סליחה
התבוננות בתהליך הסליחה וביום כיפור, כמאפשרים לדבוק בצרור החיים.
הסליחה כשיא בתהליך מודעות ומהי עזרתה של אנרגית הקריסטל בתהליך.
היישום העכשווי/המעשי/היומיומי מופיע לקראת סוף המאמר.
כיפור
יום כיפור הוא, אולי, המשמעותי ביותר בחווייה היהודית העכשווית,
גם עבור "חילוניים".
מהילדות המוקדמת, אנו מקדימים ליום כיפור בקשת סליחה מחברינו ונענים לבקשות
הסליחה שלהם. בין ראש השנה ליום כיפור אנו מברכים את מיודענו ב: "גמר חתימה
טובה", או, "בספר החיים תכתבו". מעבר לגיל מסוים, אנו לא באמת מאמינים, שבשנה
הבאה עלינו לטובה, כל הרשעים ימותו ורק ישרי הדרך, שנכתבו ב"ספר החיים" יישארו
עמנו. מה משמעותה של אותה חתימה? בבוא היום, כשהנשמה עוזבת את הגוף, אם "נכתבה
בספר החיים", היא עולה לעולם הנשמות ונצררת בצרור החיים. ואם לא – היא לא מצליחה
לעלות ונשארת "תקועה" מחוץ לחיים. כאשר אדם נפטר, אנו מתפללים לעילוי נשמתו
ומשתדלים לעזור לה ע"י הדלקת נר נשמה, קריאת תהילים ושאר מנהגי אבלות.
צא
למד – יום כיפור נועד לעילוי נשמתנו בבוא היום.
לפי
הרמב"ם, עיקר יום כיפור תשובה ווידוי. תהליכי המודעות היום עוזרים לאדם להבין מה
עליו לתקן. כדי שהווידוי יהיה שלם יותר, יש לערוך בחינת עומק לזיהוי דפוסי
מחשבה/ התנהגות/ התייחסות, המהווים עבירה על חוקי התורה (החוקים הקוסמיים). אחרי
הווידוי, האדם מוזמן לשחרר הדפוסים ולבחור נכונים וראויים יותר = תשובה.
כמודעים לחטאנו (עבירות על חוקי האור), שחטאנו במודע או שלא במודע, אנו מבקשים
כיפור = כפרה – התמרה, החלפה (תרנגול כפרות לוקח עליו כל החטאים וכך הם מוסרים
מהאדם עצמו), תשלום כופר לפדיון נפשנו.
אנו מרבים בתפילות ופיוטים, שבהם אנו מתוודים – חטאנו לפניך,
ומבקשים
חנינה
= לאחר שישנה ההודאה במעשה, ורק לאחר ההודאה, האלוהים (נשיא המדינה) כאלו מוחק את
העבירה ואין צורך לרצות העונש.
"אבינו מלכנו
חננו
ועננו כי אין בנו
מעשים. עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו".
ובאדון הסליחות: "חטאנו לפנייך
רחם
עלינו". החזר אותנו למצב הראשוני הטהור של תחילת הדרך – של המצאותנו ברחם
האלוהית המגוננת.
יום נוסף בלוח השנה היהודי, שעליו רבים לא יוותרו, הוא ליל הסדר, בו אנו מצווים
על "והגדת לבנך". מה מחבר בין ליל הסדר ליום כיפור? הרבה, אבל, אביא רק זווית
ראייה אחת: בחודש הראשון, ניסן, יצאנו מעבדות לבחירה חופשית. מיד עם היציאה, חווה
העם כולו את המצאות האלוהים וגדולתו, כמאמר חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה
יחזקאל הנביא". לאחר תהליך של טיהור והתקדשות, קיבלנו, במעמד הר סיני, את התורה –
חוקי החיים, שאנו מתבקשים לבחור בהם חופשית. היום אנו חוגגים את ראש השנה בתשרי
ומקדישים עשרה ימים לחשבון נפש, טיהור והתקדשות, ואז, מגיע יום הכיפורים לווידוי
ותשובה.
חמלה
ח.מ.ל
– מה מסתתר בשפה העברית בשלוש אותיות אלה?
חמ"ל
– חדר מלחמה
– זוהי מלחמת
הקיום של נשמתנו. היא מתחננת למחילה,
וויתור על אכילת
לחם
הביזיון, דרך תהליך
מחלה,
שהיא כפרת עוונותינו, והאדם
חולם
חלימה,
שמהווה התחברות עם העולם הפנימי ועם עולמות עליונים, כדי להתחבר עם הידע ולהגיע
להתחלה חדשה, נקייה, שאנו מברכים עליה בלחם
ומלח.
הסליחה
בתנ"ך, הסליחה שמורה לאלוהים – רק אלוהים יכול לסלוח.
החלוקה של מה בין אדם למקום ומה בין אדם לחברו - ומכאן החיוב בבקשת סליחה
מהחבר, היא מאוחרת. המטרה של סליחת החבר היא מחיקת הקרמה שנוצרה. אם יצרנו חוב
קרמתי כלשהו מול חבר (לא רק ברכוש, אלא גם פגיעה ברגשות וכו') – אנו מבקשים מהחבר
לוותר לנו, לשמוט את החוב, כדי שלא יישאר כ"קליפה" סביב נשמתנו, שלא נצטרך
ל"תיקון" בגלגול זה או באחד הבאים.
למה
הסליחה בתנ"ך היא רק אצל האלוהים? האם היום ישנה אפשרות שגם האדם יסלח? קטונתי
מלענות לשאלות אלה. לתחושתי, הסליחה באה מהבנת/תחושת/חווית האחד. נראה לי
שהיום, כשחלק מהאנושות כבר בתהליכים לחוות את "האחד", אין מדובר
במחילה/וויתור/כפרה, שבד"כ מלוות בגאווה ובאות ממקום של גבהות נפש, אלא בסליחה
שבאה מענווה ומתוך תחושת האחד – החוויה, שכולנו האחד. אלוהים יכול לסלוח לנו,
מפני שאנחנו חלק ממנו. אם אני יודע/ת, שהאדם שפגע בי הוא חלק מהשלם, שגם אני חלק
בו, ושניננו חלק מהתוכנית הגדולה, הנשגבת מבינתנו, אזי אני בקבלה ובהשלמה, ללא
שפיטה ואשמה, עם מעשי הזולת. אני מקבל/ת, שלפי "חוקי המשחק" בכדור הארץ, אם הכל
היה רק "טוב" – אור, היו כאן חיים, אבל, לא הייתה הלמידה/ההתפתחות/ההבנה והצמיחה
הנובעת ממנה, שבאה מתוך ההבדלה בין טוב לרע. "חוקי המשחק" כאן כוללים את
ה"דואליות". חייבת להיות נקודת ייחוס של "חושך"/"לא טוב"/"רע", כדי שנוכל להבחין
ולבחור באור ובטוב.
חטא
שבין האדם למקום, נובע תמיד מכפירה באחד – ב"אני ה' אלוהיך". תהליך של חזרה
לאמונה – זו מהות הדרך שבסופה התשובה המלאה – האמונה. משיישנה האמונה, כבר לא
מתקיים חוסר האמונה, ולכן הסליחה.
היום, כשאנו מתכוננים לקראת קפיצת ממד (במונחי העידן החדש) ולימות משיח (במונחי
היהדות), אנו אמורים להגיע למצב של מחיקת הרע/חושך, כדי שנחזור למצב המואר
הראשוני של אדם ראשון, שזו "נקודת הסיום" שלנו על "לוח המשחק העכשווי". לכן,
אולי היום, מתחיל הזמן, בו גם האדם עצמו מסוגל לסלוח לחברו – כמו שהוא מקבל "קילקול"
באיבר מגופו, ועוזר לו להירפא ולחזור למצב מושלם, תוך וויתור על רגשי כעס,
והתמלאות בברכה ושמחה על השיעור והצמיחה, שחוויה זו הביאה לו.
חוקי
המשחק
להבנתי, אחת המסקנות מ,המשחק" שלנו כמוגשמים על כדה"א היא, שכמעט בלתי אפשרי
להסיר את כל ה"קליפות" (אותן אנרגיות לא טהורות, שנוצרות כשאנו עוברים על החוקים
הקוסמיים, ועוטפות את נשמתנו), בלי ליצור חדשות במהלך הגלגול. כשנשמה "יורדת"
לגלגול, היא מצוידת בתוכנית נשמתית, שבה, בין היתר, מצויים "התיקונים" (מסירי
הקליפות) לגלגול הנוכחי. תוכנית זו מתבטאת בקשיים = אתגרים, בהם האדם נתקל לאורך
דרכו – אלו הן סיטואציות, המזמנות את התדר בו "נוצרה הקליפה" – התנהלות נכונה –
תוביל להסרת ה"קליפה".
חטא, שבין אדם לחברו, יוצר קרמה, שמחיקתה עוברת דרך החזרת החוב
לאותו אדם. סליחה מלאה מצד האדם, שהעוול נעשה לו, מבטלת את החוב = שמיטת חובות
ואין צורך להחזיר. לכן חשוב
לי
לסלוח – לסגור
החובות הקרמתיים של אחרים אלי, וכך לעזור לעצמי, להם ולכל האחד.
ישאל השואל: ומה לגבי חובות שלי לאחרים? ומה לגבי חובותיי שאני לא מודע אליהם?
ואולי הם מגלגולים קודמים? ואם האדם לא מוכן לסלוח לי?
דרכים רבות להחזרת חובות. הרבה פעמים אנו מחזירים לאדם חוב מגלגול קודם – גם בלי
להיות מודעים לכך. כאשר אנו במצב מודעות האחד ובכוונה ל"סגור" חובות – אנו יכולים
לשלוח אור וברכות למי שפגענו בו, ככפרה על חובינו.
כשמבקשים סליחה מאדם – בקשת הסליחה היא מנשמתו – ממנו מבקשים למחוק הרישום. אם
האדם הוא במודעות ומסוגל לסלוח – נפלא. אם לא, הפנייה היא תמיד גם לאלוהים.
יחד
עם זאת, בהיותנו מוגשמים בחומר, אנו מחויבים לעשות ככל יכולתנו לקבלת הסליחה מאדם
שפגענו בו. גם אחרי שנשמתו סולחת, יש לבקש מהאדם שוב ושוב סליחה, למצוא כל דרך
אפשרית לקירוב לבבות והתמרה, עד שיתרצה.
בבקשת הסליחה – המבקש מתחבר עם האמונה באחד ובידיעה שהוא חלק מהאחד – לא מתוך
רגשי אשמה או פחד, אלא, מתוך כוונה לחזור לדרך הישר, להסיר קליפות ולהיות שוב
טהור – לשם כך עליו לכפר על מעשיו – לתת תמורה לניקוי/טיהור ולחזור להיות אור.
אנרגית הקריסטל
מעטים הם הצדיקים הגמורים. בתנ"ך – אפילו צדיקים כאברהם וכמשה סוטים, ולו קלות,
מדרך הישר ומהאמונה השלימה.
מפני
שבדרך התנהלותינו, עד התקופה האחרונה, לא יכולנו להגיע ל"נקודת הסיום" – "מורדות"
היום שיטות ריפוי רבות, שמטרתן לעזור לנו להיטהר ולהגיע למודעות "האחד" בצורה
מהירה מאד עם "קיצורי דרך". בתוך מכלול זה – מצויות הטכניקות הנעזרות באנרגית
הקריסטל, שבאה לעולמנו, בין היתר, ואולי בעיקר, לעזור לנשמות האנשים להשתחרר
מאנרגיות קשות, שלא מאפשרות להם להגיע לתהליכי ניקוי וטיהור שלמים, שהם הבסיס
לסליחה. לדוגמא, אנרגיות, שנוצרו ביחסי קורבן-מקרבן, כגון בשואה, באונס ובמצבים
נוספים שבין אדם לחברו.
ד"ר דורית לב
לקבלת תחזית
