פרשה
זו נוגעת בנקיות הדעת בעבודת ה'.
ה"פרי צדיק" על התורה {רבי צדוק הכהן מלובלין} פר' שקלים, מאמר טו' אומר... "פרשת
שקלים קורין קודם פר' זכור עדמ"ש {על דרך מה שכתוב} {מגילה יג' סע"ב} גלוי וידוע
לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו
"...
ולכאורה מה שייכות שקלי ישראל שהם למקדש, לשקלי המן שהם לאחשוורוש ? הרי תקופת
אחשוורוש הייתה הרבה אחרי המקדש.
אך עיקר קליפת עשיו שרוצה להתחפש, שהוא דומה לישראל וכמו שנאמר כי ציד בפיו. ואיתא
{כתוב} {מד"ת -מדרש תנחומא תולדות ח'}..." היכן היית ? והוא
אמר לו בבית המדרש, לא כך הלכה ? מן כך וכך, לא כך איסורו ולא כך התירו? "... וכן
לעתיד איתא {מד"ת צו ב'} ולעולם הבא מה עשיו עושה, מתעטף
בטלית כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב "...
היינו
שכל ההבדל בין עבודת ה' באמת, לבין נגיעה פסולה, הוא הניסיון של היצר הרע "להתחפש"
כאילו הוא עובד ה' .
ובפרשת
שקלים, כי תשא, דברים ל' נאמר..." ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם, ולא יהיה בהם
נגף בפקד אתם "...
במדרש
תנחומא כאן מאמר ט' ושקלים ד', נאמר..." זה יתנו אמר ר"מ {רבי מאיר} כמין מטבע של
אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו "... עכ"ל.
ואינו
מובן למה הראה לו הקב"ה מטבע של אש, דאין{שאין} לומר דנתקשה משה בהמטבע, דהא בכל
המקומות שבש"ס ומדרשים דקחשיב {שמונה} הדברים שנתקשה משה לא נמצא שם שנתקשה בהמטבע.
והתוס'
חולין דף מב ע"א בד"ה זאת שואל וזה לשונו..." והא דלא חשיב ליה {והעובדה שהוא לא
מונה} בהקומץ רבה {מנחות דף כט ע"א} גבי שלושה דברים שנתקשה משה : מנורה, ראש חדש,
ושרצים. ולא חשיב{מונה} נמי {גם} הא דאמר במדרש כמין מטבע אש הראה הקב"ה למשה דכתיב
זה יתנו. שמא לא חשיב אלא מידי דנתקשה אבל הני אע"פ שהראהו לא נתקשה בהן, אלא שתמה
על הדבר מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו, הראהו הקב"ה להבחין ולהודיע לישראל"... עכ"ל.
ומשמעות הדברים היא שבגמרא יש רשימה של שלושה דברים שנתקשה משה ואין בניהם שנתקשה
בצורה של המטבע, הרי משה הוריד את התורה בסיני האם יוכל להתקשות דווקא בצורתו של
מטבע ? אם כך למה בכל אופן הראה לו הקב"ה מטבע של אש ? והתשובה היא שצורת המטבע לא
הייתה קושי אצל משה, אלא כששמע משה שצריך לתת מטבע לכפרה הרי כתוב בפסוק..."ונתנו
איש כפר לה'"... שאל את הקב"ה איך אפשר להבין שנתינת מטבע שהוא דבר גשמי מכפרת על
עבירה שהיא דבר מוסרי רוחני. והתשובה על כך שהקב"ה גילה לו שאכן נתינת המטבע גורמת
לאדם לחשוב מחשבות ולתקן את אשר עיוות באופן רוחני, כמו סמלים אחרים שעושים את אותה
פעולה של התבוננות.
מסביר שם הרבי מקאצק {אחד מתלמידיו של הרבי מפרשיסחא} בא"ד {באמצע דבריו} וזה לשונו
:..." ויש לומר שרצונם שהראהו הקב"ה להבחין היטב הנתינה של איש הישראלי, שכל מי
שיתן בכוונה רצויה ובנפש חפיצה בלתי לה' לבדו בלי תערובות פניות, זהו בעצמו הכופר
נפש, וצווה לו הקב"ה שיודיע זה לישראל שאין הנתינה עיקר המכוון, רק רחמנא לבא בעי
{רצון רחמי הלב} ודוק {ודייק היטב} "...
היינו,
שעומק עניין שקלים הוא התבוננות של כל איש ישראל בתוך תוכו, בנקיות הדעת של כל
עשיית מצוה ופעולה, ע"י "מטבע של אש" שכמו שעל מנת שהזהב יהיה טהור מכל תערובות של
מתכות אחרות, מזקקים אותו באש, כך יש להתבונן ולנקות את המחשבות והמעשים, שיהיו
טהורים, ולא תהייה בהם קליפת עשיו שרוצה להתחפש ולערב הרע בטוב.
באותו
עניין כותב רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו תפארת יהונתן עה"פ..." וצפית אתו זהב
טהור, מבית ומחוץ תצפנו "... {שמות כה',יא'} וז"ל :
"וצפית אותו", ואמרו חז"ל {תנחומא ויקהל אות ז'} ת"ח {תלמיד
חכם} צריך להיות תוכו כברו, אם הפי'{הפירוש} דלא {שלא} יהיה מכת הצבועין והמינים
אשר אינם בלבם ופיהם שווין, והשאלה שנשאלת, מהו זה ענין {כלומר} קשור לת"ח הרי הא
לכולי עלמא {לכל העולם} אסור להיות מכת הצבועין והמינים. אך העניין כמ"ש {כמו
שנאמר} בש"ע {בשולחן ערוך} בריש {בתחילת} א"ח {אורח חיים} {סי' א' סעי' א'}.
והרמב"ם {מורה נבוכים ח"ג פכ"ב} שלא יאמר אדם אני לבדי מי יראני, אבל באמת צריכה
הנהגתו של כל אדם להיות כשהוא סגור בחדרי חדרים להיות כמו שהוא בשוק וברחובות
לעיני כל הרואה. ולגבי הארון שהיה מורכב משלוש קופסאות השלובות אחת בתוך השנייה
והיה מבית ומחוץ מצופה זהב, נשאלת אותה השאלה וא"כ מה צורך היה מתוכה ליתן עץ
שיטים כלומר לקופסא המרכזית שהייתה מכוסה מלמטה ומלמעלה בקופסאות זהב, הרי עץ שפל
{פשוט} יספיק הלא שמור הוא מעין, ומי יראה אותו {כיון}, שהוא סגור מבית ומחוץ, ואיה
הרואה אשר יראה אותו. אבל הוא מורה אפילו כשהוא מכוסה צריך להיות כמו מגולה, וזה
דווקא מורה על ת"ח שיהיה תוכו כשהוא סגור בחדרי חדרים בדבריו כאלו הוא בחוץ בשוק
לעיני כל "... וא"ש {ואתי
שפיר
והדברים מתיישבים}.
וה"שפת
אמת" פר' שופטים {תרל"ט} אומר..." שופטים ושוטרים תתן "... הוא הבטחה ג"כ שביד איש
הישראלי למנות על עצמו שופט ושוטר כלומר שחובתו של האדם למנות על עצמו שוטרים
ושופטים, גם אם האדם בטוח בצדקתו לגבי עניין מסוים והנ"ל משוכנע שהזולת טועה עליו
לאפשר לזולת ליהנות מן הספק ולא לתקוף אותו, כי יתכן שהוא אינו מכיר את התמונה
כולה, אולי את רובה אבל בכל אופן לא את כולה וזה בבחינת שוטרים ושופטים תתן לך
כלומר עליך על עצמך. כמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ויש מי שרוצה להשיג
האמת. וגם מי שאין בו דעת שלימה {כלומר השגות רוחניות} רוצה להיות נכפף בעל
כרחו כלומר בבחינת איתכפיא כלומר לכפות על עצמו את הדרך הרוחנית כדי ללמוד לעשות
אתהפכא מחשוכה לנהורא {כלומר להפוך מחשבה או מעשה מחושך לאור } גם כשהיא קשה לו, גם
בדרך זו מסייעין לאדם. וזה פי' שופטים ושוטרים. והעיקר לבקש את האמת, כמ"ש צדק צדק
תרדוף. וכן ג"כ בשקר כתיב מדבר שקר תרחק. ושמעתי ממו"ז {ממורי זקני} ז"ל בשם הרב
מפשיסחא ז"ל שלא מצינו הרחקה בשום איסור בתורה, רק חכמים תיקנו סייג זולת בשקר,
התורה עצמה תרחק, להראות חומר האיסור, עכ"ד.
וכדי
להבין את הנאמר, בתורה אין סייגים יש בה רק איסורים ומצוות חוץ מעניין, האמת והשקר
שרק בהם התורה עצמה מזרזת ומדרבנת להשיגם ע"י סייג. לדוגמא צדק צדק תרדוף, ותרדוף
זה הסייג. לעומת זאת היא אומרת בעוד מקום אחד מדבר שקר תרחק, ותרחק זה הסייג. במקרה
הזה של האמת והשקר התורה עצמה עושה את הסייגים ולא חכמים שתיקנו אותם, הסייגים
כלומר הרחקות הם כדי לא להגיע לידי עברה. דוגמא לסייג של חכמים איסור לשון הרע –
כתוב בתורה ועשו סייג חכמים שלא לדבר על בן אדם טוב שמתוך שבחו אתה מגיע לגנותו, או
סייג נוסף כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו דהיינו לבשל בשר בחלב עשו חכמים סייג
שאחרי אכילת בשר אסור לאכול דבר חלב שש {6} שעות.
וכמו
כן מצינו באמת, צדק צדק תרדוף מה שלא מצינו במקום אחר, כי הוא יסוד הכל. וכתיב
תרדוף, והיינו כי אי אפשר לבוא לגמרי לאמיתות האמת בעלמא דשיקרא {בעולם השקר}. לכן
לעולם יש לרדוף אחרי הצדק, לידע כי עדיין אינו מוצדק כראוי. וכשרודפין הצדק בעולם
הזה משיגין אותה בשלמות בעולם הבא וז"ש למען תחיה וירשת, שהוא רמז לעולם הבא, עולם
שכולו חיים ", עכ"ל.
דניאל בת – שבועות סהרין,
פרשת השבוע - נושאים ועיונים
לקבלת תחזית
