנת שיהיה "מאושר"
בבחירתו, כך הבוחר ללכת לרב ומדריך ולהישמע להוראותיו בתחום חכמתו היהודית – חכמת
הנפש, המאזנת בין נטיותינו – עושה זאת בכדי "לאשר" או לישר את נטיותיו באופן
שיהיה איזון כוחות המביא לשלמות- הליכה למומחה באה מכוח החלטת המנהל – ה"אני"
בעצמו.
אין זה יהיה הוגן להחליף בין בעל הבית לפועל
רבות הם הטעויות
האופטיות בדורינו, בספר "אבא עשיר אבא עני" רוברט קיוסאקי, המלמד אנשים איך להיות
מיליונרים, אומר: "הסיבה העיקרית לכך שאנשים נאבקים מבחינה כספית היא העובדה שהם
בילו שנים בבית הספר אבל לא למדו דבר בתחום הכספים. התוצאה היא שאנשים לומדים
לעבוד למען הכסף... אך אינם לומדים לגרום לכסף לעבוד למענם" - רוב האנשים
בטוחים שהם הבעלים על כספם ולא שמים לב שכל חייהם דווקא הם הפועלים של
הכסף.
הבעלות האמיתית
של האדם על עצמו, זוהי בעלות על ה"אני" הפנימי שלנו, אם אבחר בדרך המקובלת
המגדירה בעלות האדם על עצמו בהתרת רסן הגוף, הגדרתי אמנם את עצמי כבעלים אך איני
שם לב שבעלותי היא על חצי מהמפעל הנקרא "אדם", מנהל מפעל הדואג לתפקוד ואיוש חצי
מהמשרות הדרושות לייצור, ימצא מהר מאוד את עצמו יחד עם פועליו עומדים בתור ללשכת
התעסוקה, כשאין הרמוניה בין כל חלקי המפעל, כשהכול לא כפופים למנכ"ל אחד, לא יארך
הזמן עד שיסגרו שעריו - דאגה לחלק אחד שבתוכנו, שבדרך כלל הוא החלק החומרי, זו
דרך של שחרור רסן הגוף ונטילת אחריות מצד הרוחני שבנו, כמוה כבעלות על חצי מפעל
שסופו פשיטת רגל.
הגשמת חלק אחד שבנו הוא תוצאת ליקוי בראייתינו העמוקה
הטעויות באות
מהסתכלות שטחית וחיצונית
- בחירת האנשים לבעלות חלקית על גופם, אינה באה מצד החשיבה העמוק, היא באה מהצד
הקרוב ביותר אליהם, השטחי - הנגלה, זהו הצד החומרי שבגוף, מכיוון שהעולם בו אנו
חיים הוא לבוש גשמי במהותו, התוכן הרוחני אינו המובן מאליו, הוא שמימי – נסתר,
כמו כוח הנשמה הרוחנית והנסתרת בתוכנו.
מסיבה זו טען
איוב בעל הייסורים הידוע "ריבונו של עולם בראת שור
-
פרסותיו סדוקות, בראת חמור - פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן - בראת גיהינום, בראת
צדיקים - בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"
הוא הבין שיש טבע טוב וטבע רע, כאשר נולד אדם עם נטיות חזקות לכיוון השלילי, זה
הוא, כיצד יוכל אדם שכל כולו "חומר" לרדת לעולם שכל כולו "חומר" ולהתמודד עם
נטיותיו החומריות? לכאורה זאת משימה בלתי אפשרית, הלא גם אם ירצה ליישר את דרכיו
ולאזנם עם החלק הרוחני העמוק שבו, לא יוכל לעשות זאת משום שאבן הבוחן שלו משוחדת,
כושר שיפוטו הולך לכיוון החומר יותר מהכיוון הרוחני, כיצד א"כ יוכל לאזן את
הדברים, כיצד יגיע לשלמות, נגזלת לכאורה מאיתו תחושת "אושר" כל חייו, וניטלת ממנו
זכות הבחירה היסודית, הוא תמיד יחיה ברדיפת ההנאות החומריות ובסופו של דבר לא
יהיה מסופק, ולא ירגיש אושר מהו?
זאת טענה אמיתית
כאשר אנו מסתכלים על הלבוש החיצוני של העולם, על לבושינו החיצוני שלנו, אך לטענה
זו יש תשובה אחת, חפש את המתכון לאיזון, מצא את דף ההוראות להפעלת המכונה הנקראת
אדם, לאחר שתמצא את ההוראות תוכל להחליט כיצד להפעיל את מכונתך על פי אותו מתכון,
היכן נמצא אותו מתכון? על כך ענו לו חבריו לאיוב, פספסת משהו חשוב, שכחת שלכל
מכונה מצורפת חוברת ובה הוראות השימוש, כנגד בריאת הרע – הגשמי המוחלט, נבראת
תורה המהווה תבלין ורפואה לאיזון, אם יחסר התבלין אין טעם למאכל, וכשאין טעם אין
אושר, הוספת התבלין במינונו הנכון הוא הסוד להצלחת הבישול, ולטעם האמיתי של
חיינו.
האישורים מהדת הם אישור פנימי שלי לאמת שבתוכי - למה שה"אני" שלי באמת רוצה!!
האיזון ביהדות
מדוייק
- רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש כותב: "והנה נפש הטהורה שהיא הפרי כלולה
מתרי"ג אברים וגידים, ואמנם מזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום
התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם ונקרא לחם, כמו שכתוב
(משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי, וכל אבר מן רמ"ח איברים ניזון ממצווה פרטית
המתייחסת לאותו אבר" - בגופינו הפיזי יש 248 איברים, ו – 365 גידים, ובמבנה הנשמה
הרוחנית יש 248 איברים רוחניים, ו -365 גידים, תפקיד האדם, לחבר ולאחד בין 613
אברי הגוף לבין 613 אברי הנשמה, לשם כך קיבלנו הוראות מצורפות ג"כ 613 מצוות,
מתוכם 248 מצוות עשה כנגד 248 איברים, ו – 365 מצוות לא תעשה כנגד 365 גידים, -
החכמה בחיים היא למצוא את התשובה הרוחנית לכל נטייה גשמית ולדעת לאזנם ולאגדם
יחד, זוהי הרגשת השלמות, זהו האושר האמיתי!
הדת אינה עוד טקסט מקראי, פנימיותה מגלה את חיצוניותה
זאת חשוב לזכור:
הדת היהודית אינה אוסף מצוות ואיסורים - עומקה, דיניה ומשפטיה, הם דרך חיים! אל
נא נטעה בקריאתה כטקס מקראי, השטחיות בה היא ההיפך מתוכנה האמיתי, המומחיות
שבהבנתה הועברה במסורת עתיקה בת אלפי שנים ! דת זו אינה דוגלת בשחור ולבן – איננה
תופסת את האדם כבעל תכונות טובות או רעות – התכונות הם כלים, ובכלי כמו בכלי
האפשרויות לשימושו רבים, מהם טובות ומהם רעות, הכל תלוי בשיקול דעת העובד!
העובד קודם אשר
יעבוד יצטרך ללמוד את שטח עבודתו, ולעמוד על רצונו לתפקד במרחב זה, הסיכון הוא
כשהינו מאבד את תנאי השטח, או כאשר מחליף בין כלי לכלי – על מנת להכיר את מפת
העבודה אנו צריכים ללמוד היטב את ההוראות, אך עד שנבין את מושגי הכתוב, כדאי מאוד
שנשאל את מי שכבר קרא - למד והתחיל לעבוד...!
"מעבר לזה שהדת בוחנת צייתנות הנברא וכניעתו המוחלטת לבוראו מצוותיה הם ביטוי
לכוחות הטמונים באדם"
סטיה מהוראות יצרן = הפרת האיזון ואי מימוש עצמי
האדם הוא תוצרת
של רצון אלו-קי, תפקידו למלא אחר הוראות יוצרו, ככל תוצר בעולם - מעשי ידי אדם,
אם השימוש יעשה בו שלא כפי הוראות היוצר יתקלקל המוצר, אילו נמלא מים במגהץ בחור
הלא מתאים מיד הוא יגיב בכיבוי וקצר כללי, למגהץ אין רגשות, לאדם יש הרבה מאוד
רגשות והשפעות נלוות על אשיותו, ברגע שנמלא אותו במקום הלא הנכון, הוא יקצר, הוא
יכבה, בשביל שיחזיק מעמד בתנאים הקשים שבו הוא נמצא במשך חייו, הוא חייב למלא אחר
הוראות השימוש המכסים כל מצב ומצב במשך עבודתו, חריגה מהכללים מעמידתו בסיכון
גבוה, שמירת הכללים גורמת לעבודה בשלמות ולאורך חיים באיכות.
השימוש בהוראות = איזון ושלימות
האושר היחיד נמצא
אך ורק שהמכונה מתגברת על הקשיים הנקרים בדרכיה, ומצליחה להתחבר ל"אני" האמיתי
שלה העמוק – ככל שאדם מנתק עצמו מה"אני" הגשמי המוחלט וממלא את מקומו ב"אני"
רוחני ממקור הנשמה, כך תורם לאיזונו הנפשי, ומתעלה יותר ויותר לכיוון הביצוע המלא
של תפקידו, כל עליה בדרגה היא עוד קפיצת דרך של האדם אל תיקונו.
דרך זו היא דרך
ה"אושר", אדם מאושר זהו אדם שנמצא תמיד בהליך של איזון, בהליך של מימוש החלק
העיקרי שבו - חלק הנשמה הגבוהה, היא לבושה בבגד הגוף, אל לנו להזניח את הבגד, אך
השכחה מהעיקר, כמוה כפצוע וזב דם הלובש מחצלות המלך, אין בגדי המלך יסבו לו הרגשה
נעימה לעולם עד שינקה את גופו, כשהגוף נקי, כשהפנים האמיתי מצוחצח, גם בגדים
פשוטים ונקיים, יכבדו את לובשם ויסבו לו עונג רב...
כל התמחות דורשת בתחילתה לימוד והדרכה
הדרכה חכמה תורמת
למיצוי ה"אני" האמיתי
- לעתים חוסר ידיעותינו וניסיוננו מסכן את מאמצינו לאושר, חכמת האיזון היא חכמה
רחבה ועמוקה, היא עבודה עצמית אישית לכל אדם, עם הכוונה נכונה נוכל להגיע לאיזון
הגוף והנשמה שבתוכנו, אט אט אנו לומדים את השיטה בעצמנו ע"י לימוד ההוראות
וניסיון התרגול, אך בשלבינו הראשונים, נצטרך את המדריך האישי, על מנת שנעלה על
המסלול בכיוון הנכון, לאחר מכן הדרך פתוחה לאיזון האישי שלנו, ולהדרכת האנשים
האהובים עלינו, ובכל פעם שנתקל בתוצאה שאינה מספקת את הסחורה, תוצאה של חוסר
איזון, המדריך שוב יעמוד ויכוון.
הרמח"ל במסילת
ישרים (פרק ג') המשיל על כך משל נפלא: משל למבוך מפותל ומסובך ואדם
הנמצא בתוכו והחפץ לצאת ממנו, אם ישמע לאותם אנשים אשר הצליחו לצאת מהגן, על ידי
ששמעו לאנשים אחרים שהיו מחוץ לו, ומשקיפים עליו מלמעלה - יצליח, ואם יסמוך רק על
הבנתו - הרי שהישארותו שם מובטחת.
זוהי הדרך להשגת
שלימות, זוהי הדרך לאושר הנכסף, דרך זו היא דרך של חשיבה מחדש על חיינו, זוהי דרך
שמצריכה עבודה אישית ורצון לשינוי, בדרך זו אין מפסידים, כל שלב הוא התקדמות נכרת
ומורגשת בדרך לאושר האמיתי, זוהי דרך שמבטיחה הנאה אך לא מפספסת את האושר התמידי.
במאמרים הבאים ננסה לעמוד על תכונותינו, אלו
הגורמות לנו עוול במקרים רבים, ובעטיים לא פעם אנו מקניטים את עצמינו, אותם
תכונות שעשויים לפתח את אשיותינו ובמקום זאת הם מונחים לנו כאבן חוסמת בראשנו -
עובדה המבטאת את חוסר השליטה על עצמנו, את חוסר האיזון שבנו, - עם רצון, למידה,
ועבודה, נלמד לאזן ולהשתמש נכונה בכלים המיוחדים שנשנו לנו, וננצל את הטוב שבנו,
נתמודד עם כל המצבים, אבל תמיד, תמיד נשאר מאושרים!
אביחי כהן.
לקבלת תחזית
