שנינו במדרש ספרא : "ונתנה הארץ יבולה" לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה
בימי אדם הראשון, ומניין שהארץ עתידה ליזרע ועושה פירות בן יומו, כלומר באותו יום,
כנאמר "זכר עשה לנפלאותיו" כשברא את העצים הם העלו בצביונם נושאי פירות. וכשהוא
אומר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, מלמד שבו ביום שנזרעה בו האדמה בו ביום עושה
פירות ועץ השדה יתן פריו לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשה בימי אדם ראשון.
וברא הקב"ה 30 מיני פירות ושייכותם לעולמות בינ"ע
( בין עולמות ) ודע כי ל' מיני פירות אילן נבראו בעולם ומכל מן ומן יש הרבה מינים,
כמו שאמרו רז"ל על הפסוק "ושבעים תמרים" דהיינו שבעים מיני תמרים וכך בכל המינים.
עשרה מעולם הבריאה סוד עשר ספירות דבריאה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים
לאצילות אין להם קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלים כמו שהם ואלו הן, ענבים, תאנים,
תפוחים, אתרוגים, לימונים, אגסים, חבושים, ותותי עץ.
ועשרה מהם מעולם היצירה סוד עשר ספירות דיצירה, שהם בינוניים בין עולם הבריאה ובין
עולם העשיה, קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה, לכן גרעיני
הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעין שבתוך הפירות דבריאה. ואילו הן, זתים,
תמרים, משמש, שזיף ועוד.
ועשרה מהם מסוד עולם העשיה סוד עשר ספירות דעשיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה
שבחוץ שקליפת הפרי היא מחיצה בינו לבין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה
מהם, ואלו הם, רימונים, אגוזים, שקדים, ערמונים, לוזים ועוד.
וכנגד אלו ל' מיני פירות יש מסטרא דשמאלה שצומחין בעצי היער מאליהן, ורובן אין בהם
אוכל ( כלומר פירות ) אלא כולן קליפה ואין מברכים עליהם בורא פרי העץ. האר"י ז"ל
משווה את סוגי הפירות לסוגי האנשים, בסוד כי האדם עץ השדה, כמו שיש שוני בנשמות
שאנו רואין שיש מי שגדול שכל מעשיו ומידותיו טובים, ויש להיפך שהכל רע, ויש רע
במידותיו אך במעשיו טוב, ויש טוב במידותיו ורע במעשיו. וכשיש לאדם נשמה פנימית
טהורה והיא בבחינת עץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו. והמושג עלהו שהוא מקיף
עליו ( את העלים ) כלומר אותו את כולו. ועל הרשעים נאמר כמוץ אשר תדפנו הרוח כי
המוץ הוא קליפה ואין בו דבר, כי בהשוואה לתאנה שהיא כולה טוב וקרובה לאצילות,
וניצוצות הקדושה שבתוכה ( בתוך התאנה ) ממתיקה דרכה את הדינים. ואילו כנגדם בקליפות
( כלומר בפירות סרק – או מחשבות שליליות ) שהן לוקחות את ניצוצות הקדושה ומבטלים
אותם. לכן על האדם לשאוף לעלות במדרגות הקדושה ולהידמות לתאנה, שאין בה קושי לא
בפנים ולא בחוץ היינו שהקדושה שורה בה.
דניאל בת – שבועות סהרין