אחד השמות שניתנו
לחג - חג החירות, משום שעם ישראל יצאו כקולקטיב ממצב של עם כבוש למצב חדש, מצב של
חירות.
ישראל היו קבוצה לא
מגובשת. סבלם המשותף במצב של עבדות ועבודת פרך איחד אותם .
כך יצאו ממצרים, לא
כל כך מתוך בחירה חופשית ומתוך מודעות ואחריות לדרך שיצטרכו לעבור כדי להרויח את
החירות - אלא אפשר לומר שהם ברחו ממצוקה נוראית, והאל באמצעות משה שליחו, קיבלו
החלטה להוציאם מהמצוקה. משה לקח על עצמו אחריות כבדה לבצע את רצון האל ולתאֵם,
להסדיר ולאזֵן בין הרצון הגבוה שרואה את טובת העם שנשחק בעבדותו, לבין מצבם
התודעתי של ישראל אז, שהיו ממוקדים במצוקתם ולא ראו מעבר לכך.
ישראל לא חשבו על
האחריות והמחויבות שצריכים להילקח בחשבון בסיטואציה כזאת, של יציאה ממצב מסוים
ומעבר למצב חדש.
הם לא לקחו בחשבון
את ההתמודדויות המחכות להם, הסבלנות הנדרשת מהם לעבור את המסע.
הם לא לקחו בחשבון
שיצטרכו להתחיל מבראשית, להתרחב לתוך מצב של חירות, לייצב את החירות, לנהוג
בחירות בכבוד ולאפשר לעצמם ולכל אדם להיות בחירות שלו.
ישראל היו עבדים,
רובם חי במודעות הישרדותית. הם לא הבינו שלהיות בחופש זו אחריות כבדה.
זו הכנה ארוכה
וחינוך, זה מעבר ממצב תודעה מצומצם למצב של תודעה רחבה יותר.
חירות זה החופש
להיות אני עצמי, להוריד את המסכות, לא לחשוש מתגובת הסביבה כשאני נותן ביטוי לאמת
שלי. חירות היא מצב בו אפשר להיות אני עצמי בלי לסכן את עצמי. זה מצב בו האחר
גומל באותה מידה ביחס מכבד.
חירות מאפשרת שכנות
טובה ושליווה זה בצד זה של מגוון רחב של אמונות, דעות, גזעים, תרבויות, מנהגים,
דתות ומינים.
כדי לשמור על מצב
הוויה של חירות יש צורך בחינוך ארוך טווח להבנת קדושת החיים, הבנת המושג אהבה
ובעיקר אהבה עצמית, חירות מאפשרת אמת. היא מגנה על הציבור מפגיעה, מכפיה מכל סוג.
אני רוצה להיות
חופשי, האחר רוצה לחיות בחירות שלו. הזכויות שלי הן הזכויות שלו. מי שמתנגד לאפשר
חירות לאחר- יהיה צורך להגבילו שלא יפגע באחר ובזכויותיו.
חירות - זה חופש
ביטוי, יצירתיות ועשייה בלי לשרוף חזיות, בלי לדרוס מה שלא דומה לי.
חירות זו שמירה על
זכויות האדם, זו הגנה מודעת על החיה, הצומח, האדמה- החיים כולם.
חירות דורשת אחריות
רבה. חירות אמיתית יכולה לשגשג היכן שיש ערך לחיים, היכן שקיימת חמלה, במקום בו
שוכנת האהבה. חירות היא כיבוד האמיתות המגוונות. חירות מאפשרת דינמיות ותנועה-
היא אינה קיבעון בדפוס אחד שאינו משתנה.
חירות אישית זה לא
לברוח לקצה העולם ולהתמסטל, זו בחירה לחיות את החיים בדרך המיטבית, להיות באמת
שלי, לאהוב שלא על מנת להיות מתוגמל, לקבל – בלי להגביל את עצמי ומתוך תחושה
שמגיע לי.
האם עם ישראל הבין
מה זאת חירות כשיצא ממצרים?
האם משה הצליח לאזן
בין האנרגיות הגבוהות והרצון האלוהי להביא טוב לתת חירות, לבין מצב התודעה של
ישראל אז- העבדים שיצאו ממצרים?
האם עם ישראל היושב
היום בארצו מאפשר חירות לזרמים השונים בתוכו? למגוון הדיעות בתוכו?
האם נבחרי העם
מייצגים את הפרט? דואגים לרווחתו?
האם הם מאפשרים
חירות? האם הם דואגים לקיים מצב של חירות אמיתית?
אולי הם דואגים
לעצמם? האם הם עצמם חיים בחירות? אולי הם שבויים של החומר, של השקרים
והמניפולציות שלהם עצמם?
האם הסתרות,
עיוותים ושקרים מאפשרים לחירות להתקיים?
האם אפשר לחיות
בחירות אישית בכל מצב נתון?
באביב הזה, כשהכל
פורח סביב ויפה כל כך, הצבעים מרהיבים והניחוחות מבושמים,
נתפלל שיימצא
המפתח בידי כל אחד ואחת לחדרי הלב הכמוסים, הנסתרים.. נסיר את המנעולים ונצא
לחופשי מהמגבלות שהטלנו על עצמנו ומהפחדים שאנו שבויים בם.
נתפלל שהלבבות
ייפתחו להבין, ייפתחו לכבד, ייפתחו לנהוג באהבה שמאפשרת קיום בּחֵירות.
אליסולריה
א' ניסן תשס"ה
לקבלת תחזית
