יהדות מאת איתן הירש:
בריאת העולם בספר בראשית

חזרה לפרק יהדות וקבלה

-

תאור בריאת העולם בספר בראשית / דר' איתן הירש

תכן העניינים:

1.      בקשת מחילה מראש ותפילה
2.      מילון שינוי השמות הקושר בין הפיסיקה לתופעות הנקלטות בחושי האדם
3.      הקשר של עולם החומר לעולם הרוחני
4.      המנורה בעלת שבעת הקנים
5.      סמל המגן דוד וכיצד הוא קשור למנורה
6.      צורת מנורת שבעת הקנים לפי הרמב"ם
7.      חמש המגבלות של האדם על פי סדר המנורה
8.      חמישה ראשי התיבות על פי סדר המנורה
9.      עקרון אי הוודאות ותחילת הזמן לפי הפסוק הראשון
10.   על חופש הבחירה

בקשת מחילה מראש ותפילה

הנני לבקש בזאת סליחה ומחילה מכל חכמי ישראל שבכל הדורות על שלא תמכתי הדברים שלהלן בצטוטים מדבריהם בשל קוצר היריעה ובשל בורותי הגדולה, שכן גדלתי כתנוק שנשבה. אודה לכל מי שיאיר את עיני ואצרף דבריו לכתוב בזה בשמחה רבה והיה למוד זה שכר כולנו.

להשם התהילה כי גדול הוא מאד. לכבודו אין שעור ולתהילתו אין חקר.

כל צבא השמים סר לפקודתו ואין חריג. מקטון עד גדול הכל לחוקיו יציתו בשמחה. מה אדם כי יבין מהו חקר הויתו? הלא כמוץ נחשב, עף ברוח.

ותתן מכבודך על כל חסידיך ותקם להם זכר במעשיך הגדולים כי הואלת לתתם תורתך להדריכם במשוגתם.

סלח נא למשוגתם והביאם בצל כנפיך כי כל האדם בשגגה יעשה ובעמל יוציא יומו.

ברכנו השם אלקינו ותן חלקנו בתורתך, ויהי נעם אדני אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה

ידינו כוננהו.

ויהי כל מעשה ידינו לתפארת שמך, השם הגדול, ממלאכת היום הקטנה ביותר ועד למצות הכהן הגדול בהעלותו את הקטורת הדקה מן הדקה בערב יום הכיפורים.

בס"ד

מילון שינוי השמות הקושר בין הפיסיקה לתופעות הנקלטות בחושי האדם

בריאת עולם החומר מתוארת בספר בראשית בעשרת הפסוקים הראשונים. המפתח להבנת צד רב עניין זה של התורה הנו להבין לשם מה שונו חמישה שמות של דברים שנבראו בשני ימי הבריאה הראשונים ובמחציתו הראשונה של יום הבריאה השלישי. כאשר הבורא משנה שם אדם הוא משנה את מעמדו התחילתי לסופי. אברם היה אדם פרטי אבל אברהם הוא אב המון גויים. יעקב הוא שמו מלידה של האדם הפרטי אך ישראל הוא שמו של יעקב מרגע שחזר ארצה מחרן והיה לאבי האומה מה שהגדיר את מעמדו הסופי כאבינו השלישי לאחר אברהם ויצחק. לכן כאשר נאמר "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה" עלינו לשאול מהו שנשתנה לגבי האור והחשך עקב מתן השם החדש.

התורה נתנה לבני האדם בתקופה שלפני הפיסיקה, כאשר כל מה שיכלו לקלוט נקלט אצלם באמצעות החושים בלבד, ללא המכשירים שפותחו בכשלש מאות השנים האחרונות. יום הוא לכן אותו חלק מהאור השיך לתחום התדרים (או אורך הגל) הנראה לעין האדם. האור הוא כל שנברא במאמר יהי אור והכיל את כל מרחב התדרים שהפיסיקה מזהה. החשך שנבדל מהאור הנ"ל הוא שם למצב שהתקיים בחלל החיצון בו דבר לא התרחש ושררה בו בעת הבריאה טמפאטורת האפס המוחלט (גם קרינת הרקע של החלל, בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין בימינו טרם נוצרה). הלילה הוא לעומת זאת המצב בו כדור הארץ מסתיר מאתנו את אור השמש ולכן אין היא מאירה. בלילה אין אנו חדלים לחיות. העדר האור רק נותן לנו מושג מה אודות החשך במובנו המקורי, מושג אשר תואם את כשר קליטתנו על פי ניסיוננו.

בהתאם לכך המושג שמים מתיחס בפסוק הראשון לכל חלל הקוסמוס והארץ מתיחס לכל החומר שנברא עם בריאת היקום. מושגים אלה לפי הבנתנו הם הרקיע הנראה לנו ביום ולכן נקרא שמים (כי אין הוא נראה כה רחוק כמו החלל החיצון שמימדיו אינם קליטים לנו אפילו במספרים) וכן היבשה עליה אנו חיים שרק ממנה מושג החומר מוכר לנו. זוהי המשמעות של הפסוק ויקרא אלקים לרקיע שמים ושל הפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ במובן הפיסיקאלי. המושג מים שונה מהקודמים בכך שמים הנקוים ויוצרים ימים מוכרים לנו ואילו מושג המימן לא היה ידוע עד לתקופה זו. לכן כאשר נאמר "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" הכונה היא לכך שחוקי הטבע היו קימים בענן המימן הקדום, הוא החומר הראשוני שנברא. אך כאשר המדובר במים שאנו שותים נאמר: "ולמקוה המים קרא ימים", כדי להבדיל באמצעות המלה מקוה בין המים הנקוים שאנו שותים, לגז מימן שאינו נקוה כמו מי הים ונשאר חסר צורה (תהו) וניתן רק לבהות לתוכו (בהו). 

מרגע זה תאור הבריאה במובן הפיסיקאלי נעשה ברור: "בראשית ברא אלקים את השמים (המרחב) ואת הארץ (החומר). הם נבראו יחד כי לפי תורת היחסות הכללית של אלברט אינשטיין לא ניתן לבראם לחוד. והארץ (החומר) היתה תהו ובהו (גז חסר צורה) וחשך (לא התרחש דבר כי לא היתה קרינה שרק באמצעותה חלקיקי החומר פועלים זה על זה) על פני תהום: והחלל היה חסר גבולות (כמו שאין לראות את תחתיתה של תהום) ורוח אלקים מרחפת על פני המים (וחוקי הטבע היו קיימים בענן המימן). ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. כאן עלינו להציע השערה למה הכוונה.

הדרך המתבקשת להביא ליצירת האור היא לגרום לחלק של ענן המימן לקרוס לנקודה אחת באמצעות כוח המשיכה של החומר. לא כל הענן קרס משום שבהיותו אינסופי הרי לא קיים מושג כמו כל הענן. כאשר אטומי המימן התנגשו זה בזה בעת הצטברות החומר נוצרה התנועה הבראונית ועמה תופעת החום וקרינת החום שגם היא צורה של אור. ככל שקריסת החומר התקדמה עולתה הטמפרטורה ועמה גדלה כמות האור ותדירותו הגיעה לערכים גבוהים יותר ויותר. התהליך אפשר לבחון את תכונות מרחב כל אורכי הגל של האור על מנת לודא כי הוא טוב, כלומר ישמש כראוי לכל התופעות הנחזות כיום, מהיווצרות כוכב ועד יצירת החיים בשלב האחרון.

עתה לא נותר לבורא אלא לגרום לכך שכאשר החומר ישוב לאחר הקריסה למרחב המצומצם ביותר ויתפשט הוא לא יצור ענן חם ותו לא במקום הענן הקר הקדום אלא יצור גופים המפיקים אור כמו השמש וגופים שהם חשוכים מטבעם כמו הארץ אבל נהנים מאור השמש, כדי שיהוו מקום לקיום החיים. זו כנראה משמעות הפסוק ויבדל אלקים בין האור לבין החשך. ללא הבדלה זו לא היה עולמנו יכול לשמש לחיים. בשנים האחרונות מצאו חוקרי החלל את עקבות אי הסדירות בפיצוץ שיצר את הקוסמוס שגרמה להבדלה בין האור והחשך בקרינת הרקע בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין. כמו כן הם מצאו שהקוסמוס אינו מאט את קצב התפשטותו כי אם להפך, מאיץ אותו, כאילו קים כוח מחוצה לקוסמוס המושך אותו לכך. אם ענן המימן הקדום ממנו נוצר הקוסמוס בו אנו חיים מצוי מעבר לו עד למימדים אינסופיים אזי יש בכך כדי להסביר מהו הכוח המניע את הקוסמוס להאצה זו. 

הערה:

ניתן להראות שעקרון אי הודאות שבמרכז תורת הקוונטים מתואר בפסוק הראשון. אולם לצורך זה יש להעזר גם בספר מלכים א' בפסוק מתוך תאור בנית מקדש שלמה. אלא שאין מקום לחשוף זאת בפני מי שאינו מוכן להשלים בלב שלם עם קיומו של בורא העולם. ההשלמה שלנו עם כך שלא האדם כי אם בורא העולם הוא הקובע את ההיסטוריה האנושית היא המפתח להבנת כל המתרחש בכל התחומים. יש תמיד לזכור שהאדם יכול ללמוד רק מנסיונו, ונסיונו בפיסיקה מוגבל לאותן תופעות שעל בדיקתן ניתן לחזור בזמנים שונים. מנסוי שלא חוזר על התוצאה של ניסוי דומה לו שנערך בעבר לא ניתן לנסח חוק מדויק. לכל היותר אפשר לנסות לנחש מהו גודל מרחב התוצאות האפשריות. לא ניתן לבקש מאדם להולד מחדש כדי לבדוק האם יגדל להיות אותו האיש, לא רק מהסבה הטכנית אלא בעקר משום שכל סביבתו תשתנה. יש גם לתופעות אלה מרכיבים נצחיים אבל אין לנו עומק המבט של מי שקים לנצח ולכן אין ביכלתנו להגדירם. לכן נתנה לנו התורה בה חוקים אלה מנוסחים, ועלינו לקבלם בלי להבין את טעמם כמו שאברהם נענה לדרישת הבורא בעקדת בנו יצחק, כשהוא מאמין שכונת הבורא לטובה, כפי שאכן ארע, למרות שהדרישת העקדה לא נראתה בתחילה  ככזו. כל מי שמבקש לבטל דברים אלה מבקש למעשה להכתיר עצמו כל יכול. עוד לא נולד האיש שנסה להכתיר עצמו בתאר זה ולא שלם על כך מחיר שהפך אותו למשל לרע החל בפרעה המשך בהמן וכלה בהיטלר. עם כל זחיחות הדעת של רבים בינינו לא הייתי ממליץ להם ללכת בדרך בה בחרו אנשים מהסוג הזה. בחירתם המוטעית בה נובעת רק מבורות.

האם יבינו ששלילת קיום הבורא כמוה כבחירה בדרך זו?

בס"ד

הקשר של עולם החומר לעולם הרוחני

     התיאור של בריאת העולם בעשרת הפסוקים הראשונים בתורה משמש בספר שמות בפרשת תרומה על מנת להצביע על הקשר שבין בריאת עולם החומר לשימוש בו למטרה הרוחנית. כל מדה ומדה של המשכן וחלקיו השונים מצביעים על פסוק מסוים בין עשרה הראשונים או על התכנית ההיסטורית של בורא העולם כפי שתתבצע עד לימינו ממש.

עשרת הפסוקים הראשונים בתורה מסתימים באמצע יום הבריאה השלישי בפסוק: "ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלקים כי טוב". ארכו של ארון הברית, שתים וחצי אמה תואם את שנים וחצי ימי הבריאה הראשונים כי גם הארון הוא המסגרת החמרית אשר נועדה להכיל בתוכה את לוחות הברית המסמלים את התורה. מאחר שאורך הארון כולו עומד כנגד עשרת הפסוקים כל מידה של חצי אמה מיצגת שני פסוקים מתוך העשרה. רחבו וגבהו של הארון עומדים לכן כנגד הפסוק: "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים". מן המים הראשונים, גז המימן, נעשו גם המים שנקוים שאנו שותים. אולם המימן אינו משמש אותנו כדי לחיות ואילו תחמוצת המימן היא הבסיס לחיים. מכאן שתפקיד הארון להבדיל בין ישראל לעמים, כי גם עם ישראל נוצר מתוך העמים כשם שמי השתייה נוצרו מתוך המימן אבל בנגוד לעמים שדינם להתקיים בלבד, עם ישראל מקיים את התורה. מידה זו של אמה וחצי המרמזת על ההבדלה בין ישראל לעמים היא מדת גובהו של שולחן לחם הפנים וגם גובה רשת הנחושת שמסביב המזבח.

גבהו של מזבח הקטורת ורחבו של שולחן לחם הפנים היה שתי אמות, כנגד הפסוק "ויקרא אלקים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני". גבהו של מזבח הקטורת מסמל את תפקידו להביא אל השמים את ריח הקטורת. גם אורך שולחן לחם הפנים מלמד שתפקידו להביא את תרומת לחם הפנים בפני השמים המיצגים עבורנו את הבורא עצמו.

ארך ורוחב פניו של מזבח הקטורת היו של אמה אחת כנגד הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך". כאן ברור מאיליו שהאור מורה על הליכה בדרך הטוב, כך שהמושג החומרי של האור כקרינה המעבירה אנרגיה בין יחידות חומר עובר לשמש עם בנית המשכן במובן של בחירת הדרך הנכונה בחיים, דרך הטוב. כפי שהשם  בחר בדרך הטוב שעה שהטיל על האור לשמש לקיומו של עולם עם חיים כך עלינו לבחור לא בדרך החשך כי אם בדרך האור, דרך חיים. הקטורת העלתה לשמים את מגוון הריחות של בני ישראל בעקר במובן המוסרי, בתפקיד לכפר על משוגותם, וביום הכפורים היה עליה להיות טחונה דק מן הדק כי בו אנו נבחנים בצורה הבוחנת ביותר והזהירה ביותר. כשם שמידותיו של מזבח הקטורת מרמזים על תפקידו לאפשר אבחנה דקה בין טוב לרע כך מרמזים רחבו וארכו של שולחן לחם הפנים על כך שתפקידו היה כמו של מזבח הקטורת, להביא בפני השמים עדות אודות יכולתנו להעדיף את הטוב.

בתוך הארון עצמו נמצאו לוחות הברית שרחבם היה חצי אמה נגד הפסוק השני: "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים". זאת כדי לומר לנו שאלמלא התורה המכילה את רוח אלקים היינו ככסיל המהלך בחשך על פני תהום. אנו רואים כאן גם שהתורה נמשלה למים כי כשם שהמים אינם כלים לעולם גם התורה כך.  

בס"ד

המנורה בעלת שבעת הקנים

צורת מנורת שבעת הקנים מתוארת בשמות כ"ה בדיוק בעשרה פסוקים בדומה לתאור של בריאת העולם החומרי בעשרת הפסוקים הראשונים. הדבר תואם לחלוטין את היותה של המנורה עשויה מחומר, מככר אחת של זהב טהור. אולם המנורה נתנה ללא מידות מלבד משקלה. מדוע?

גופה של המנורה מסמל את עולם החומר שנברא בשלמות כמקשה של הזהב הטהור. זה הפרט היחיד שמקשר אותה לעולם החומר ממש. אולם מבנה המנורה גם בא לומר לנו שתפקיד עולם החומר לשרת את הרוח.

עקר ההבדל שבין המנורה לארון הקדש שהכיל בתוכו את לוחות הברית הוא בזה שאת המנורה הכהן היה מדליק ונרותיה השלימו אותה מחומר בלבד לשלמות מאירה, כמו שהקריאה בתורה היא שמעלה אותה מספר בלבד לעץ חיים לדורשיה. כל גביעיה המשוקדים של המנורה כפתוריה ופרחיה מסמלים את עשרים ושמונה אותיות הפסוק הראשון של התורה. המנורה מסמלת את השם הטוב של כל יהודי מכיון שהיא סמל התורה ולכל יהודי המקים את מצוות התורה יש חלק בתורה. המנורה שבאותיות מכילה בתוכה בתמצית את כל התורה כולה. הדבר מתקבל מהמשכן: אורך עשר יריעות המשכן העשויות שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב היה עשרים ושמונה באמה כל יריעה, ורוחב היריעה ארבע באמה. אורכן של היריעות הוא  כנגד עשרים ושמונה אותיות הפסוק שדי בהן להכיל את כל אורך היריעה היא התורה. הרוחב ארבע אמות, מתקבל כאשר כותבים את הפסוק בארבע השורות כלהלן:

א   ש      ל   י      ב    ה     ר

                       ישראל

                 לאה        יצחק

         שרה                        רחל

אברהם                                    רבקה

 ♥     ♥       ♥       ♥      ♥       ♥       ♥     הלהבות הן נרות הנשמה של האבות והאמהות, ספר בראשית.

ב      ר       א       ש      י       ת      ב     ראשית ישראל כעם מתוארת בספר שמות.

ר      א       א       ל     ה        י       ם     ויקרא הוא תורת הכהנים מול שורת אלקים.

א     ת       ה       ש     מ        י      ם     במדבר נקבע הקשר בין עם ישראל לבוראו.

ו      א       ת       ה      א       ר      ץ     ספר דברים דן בתורת החיים בארץ ישראל.

היותן של היריעות עשר במספרן מזכיר את עשרת הדברות, מה שמלמד שהעדר קיום כל אחת ואחת מהדברות שקול כנגד אי קיום התורה כולה כך שעלינו לקיים בשלמות את כולן. אולם המספר עשר עצמו נובע מכך שהמלה אלקים נזכרת לראשונה על האות העשירית באותיות המנורה. שבע האותיות הראשונות, הן גביעי המנורה, מתקשרות לשמות האבות והאמהות שלנו לפי הסדר הבא: אברהם, שרה, לאה, ישראל, יצחק רחל ורבקה. אברהם מתקשר למנורה באות השניה ובאות השלישית של שמו, כאשר האות הראשונה של שמו היא אות הלהבה א המתחילה את התורה. שרה, לאה ישראל ורבקה קשורים למנורה באות השניה של שמם בלבד והאות הראשונה של שמם היא אות הלהבה. יצחק קשור למנורה באות הראשונה של שמו כשאות הלהבה שלו היא ב, כי ביצחק העברה התורה מאברהם אלינו לאחר שהבורא הציל את נפשו במבחן העקדה בו עמדו הוא ואברהם יחד. אות הלהבה של רחל היא האות  ה בהיותה התכלית.

רחל היא סמל האהבה שאינה תלויה בדבר ולכן היא עומדת מעל הכל. אותיות הלהבה של האבות והאמהות יוצרות את הפסוק: "אש לי בהר" הוא הר המוריה שעליו נעקד יצחק אבינו ושעליו יוקם המקדש השלישי. 

ההקבלה בין כל שורה במנורה לספר בחומש מראה כי המנורה מסמלת את התורה כולה מעצם הקבלת הצורה. במנורה אנו מוצאים כי האותיות משמשות לא רק מצד תכנן ובדלוג אלא כאמצעי איורי מיוחד: במרכז תבת המנורה נמצאת תבת שש אותיות החתימה של הבורא על התורה: "אלה השם", דבר נותן לתיבת המנורה את הצורה של דף גמרא.

החתימה אומרת כי כותב התורה אינו אדם כי אם אלה והוא הקרוי בפי עמו "השם". יוצא שכאשר אנו אומרים מלה זו כדי להמנע מלומר את שם הבורא במפורש אנו בעצם מכונים אליו הרבה יותר מאשר בכל שם אחר.

לכשנבחין כי בין המלה אלה ללהבות של לאה ישראל ויצחק נמצא שמו של אבי התלמוד הבבלי הרב אשי יובן תפקיד הגמרא כמפרשת התורה..

המלה שלשה שבמרכז בקנה המנורה בדלוג של שבע אותיות באה כדי לומר לנו שיבנו בהר שלשה מקדשים, הבית הראשון השני והשלישי. פרוש זה הוא המתקשר בצורה הישירה ביותר אל הפסוק "אש לי בהר".

בטרם נצלול בים האינסופי של הדברים הנובעים מפסוק המנורה נזכיר כי שתים עשרה יריעות העזים, המסמלות את שבטי ישראל היו גם כן ברוחב של ארבע אמות היריעה אבל ארכן היה שלשים אמה. (שמות כ"ו,ז). הכתוב מדגיש כאן בתקף דרישת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת. שלשים הוא בגימטריה יהודה, וכיום גם הלויים והכהנים נקראים יהודים. אנו רואים כאן בברור כיצד נבואה שמתקיימת בימינו והאומרת שכל אדם השייך לישראל יקרא יהודי גם אם אין הוא משבט יהודה נמצאת במשכן. אילו נאמרה נבואה זו במפורש לעת בנית המשכן האם לא הייתה מביאה למחלוקת מיותרת טרם זמנה? הנה הטעם מדוע נתנה בדרך הגימטריה.    ומדוע קשור אברהם למנורה גם באות השלישית של שמו? כי אות זו, ר משותפת לשמו של אברהם ולשורת האלקים. באות זו ,השמינית בתורה מצוי הקשר של הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו. הופעת הצרוף "בר" של האות הראשונה והשמינית במלים: ברא, אברהם, ברית, אכן מורה לנו שהרעיון להקים את עם ישראל הוא חלק מתוך רעיון בריאת העולם. 

ארון הברית שארכו אמתיים וחצי מקביל מבחינה חומרית לגוף המנורה. אולם מעל ללוחות הברית הנמצאים בתוכו נמצאת פרוכת זהב המכסה את הארון במדויק ומעליה נמצאים שני הכרובים אשר מבינם דבר השם אל משה. אם נעביר את שני הקוים האנכיים שבאיור המנורה נמצא תא המתאר את ארון הברית, בתוכו המלים אלה השם, המייצגים את לוחות הברית, ומשני צדי התא מוטות הנשיאה של הארון אשר לא נותקו ממנו. מוטות הנשיאה של הארון מקבילים לכן לאברהם ולרבקה ששניהם היו לסמל כמכניסי אורחים. על מדה זו, שבאה לידי הביטוי העילאי במצוות הסוכה, התורה מבוססת שכן במקום שיש הכנסת אורחים אין מחיצות. רק לאחר שאברהם ארח את שלשת המלאכים נתן לו הבורא הזדמנות להתווכח עמו על גורלם של אנשי סדום כי אז הויכוח הוא לגופו של ענין. הכרובים שעל ארון הברית הם איפא הנשמות של רחל בקצה האחד ושל שרה בקצה השני. שרה גדלה את יצחק צדיק ורחל גדלה את יוסף צדיק. (את בנימין לא זכתה לגדל כי מתה בלדתה אותו). בשל כך שרה זכתה באות ה שבשמה ורחל זכתה באות ה כאות השלהבת. מבין שתי נשמות אלו, וממעל ללוחות, דבר השם אל משה ואל סבו אביו ואמו של יהודה.

בס"ד

סמל המגן דוד וכיצד הוא קשור למנורה

בצורת המגן דוד נמצאים שבעה שטחים סגורים. בכל אחד מהם יש לרשום את שם אחד האבות או האמהות בהתאם לסדר שבמנורה:

הסדר של המנורה מתקבל כאשר נעים בהקף נגד כוון השעון מאברהם כאשר רק השם ישראל מחיב חריגה על ידי כתיבתו במרכז. אולם צורת המגן דוד מגלה לנו שלישראל אבינו היו תכונות המאוזנות בין אלו של האבות והאמהות. לכן כל בניו שיכים לעמנו ללא כל חריג. ההשואה בין המגן דוד למנורה מגלה לנו שרחל ושרה נמצאות משני צדדיו של ישראל בסימטריה מלאה בשניהם ורק להן תכונה תומכת זו. הדבר מחזק את הזהוי של נשמותיהן עם הכרובים שמעל ארון הברית.

מן ההשואה בין ארון הברית ומנורת שבעת הקנים אנו למדים לכן כיצד הקדש וקדש הקדשים משלימים זה את זה. הן המנורה ןהן ארון הברית מתוארים על ידי הפסוק הראשון והחלק החמרי שלהם מתואר במנורה בעשרה פסוקים כאשר אורך הארון מקביל לעשרת הפסוקים הראשונים. אולם שעה שאת המנורה מדליק הכהן, מבין הכרובים מדבר השם עצמו. הלהבות של המנורה מקדשות את נשמות האבות והאמהות והשם נענה לקדושן על ידי הדבור לבני יהודה דרך סבו והוריו בין נשמות שרה ורחל מחנכות הצדיקים, בגבוים של אברהם ורבקה מכניסי האורחים, אמן. העולם נברא בחסד ומצליח להתקיים בדין בזכות הרחמים, זכות ישראל.

בס"ד

צורת מנורת שבעת הקנים לפי הרמב"ם

על פי ציור המנורה כפי שהופיע בכתב-יד הרמב"ם קני המנורה היוצאים מהכן המרכזי היו ישרים ויצאו ממנו באלכסון כלפי מעלה. במנורה היו עשרה כפתורים כנגד שבע האותיות הראשונות ואותיות המלה שלשה כאשר האות ש, של בראשית והאות הראשונה של שלשה משותפת. כל אות עמדה כנגד אחת הדברות כאשר האות ש, המשותפת שייכת לדבר: שמור את יום השבת לקדשו.  שבע הדברות הראשונות מזוהות עם האבות והאמהות כלהלן:

אברהם - אני השם אלקיך אש הוציאך ממצרים מבית עבדים.

שרה - לא יהיה לך אלקים אחרים על פני..(נזכור מדוע גרשה את ישמעל) 

לאה - לא תשא את שם השם אלקיך לשווא. (מייצגת בזה את בנה יהודה) ישראל - שמור את יום השבת לקדשו - אות ברית בין הבורא לעם ישראל.

יצחק - כבד את אביך ואת אמך - כי בעקדתו כבד את אביו ונתנה התורה.

רחל - לא תרצח. קדושת החיים היא מטרת קיום עמנו להביא לימות המשיח. רבקה - לא תנאף. על רבקה נאמר: והיא בתולה איש לא ידעה על אף הגיל

             הרך בו הייתה כשקדמה את אליעזר עבד אברהם בהכנסת האורחים.

שלש הדברות האחרונות: לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד הן בסיסיות ושייכות למובן מאיליו מכדי שיהיה צורך לייצג אותן על ידי אישיות דגולה. הדבר התשיעי מופיע בשורת השמים בהיותו קשור לשבועה של העד. לא תגנוב הוא צווי אלוקי מוחלט המופיע בשורת האלוקים ואילו לא תחמוד הוא הדבר הבסיסי עליו נשענת המנורה כולה. מדוע? אין אפשרות לאסור על הקנאה כרגש, כי היא המדרבנת לתחרות בריאה המביאה ליצירה אבל בהחלט יש לאסור על תרגום הקנאה לחמדנות. שכן חמדנות היא השאיפה לסיפוק יצר הקנאה שלא על ידי התחרות ההוגנת תוך קבלת כללי המשחק של התורה, תוך קיום כל  המצוות ותוך קיום גמילות חסד עם הזולת.

עשרים ואחד המשולשים עומדים כנגד עשרים ואחת אותיות הפסוק הראשון החל בשמינית והגביעים, בהם דולקות הלהבות, עומדים כנגד בראשית ב. בכן המרכזי שעליו המנורה עומדת מופיעים מלמעלה למטה: גביע, כפתור, משולש וגביע נוסף הניצב על בסיס המנורה. הדבר בא לסמל כי כל המנורה כשלמות אחת דומה ללהבה המסמלת את התורה ואת עם ישראל. שכן המבנה של גביע על כפתור על משולש הוא חזרה על עקרון המבנה שמופיע בכל אחד משבעת הקנים שלמעלה. למעלה מזאת, גם הקנה עצמו מהוה חלק מהלהבה שהמנורה מתארת כי גם הוא עצמו נתון בתוך גביע. ואכן כאשר אנו רואים את המנורה וקניה ישרים אנו מקבלים רושם של להבה הפורצת לשמים מתוך הקנה המייצג את הבורא עצמו שהגה את המנורה והראה למשה רבנו כיצד יש לעשותה. אז גם מובן לנו המספר שמונה כי הוא מייצג את הבורא כגביע השמיני וכך מזכיר לנו גם את האות ר השמינית, אות הברית בה נפגש שמו של אברהם עם השורה שמייצגת את ספר ויקרא. במנורה זו גם הקנה, הכלול בתורה הוא חלק בלהבה.

המנורה בעלת הקנים העגולים מזכירה בעצם את צורתה המקובלת של חנכיה. מאד יתכן שההשפעה של החנכיה שהייתה נפוצה כקישוט בכל בית יהודי שעה שהמנורה המקורית עמדה בצנעה בבית המקדש, גלויה לכוהנים ספורים בלבד גרמה  לשינוי של הצורה בה היהודים תיארו לעצמם בדמיון את מבנה המנורה.

בכל מקרה ברור שהמנורה נוצרה לסמל את התורה ועשרים ושמונה האותיות של הפסוק הראשון הן המתקשרות לעשר יריעות המשכן הפנימיות שבפרשת תרומה והן שמסבירות כיצד הסמל אכן ממצה את התורה. הזהות של התורה עם המנורה מצדיקה את כנוי התורה בארמית, דאוריתא, במלוא מובן המילה.

בס"ד

חמש המגבלות של האדם על פי סדר המנורה

ארבע קומותיה של המנורה עומדות כנגד ארבע המגבלות הפיסיות של האדם ושורת הלהבות עומדת כנגד המגבלה של האדם בהבנת התורה. כל המגבלות הללו מתוארות במפורש בספר בראשית.

בפרשת מגדל בבל אנו למדים שאין בכוח אנוש לכבוש את העולם כי הארץ שיכת לבורא העולם ולא לאדם המישב אותה וגר בה זמן מגבל. המגבלה הזו עומדת מול השורה התחתונה שבמנורה ומול ספר דברים בו מדריך אותנו משה כיצד לשמור על זכותנו לשבת בארץ ישראל כולה.

בפרשת המבול בורא השם את האנושות מחדש ממשפחתו של נח הצדיק התמים בדורותיו ולא זוכה לגדל אנושות של צדיקים. נח עצמו קלל את נכדו כנען עוד בחייו. לכן מבטיח השם שלא לחזור על נסוי זה כי כל תכונות בני האדם מתפרשות מבחינה גנטית על כל צבעיה ועל כל ארכה של הקשת מקצה לקצה ורק החנוך מאפשר לגדל אנשים צדיקים. פרשה זו עומדת בשורה שמול ספר במדבר היא שורת השמים שבמנורה.

האדם גורש מגן העדן בטרם הספיק לאכול מעץ החיים ומאז משך חייו מגבל. לא רק משך חייו של כל איש בפני עצמו מגבל אלא גם כל בני האדם יחד אין בכוחם להבטיח את המשך קיומם בכוחות עצמם. הדרך היחידה לחיי הנצח היא בקיום מצוות התורה בלב מלא ובאמונה שלמה. מגבלה זו עומדת באופן טבעי מול ספר ויקרא בשורה השלישית במנורה.

משאכל האדם מעץ הדעת טוב ורע החל להתלבש ונפרד מתקופת הפרה הסטוריה שוב אין הוא יכול לחזור בזמן לאחור ולשוב אל גן העדן. להט החרב המתהפכת השומרת את דרך עץ החיים הוא להט חרב הזמן אשר חודה האחד פונה לעבר, אותו אין אנו יכולים לשכוח, וחודה השני פונה לעתיד בו עלינו לקבל החלטות על כל צעד ושעל בדרכנו ואין אנו פטורים לא מהאחד ולא מהשני. מגבלה זו של אי היכולת להשיב לאחור את שנעשה עומדת מול השורה הרביעית של המנורה מול ספר שמות כי בו נתנה התורה ומהרגע שנתנה לנו אין לנו ברירה אלא ללכת בדרכה .

המגבלה החמישית של האדם היא אי יכלתו להבין את צווי התורה במלואו. בכל מקרה ומקרה, כמו בכל הדברים הנדונים בזה, אין ביכלתנו להבין אלא פן אחד מתוך פנים רבות של כל צווי וצווי וכל מעשה ומעשה בכל זמן. גם כאשר אנו מבינים כמה וכמה פנים של הפסוקים הראשונים שבתורה אין אנו מבינים אלא חלק מזערי מתוך כלל ההקשרים שיש בם בפסוקים הללו ללא כל צל של ספק. מה שאברהם הבין כשהלך לעקוד את בנו ודאי שונה לחלוטין ממה שהבין בדיעבד. אבל בורא העולם הרי לא היה בורא את העולם אלמלא קרו הדברים בדיוק כפי שצפה מראש. לא נותר לנו אלא להאמין באמונה שלמה בעדות משה בשירת האזינו: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, בדיוק כפי שאברהם האמין בדרכו להר המוריה שכונת הבורא לטובה וזו תתברר כנכונה, גם כשהטעם לה לא היה נהיר לו ברגע בו עמד בנסיון. האמונה בדרכו של השם היא הדרך היחידה להתגבר על המגבלות שלנו אשר הן חלק בלתי נפרד מהחיים, בגלל היותם של החיים תלויים בזמן. ההתגברות על המגבלות באמצעות האמונה, עומדת מול ספר בראשית מול שורת הלהבות, שהן נרות הנשמה של האבות והאמהות של עמנו. תם ולא נשלם השבח לאל בורא העולם מהעולם ועד העולם אמן ואמן.  

בס"ד

חמישה ראשי התבות על פי סדר המנורה

ראשי התבות שלהלן אינן סימוכין לפרוש הניתן להן כי אם דרך לזכור את עקר תכנם של הדברים שנאמרו לעיל. את הפסוק אש לי בהר נתן לפרש כראשי תבות למשפט: אם שמעו לי יתקיים בהם הדר רצוני. הסימן יי, מסמל את השם בספרי התפילה מתפרש אזי כקצור למשפט השלם הנ"ל: ישמעו? יתקיים! הדבר מתקשר היטב לתפילה: והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את השם...

המלה בראשית היא ראשי תבות תכנית הבריאה כאשר בכל יום

נזכר מה שהושלם באותו היום: בריאה, רקיע, ארץ, שמים, ים, תכלית. כך ביום השלישי הושלמו גם היבשה וגם הצומח, השמים הושלמו ביום הרביעי אבל הים הושלם רק ביום החמישי עם בריאת הדגים והעופות. בריאת האדם שהושלמה ביום הששי נזכרת כתכלית כי התורה נתנה לו. אמנם עם ישראל הוא המקבל אותה אבל שליחותו היא לכלל האנושות.

המלה אלקים בראשי תבות אומרת: אין לשאול היכן ימצא מקומו שכן הקב"ה נוכח בכל מקום בעולם בכל זמן. המלה שמים פרושה, שם מקום יקבעו מועדים כנאמר (י"ד): והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים ואלו המלה ארץ פרושה אורך, רוחב, צל. זאת משום שתכונות החומר הן:

הוא תופש נפח ולכן יש לו שלשה מימדים, ומימד הגובה הוא  המתקשר בתודעתנו לצל. אולם הטלת הצל מבטאת גם את כוונו של כוח המשיכה הנוצר על ידי החומר. כמו כן היכולת לעצור את האור היא זו העושה את צורת האנרגיה שאנו קוראים החומר שונה מצורת האנרגיה של הקרינה. ראשי התבות מביאים כאן להגדרה מושלמת של החומר. עם זאת הארץ בה' הידיעה היא גם בסופו של דבר ארץ ישראל. אנו יודעים זאת כי בתוך המנורה מצוי הפסוק משה ראה את הארץ כאשר את המלים משה ראה יש לקרוא משמאל לימין. ראשית משום שמשה ראה את הארץ מנגד כמו שאנו רואים את עצמנו במראה, כלומר בהפוך המימד של פנים ואחור. שנית, ידוע שאין אפשרות פיסית לראות את כל ארץ ישראל מפסגת הר נבו. לכן כדי להראות למשה את כל הארץ שהובטחה לאברהם אבינו לתת אותה לנו היה על השם להראותה לו בהשתקפות המיוחדת כבראי. מכאן ברור מדוע עומדת השורה התחתונה של המנורה מול ספר דברים.

גם בדוגמא זו ממחישה לנו התורה כיצד באותו הפסוק נתן למצוא רבדים רבים. אם משהו מעלה בדעתו שהמדובר כאן במשחק ינסה נא לתרגם את התורה לשפה אחרת כמו למשל אנגלית, כשהוא שומר על חלק קטן לפחות של הרבדים הללו וילמד מנסיונו עד כמה שפת הקדש יחודית. השם כתב את התורה בשפת הקדש משום שבמלותיה מסתתרים הרבדים העמוקים הללו וראשי התבות הן פשוט עוד רובד אחד במנורה. הרובד הבא בו נדון עוסק בעקרון אי הודאות של תורת הקונטים ותחילת הזמן. בקטע זה אין להמנע מירידה לפרטים הנראים תחילה מוזרים אבל כולם מתחברים היטב למסכת הכללית וההגיון שבהם מסביר את עצמו. יש לזכור שגם במחקר המדעי הבדיקה של כל מודל של חוק הטבע היא בכך שהשימוש הנכון בו מנבא דברים שמתקיימים. גם בפרוש התורה יש מבחן דומה והוא שהפירוש ישתלב במסכת של הידוע לנו מלימוד קודם. בשני המקרים קיימת אפשרות לטעות בדרך השימוש במודל וקיים צורך בבדיקות חוזרות ונשנות של כל פרוש כשם שבמדע קיים צורך לבדוק כל חישוב ופירושו. ייחוד הפסוק הראשון הוא במטען הבלתי נדלה של מידע שהוא מכיל, כמובטח במשכן שאורך כל היריעה עשרים ושמונה באמה.   

בס"ד

עקרון אי הודאות ותחילת הזמן לפי הפסוק הראשון

            מסביב לתא בן שש האותיות "אלה השם" נתן לקרוא את הפסוק: "ראשית יי ראה תא תא" פסוק היוצר גרפית צורת תא. בדיון לעיל תאר תא זה את ארון הברית והמלים אלה השם תארו את לוחות הברית. היה נתן לצמצם את הלוחות לשלש אותיות כיון שהנביא מיכה צמצם את מה שנאמר בם לשלשה עקרונות: עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם. בשולים המתארים את מוטות הנשיאה של הארון רשום בראו (את העולם) בם (בתאים אלה) ם (מקום) ץ. האות ץ משמשת בגימטריה לצין את המספר שמונה מאות שהוא הגדול ביותר שנתן לרשום באות אחת. בדומה  למספר אלף אשר משמש הן כמספר והן כדי לציין אינסוף, כך גם כאן אות זו מציינת מספר שאינו נתן להמנות. מצורת ארון הברית אנו למדים כאן שהעולם נברא מאינסוף תאים שהבורא בראם אחד לאחד. כאשר מכס פלנק גלה בתחילת המאה העשרים שהאור נוהג כחלקיקים שעה שהוא מעביר אנרגיה מחומר לחומר הוא הגדיר אנרגיה זו בנוסחה

E = hn כאשר n היא תדירות האור, E יחידת האנרגיה המעברת על ידי חלקיק אור בודד (הנקרא פוטון) ו h  הוא קבוע בעל יחידות של תקיפה סבובית. כאשר ורנר היזנברג גלה מאוחר יותר את עקרון אי הודאות הוא הראה בכך שאין אפשרות להגדיר יחד את המקום ואת התקיפה  של חלקיק במדויק. מכפלת הטעות המינימאלית בקביעת המקום בטעות המינימאלית בקביעת התקיפה איננה קטנה לעולם מהגודל  h/(2p). נתן בהחלט לראות בכל חלקיק תא, שלא נתן לפרקו למרכיביו בשל העקרון הזה שאינו מאפשר למודד לצפות אל תוכו בלי לגרום בכך לשנוי מהותו של התא. לכן הדבר משנה מעקרו גם את משמעות המדידה.

בתא של פסוק המנורה ישנן שש אותיות. במלכים א' ,ז, כ"ג נמצא: את הגדרת המספר p: "ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקוה שלשים באמה יסב אתו סביב". לפי היחס שלשים לעשר p שוה לשלש. אולם באותו הפסוק קים גם  תקון של רשום ההקף, במלה קוה. קוה בגימטריה 111 לעומת המלה המקובלת קו שסכומה בגימטריה 106. והנה 3 כפול 111 מחולק ב 106 שוה ל 3.1415 שהוא המספר p בדיוק רב למדי והסטיה בינו למספר  pהמדויק 1/40000  עונה לחלוטין על הדרוש בעבודה הנדסית. אי אפשר שלא לשאול לשם מה מגדיר לנו הכתוב שני ערכים למספר זה,  p, באותו הפסוק עצמו. התשובה המתבקשת היא שכאשר נשתמש ב p במסגרת הנדסית חמרית כמו במקרה של עקרון אי הודאות ודאי שיהיה עלינו לבחור בערך מדויק. אבל כאשר נשתמש בו בעולם האותיות נבחר בערך 3. ואכן כאשר נחלק את מספר האותיות בתא של ארון הברית ב 2p על פי  הוראה זו נקבל את התוצאה לפיה היחידה הקטנה ביותר שבשמוש התורה היא אות בודדת. בדיוק כפי שאין לנסות לפרק למרכיביו תא קונטי כדי ללמוד את הרכבו כך אין לפרק אות מאותיות התורה בתקוה לגלות בכך תכן נוסף. כותב התורה, אלה השם, השתמש איפא בעקרון אי הודאות כדי להזהיר את כל לומדי התורה באשר הם מפני הטעות האפשרית של ההגזמה הזו. אשר לזמן: באלכסון הראשי של המנורה נמצאת המלה באמץ שמספרה בגימטריה 133 שוה למכפלה של 7 ב 19. בלוח העברי ישנן בכל מחזור של 19 שנה שבע שנים מעוברות. עם בריאת העולם נברא הלוח העברי.

קל להבין כי החיים בעולם התלוי בזמן מחייבים אמץ שהרי העתיד צופן בחובו הפתעות ודרוש אמץ לחיות בתנאי אי ודאות. קשה יותר אבל הכרח להבין שלזמן אין קיום בפני עצמו. הוא איננו צורת אנרגיה כמו חומר או קרינה. הוא מושג שנוצר כתוצאה מתחרות בין תהליכים. כאשר לדוגמא אדם חי וחושב ממשיך במקביל בבני מעיו תהליך עיכול המזון וכאשר זה יסתיים והמשך פעילות הגוף תדרוש זאת הוא יחוש ברעב ויאלץ לאכול כדי להמשיך לחשוב. במקביל גדלים בניו ובאיזה מקום בארץ גדלות בלי ידיעתו אותן בנות שבניו יתחתנו עמן. כל המילירדים של תהליכים המתרחשים במקביל הם אלה אשר קובעים את משמעות הזמן עבורנו. כמובן, הסיבה לכך שהתהליכים הללו מתואמים על פי היום והלילה על פי מחזור הירח (התואם למשל את מחזור האשה) ועל פי עונות השנה היא שהחיים נבראו תוך כדי התאמה למחזורים אלה. לכן, גם אם אין אנו חשים בזאת לוח השנה פועל עלינו דרך צרכי החיים שהטבע טבע בנו. העובדה שהמלה הטבע שווה בגימטריה למלה אלהים (שתיהן 86 ) משמעותה למעשה שהקב"ה פועל עלינו באמצעות הטבע. אין לכן גורם הפועל עלינו לטווח ארוך באופן חזק יותר מלוח השנה. זהו הלב הפועם של החברה האנושית לפיו מוסדרים כל ההסכמים שלפיהם היא מתקיימת, חיה ופועלת.   

הלוח העברי, בנוסף על היותו המדויק ביותר בהתאמתו לתנועתם של כל גרמי השמים הוא גם היחיד המתחשב בכולם. לכן הוא הלוח לפיו מתנהל העולם מאז בריאתו. הלוח האזרחי מותאם לעונות השנה אך אין הוא מותאם לתנועת הירח ואילו הלוח המוסלמי מותאם לתנועת הירח אך אינו מותאם לעונות השנה. מה משתמע מעובדות אלו?

הצורך של העמים החיים לפי הלוח האזרחי בהתאמתו של הלוח לעונות השנה נובע מהיותה של החברה שלהם מבוססת על החקלאות. החקלאי, כדי להתקיים, זקוק למערכת חוקים שתגן עליו, תכיר בערך עבודתו ותאפשר לו השקעה לטווח ארוך על מנת לקצור את פרי עמלו. לכן בשורה התחתונה מעונינים עמים אלה בשלום ומה שהדרוש לקיום השלום מובן להם. עם ישראל הוא כמובן עם חקלאי בשרשי נשמתו כמו שניתן ללמוד לא רק מתוך התאמתו של הלוח העברי לעונות השנה אלא גם מתוך שלשת הרגלים, פסח שבועות וסוכות שהם גם חג הקציר חג הבכורים וחג האסיף. אולם עם ישראל מכיר בנוסף לכך גם בתלות של האדם לקיומו  בטבע הבראשיתי. לכן החגים חלים בדרך כלל באמצע החודש כאשר הלבנה במילואה. לכן אנו חוגגים את ט"ו בשבט את ל"ג בעומר ואת ט"ו באב. לכן השבת היא הזיכרון למעשה בראשית הקושר את הכל למסכת אחת במחזור השבוע ומצוות השמיטה והיובל בשנים.

העמים שחיים לפי  הלוח המוסלמי מוכיחים לעומת זאת שמוצאם במדבר כי רק שם אין חקלאות וניתן לחיות לפי לוח לא עונתי. אולם אז הקיום הוא על ידי מסחר במקרה הסביר ועל ידי שוד עמל הזולת וניצולו בדרך כלל. המאמץ היצירתי במדבר מופנה ברובו ללימוד דרכי ההונאה. מי שאינו מתקיים ממנה, שורד בקושי ולעולם לא יגיע לעמדת השליטה. אין זה מקרה שכיום, כאשר העולם הצטמצם, המלחמה הנוכחית היא בין התרבות החקלאית לתרבות הנצלנית. ינסו רודפי השלום להתעלם מעובדה זו ככל שינסו, הדבר לא יצלח. המוסלמים מודעים אליה היטב ושום שלום לא יוכל להתקיים בלי עקירת הגירסא דינקותא של חינוכם על ידי מודעותם להרסנות שהחיים על פי חוק המדבר טומנת לעתידם.

בס"ד

על חופש הבחירה

ראינו לעיל כי העולם נברא מלכתחילה על פי עקרונות תורת הקוונטים. מובן מאיליו לכן מדוע הדבר בא לידי ביטוי בפסוק אחד, פסוק הבריאה. אולם ראינו גם שעל מנת להבין זאת נזקקנו לתיאור עשיית הים על ידי שלמה המלך במסגרת בנין בית המקדש הראשון. הים הוא המקום בו כל הנכנס לבית המקדש היה נוטל את ידיו, והוא הראשון מכל כלי המקדש שנעשה לאחר העמדת עמודי יכין ובעז וסיום הבניין עצמו. ברור שכאשר היה אדם נכנס לבית המקדש היה עובר מהחול אל הקודש. ראינו לפנינו לכן עם הבנת עקרון אי הודאות שבאותיות שהמעבר מן החול אל הקדש משמעו המעבר מעולם החומר אל עולם האותיות. בנטילת הידיים בים היה האיש עובר מיד אל העולם הרוחני בבחינת: דע לפני מי אתה עומד.

שני העולמות, החומרי והרוחני נובעים מהפסוק הראשון ושניהם מהווים שיקוף האחד את השני ולכן שניהם גם משפיעים זה על זה בצורה ישירה.

אולם מאחר שסוף מעשה במחשבה תחילה ברור שהתורה נבראה קודם.

כאשר הכהן הגדול היה נכנס אל קדש הקדשים ביום הכיפורים כניסתו לקדש הקדשים סימלה את המעבר אל העולם שלפני מאמר יהי אור מן העולם הנוכחי שבו דולקת המנורה ומאירה לכל העולם באור הרוחני. כאשר משה רבנו קבל את התורה מפי הגבורה מבין הנשמות של שרה ורחל מעל ארון הברית הוא היה חוזר אל היסודות של העולם הראשון שקדם לנוכחי. בין שני העולמות הרוחניים הייתה תלויה הפרוכת.

את אברהם הוציא הבורא החוצה כדי שיספור את הכוכבים אבל הוא לא היה צריך להחזיר אותו לעולם הקודם. את משה הוא החזיר ליסודות של העולם הרוחני כדי לקבל משם את התורה. לא היה זה במסגרת תפקידו של משה רבנו לעבור דרך יהי אור שנית במובן החומרי דבר שהיה מביא בהכרח למותו. אולם היה זה הכרחי שיובן לו מנין וכיצד התחיל העולם.

התורה היא התיאור הרוחני של כל המצבים האפשריים של העולם תמיד כאשר מאורעות שזמנם עבר מצבם הוכרע, בדיוק כמו בהחלטות שבכל בצוע ניסוי של מדידה על פי תורת הקוונטים. בכל הנוגע לעתיד מספר האפשרויות הפתוחות בפני כל אדם הולך ומצטמצם עם חלוף הזמן אבל התוצאה של שום אפשרות פתוחה איננה מוכרעת עד לאחר שהזמן עבר.

הביטוי הכל צפוי והרשות נתונה במאמר חז"ל, הוא המצב בו הבחירה בכל רגע ורגע בין ההחלטות האפשריות הפתוחות עומדת בפני כל יצור חי. אבל רק בחירה בטוב לפי הנחיות התורה מובילה להמשך המבטיח את המשך החיים של המין האנושי. בסופו של דבר התורה נתנה על מנת שהעולם ימשיך להתקיים ומין האדם לא ישמיד את עצמו במו ידיו בגלל גאוות הבור הריקה שהוא נוטה להיתפש אליה בעיוורון. הסכנה בגאווה זו היא הגדולה בסכנות וכל חינוך התורה מכוון אותנו להישמר ממנה.        

איתן הירש
eitanhir@bezeqint.net

-

יהדות מאת איתן הירש:
בריאת העולם בספר בראשית

חזרה לפרק יהדות וקבלה

לראש הדף