כי את מעשר בני ישראל...והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר (במדבר יח כד-כט)
תרומה גדולה תחילה מפרישים תרומה לכהנים שנאמר (דברים יח יד) "ראשית דגנך תירושך
ויצהרך..תתן לו" ואין לה שיעור מהתורה אך חכמים נתנו לה שיעור עין בינונית עין
טוב עין רעה התרומה אינה מותרת באכילה אלה לכהנים שנאמר "וכל זר לא יאכל קודש"
(ויקרא כב י).
מעשר ראשון אחרי תרומה גדולה מימה שנשאר 10 אחוז מפרישים ללוים שנאמר: (במדבר יח
כד) "ולבני לוי הינה נתתי כל מעשר בישראל" ומותר באכילה גם לישראל ואין עליו
קדושה. כיום אין אנו מעשרים אותו כי אין אנו יודעים בוודאות מי זה לוי אמיתי
ומכיוון שאיננו יודעים ומותר לנו לאכול את חלקם אז אנו לא מפרישים אלא כמו לכהן
(תרומה גדולה ותרמת מעשר) שאסור לנו לאכול מהם כי יש עליהם קדושה אז זה לא משנה
אם אנו יודעים בוודאות מי כהן אמיתי בכל מקרה אסור לנו לאכל מההפרשה ולכן אנו
מפרישים וזורקים לפח בתוך שקית נילון וכדומה.
תרומת מעשר הלויים חייבים להפריש מעשר ראשון הניתן להם 10 אחוז משל הכהנים שנאמר:
(במדבר כו-כח) ואל הלויים תדבר ואמרת...כי תיקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי
לכם מאיתם בנחלתכם והרימותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ונתת...לאהרון הכהן"
והיא אסורה באכילה אלא לכהנים ולכן יוצא שמה שאנו מפרישים כיום בפועל זה מה שאין
אנו יכולים לאכול ממנו זה תרומה גדולה + תרומת מעשר.
מעשר שני סדר זה נוהג בשנה (א,ב,ד,ה) ובשנים (ג ו) מפרישים מעשר עני שנאמר ''מקצה
שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ויבוא...והגר ויתום
ואלמנה ...ואכלו שבעו". ואת אותו מעשר שני עלינו לאכול אותו בירושלים אך מכיון
שיש טורח גדול לעלות לירושלים היו פודים אותו בכסף ושומרים בצד ובזמן שלושת
הרגלים שחיבים לעלות לרגל לירושלים היו לוקחים את כל הכסף הפדוי שהתאסף וקונים בו
מטעמים בשפע ואוכלים בירושלים הקדושה והשמחה היתה במעונה לכן ניצטוו לשמוח שנאמר
ושמחת בחגך ולהביא קורבן שמחה וקורבן חגיגה שחגים חג לה' וקורבן ראיה שנכנסים
לעזרה של בית המקדש ורואים את השכינה שנאמר "שלוש פעמים בשנה... יראה כל זכורך
בחג הסוכות בחג המצות ובחג השבועות ולא יראו פני ריקם" כלומר לא יבוא ריקם אלא
לבוא עם קורבנות ומצב רוח טוב.
ידוע מעלת המעשר כי רבה עד שאמרו (תענית ט א) שבכל דבר אסור לנסות את ה', חוץ מן
המעשר שנאמר (מלאכי ג-י) הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח
לכך ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
וגדולה מזאת אמרו במדרש רבה (שמות פ מ"א) על פסוק לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים
(דניאל ט-ז) אמר רבי נחמיה אפילו שעה שאנו עושים את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו
ושיש לנו בושת פנים.
"איש אשר יתן לכהן, לו יהיה" (במדבר ה י).
בספר "אזנים לתורה" מובא סיפור על שר יהודי שכיהן בממשלתו של אחד ממלכי אומות
העולם. הוא הצליח מאד בעסקו והתעשר. הדבר עורר את קנאת השרים הם הלכו והוציאו את
דיבתו רעה אל המלך. עלילות שונות ומשונות העלילו עליו חבריו השרים ובין השאר
סיפרו כי יודעים הם נכונה כי את כל עושרו עשה על חשבון קופת בית המלוכה.
לא
שעה המלך לדברי הבלע וההשמצה בהכירו ביושרו ובהגינותו של השר היהודי ידע כי אין
שחר לשמועות הזדוניות האלו אך לאור שהשרים לא הרפו מן הדרישה לחקור את העניין, לא
נותרה למלך ברירה אלא להזמינו לחקירה בדבר רכוש הרב.
כאשר התייצב השר לפי המלך שאלו המלך: "מהו השווי המדויק של כל רכושך?" בתשובתו נקב
השר סכום שהיה עשירית משווי האמיתי של נכסיו. המלך שידע כי סכום זה הוא פחות
בהרבה מן הסך האמיתי כעס עליו מאד וציווה מיד להחרים את כל רכושו. משהובא כל
הרכוש אל בית המלך הוכח בעליל כי הרי שיקר במצח נחושה. כאן לא יכול המלך לסלוח לו
והשליכו לכלא על מנת להעמידו לדין.
כשהתקרב יום המשפט ציווה מלך להביא את השר לפניו ושאלו כיצד העיז לשקר בדבר
שהמציאות היא כה ברורה? ניצל היהודי את ההזדמנות שניתנה לו להבהיר את דבריו ואמר:
"כל מה שאמרתי הוא האמת לאמיתה! וכך הוא פשרם של דברים רגיל אני לרשום בפנקס
מיוחד את סכומי הכסף שאני מפריש לצדקה. כאשר נשאלתי מהו ערכו של רכושי נקבתי
בסכום הרשום ב"פנקס הצדקה" שכן זהו רכושי האמיתי הגנוז באוצרות שמים ואין לשום
אדם אפשרות ליטלו ממני שאר רכושי המשיך השר היהודי ואמר אינו רכושי האמיתי הואיל
ואין כל ערובה לכך שיישאר בידי. והראיה היא אדוני המלך יודע היטב מה אירע ל"רכוש
המדומה: בין רגע הוחרם וניטל ממני.
מיד
ציווה המלך להביא לפניו את "פנקס הצדקה" של השר. אחרי שראה שנכונים דבריו החזיר
לו את רכושו והשיבו אל כנו.
דברי תשובתו הנפלאים של השר רמוזים בפסוקנו "איש אשר יתן לכהן לו יהיה" רכוש זה
שניתן לדבר מצווה "לו יהיה": לעולם ועד יהיה גנוז עבורו ואין בכוחם של גזלנים
לקחתו ממנו שנאמר צדקתו עומדת לעד (מורשת אבות).
מעשה באדם אחד ששאל את הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר: "מדוע מרבים החסידים בסעודות
בצוותא ומפזרים על כך ממון רב, הלא מיטב היה לחלק את הכסף הזה לצדקה לתמוך ביתר
שאת בעניים ובאביונים המוציאים פרנסתם בדוחק.
השיב לו הצדיק: "הסעודות בצוותא האכילה ושתייה באהבה ובאחווה מתוך שמחה בלבד קודמת
לאחזקת עניים וזאת למדנו מהתורה.
"כיצד למדנו זאת מהתורה?" שאלו המשיך הצדיק והסביר: "התורה מקפידה מאד בסדר הפרשת
תרומות ומעשרות ויש לנו לאו שלא להקדים את המאוחר שהכל יהיה לפי הסדר.
וזהו הסדר: בשנה הראשונה והשנייה לשמיטה נותן האיכר מעשר שני, ושנה השלישית מעשר
עני וכן בשנה רביעית וחמישית שוב מעשר שני ובשנה שישית מעשר עני.
מהו
מעשר שני? מעשר שהבעלים העלו אותו לירושלים ושם אכלו ושתו ברוב עם בשמחה רבה
בצוותא כמו שכתוב (בדברים יב יח) "תאכלנו במקום אשר יבחר ה'...בו אתה ובנך ובתך
ושמחת לפני ה' אלקיך".
נמצאנו איפוא למדים שהתורה הקדימה סעודת מצווה בכוונה טהורה ובשמחה פנימית למתן
עניים.
וכל
זאת מפני שבסעודה מתחזקים בעבודת ה' ובתקון המידות ובמצוות בין אדם לחברו ואף
העניים יוצאי בזה נכרים". (613 סיפרים על תרי"ג).
ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה (במידבר ה י)
ויש
לבאר בזה כי ישנן שני סוגי אנשים שעוסקים בתורה, יש לך אדם שזכהו הקב"ה ויושב ולן
באוהלה של תורה יומם וליל בבחינת ואיש את קדשיו לו יהיו זאת אומרת שהוא בעצמו זכה
לשבת ולעסוק בתורה, אבל ישנה בחינה אחרת של עסק התורה של אותו אדם שלא זכה לשבת
ולעסוק בתורה אלא ע"י שהוא תומך בלומדי תורה מבחינת עץ חיים היא למחזיקים בה אז
יש לו חלק בתורה, וזה שאמר ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה, זאת אומרת ע"י שהוא נותן
לאותו תלמיד חכם הנחשב ככהן אז לו יהיה.
ובאופן אחר נראה לומר על דרך שאמרו חז"ל מעשה בחסיד אחד שהיה לו שדה ברוכה והייתה
למודה להוציא בכל שנה ושנה אלף כור של תבואה, והיה אותו חסיד מפריש מאה כור לשנה
למעשרות לימים כאשר הזקין ולא היה באפשרותו לעבוד באותו שדה קרא לבנו וצווה אותו
להישמר ללכת באותו הדרך שהוא היה נוהג להפריש בכל שנה ושנה ואל יטוש דרך זו לעולם,
וכעבור זמן נפטר אותו זקן בשנה ראשונה המשיך אותו בן במעשה אבותיו. אולם שנה לאחר
מכן החליט אותו בן במקום מאה למעשר נתן תשעים והיתה השדה מוציאה תשע מאות והמשיך
לפחות בשנה שלאחריה השדה הוציאה שמונה מאות עד שהלך ופחת והגיע למצב שהשדה במקום
להוציא אלף כור שהייתה למודה להודיע הוציאה בסך הכל מאה כור שכמות זו היה נותן
למעשר באותה שנה באו ידידיו וקרוביו בשירים ובמחולות לביתו, כעס עליהם אותו בן
ואמר להם לא מספיק שאינכם משתתפים בצערי אלא אתם שמחים לאור למצבי הקשה ענו לו
אותם ידידים שהשמחה הזו באה מכיוון שהוא הפך להיות כהן במקום שהיה בעל הבית עד
עכשיו ולכן שמחה זו על אשר הוא נהיה לכהן הבין אותו בן את הרמז וזה שאמר הפסוק
ואיש את קדשיו לו יהיהו שאם האדם ממעט בתרומות ובמעשרות סופו שיישאר לו רק המעשר
(וידבר יוסף).
ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה כתב הגאון חפץ חיים זכרונו
לברכה, מה שווה לאדם כל עושרו כי אחרי מותו יעזוב לאחרים חילו רוצה לומר כל הצדקה
שנותן האדם זה נקרא שלו ומה שכתוב ואיש את קדשיו לו יהיו רוצה לומר מה שמוציא
בשביל דבר שבקדושה כגון טלית תפילין ספרי קודש מצוות ומעשים טובים צדקה, וכיוצא
זהו שיישאר בחקו ויקח איתו לעולם הבא ולא ישאיר עושרו לאחרים כידוע (אהבת חיים).
ומעשה היה ברבי יוחנן שפגש תינוק אחד מבית ריש לקיש ואמר לו: פסוק לי פסוקך. אמר
לו התינוק: עשר תעשר, אמר לו ר' יוחנן מה פירוש הפסוק הזה אמר לו הפסוק אומר לאדם
תן צדקה מנכסיך ותראה שתתעשר. עשר כדי שתתעשר אמר לו מהיכן אתה יודע שכך פירוש
הכתוב: והרי בכל מצות התורה אסור לאדם לעשותו לשם פניה ולשום תועלת. כמו שאין לו
לאדם ללמוד כדי שיקראוהו רבי, ויחלקו לו כבוד אלא ילמד וסוף הכבוד לבוא ואם כן
למה מותר לעשות מצוה זהו לשם פניה אמר לו התינוק: אתה יכול לנסות לראות שבהפרשת
מעשר תתעשר. אמר לו ר' יוחנן זה שאתה אומר, אם הוא שהמפריש מעשר מתעשר אבל איך
אפשר לעשות כן והרי הכתוב אומר: לא תנסון את ה' אלהיכם (דברים ו) אמר לו התינוק
כך אמר לי רבי בשם ר' הושיע בכל המצות אסור לנסות את הקב"ה אבל במצות מעשר מותר
שכן אומר הכתוב: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת
אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי
ג) ר"ל הפרישו המעשר והביאו אותו לאחד מאוצרות בית המקדש, שיהיה לפרנסת הכהנים
נסוני במצוה הזאת ותראו כיצד אני פותח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי
די, שתאמרו די. שפותיכם יתבלו מלומר די (מעם לועז).
עשר תעשר את כל תבואות זרעך היצא השדה שנה שנה (דברים יד כב)
ומצינו באבותינו הקדושים שקיימו מצוות תרומות ומעשרות. אברהם תרומה גדולה שאמר
הרמותי ידי אל ה' אל עליון לשון תרומה וכן יצחק הפריש מעשר שני שנאמר, ויזרע יצחק
בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים שאע"פ שאין הברכה שורה לא על דבר השקול
ולא על דבר המדוד, מדדן בשביל לעשרן יעקב הפריש מעשר ראשון שנאמר: וכל אשר תיתן
ליל עשר אעשרנו לך וזהו שאומר הכתוב: נצור בני מצות אביך וגו' (משלי ו כ) ולא עוד
אלא שעישרו יעקב גם את בניו שהפריש את לוי להיות עומד בפני השי"ת לשרתו והיו לו
י"ד בנים כי גם מנשה ואפרים נחשבו לבניו כמו שנאמר: אפרים ומנשה כראובן ושמעון
יהיו לי אבל כיון שהיו ד' בכורים מצד ד' האמהות ואין הבכורים מתעשרים לכן הפריש
רק אחד.
ואע"פ שאסור לנסות את הקב"ה אבל במעשרות הותר הדבר שכן נאמר במלאכי הביאו את כל
המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגוי אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה
עד בלי די. ולמה נסמך עניין זה של מעשר למה שנאמר למעלה לא תאכלו כל נבלה. והסבירו
חכמינו ענין זה על פי משל:
לחבורה של גנבים שחתרו תחת ארמון המלך ונכנסו לתוך אוצרות הארמון ובתוך הארמון
היו אוצרות של כל מיני דברים הנצרכים לעבודת המלך והנה גנב אחד גנב זהב, והשני
גנב עורות ותפסו אותם והביאו אותם לפני המלך. ויצא דינם להרג. התחיל אותו גנב
שגנב ערות לבכות ולהתחנן לפני המלך אמר: זה גנב זהב ואני גנבתי עורות וכיצד אנו
נידונים באותו עונש חמור אמר לו המלך: הכל שיך לאוצר המלך, ואין הבדל בין העורות
לזהב כי בזה שאתה חתרת ונכנסת לארמון המלך בלי רשות עברת על ציוי המלך ואתה חייב
מיתה כך אין הבדל בין זה שאוכל נבילה לזה שאוכל בלי מעשרות (מעם לועז).
מצות מעשר שני
הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל המכונה "בבא סאלי: הקפיד מאד על כל המצוות התלויות
בארץ, ושנים רבות כשגר בארץ, הפריש בעצמו את ה"תרומות ומעשרות".
כל
האוכל שהוגש על שולחנו הטהור היה תחת פקוחה המתמיד של הרבנית ומן השמים סיעו בידי
הרבנית שלא תארע תקלה על ידה. רבי ישראל סמך בכל עת על הרבנית, והרבנים שנהנו
משולחנו ידעו את הכלל ששולחנו של צדיק הוא כמזבח וכל מה שעולה עליו הוא כשר
וטהור.
באחת מנסיעותיו הרבות התארח פעם הבבא סאלי בביתו של יהודי בפריס בערב שבת זמן קצר
מאד לפני הדלקת נרות התקשר ידיד המשפחה מירושלים ובקש להתארח אף הוא באותו בית
מאחר והוא נמצא בפריס, ואין לו היכן לשבות.
בסעודת שבת בבוקר הגישה המארחת לשולחן של הבבא סאלי אבטיח לקינוח סעודה.
האורח מירושלים הבחין בחותמת על האבטיח עם השם "כרמל" הוא הבין שמקור האבטיח הוא
ישראל, ושאל את המארחת אם זכרה לעשר את האבטיח.
"האבטיחים בשוקים שלנו מקומם מחוץ לארץ ואף פעם לא קניתי כאן אבטיח ישראלי לכן לא
עלה בדעתי לבדוק אם האבטיחים מישראל וכמובן שלא עשרתי אותו" ענתה בעלת הבית.
מובן שהאבטיח לא הוגש לשולחן והשליח מירושלים שכולם הודו לו אמר: "לא לי עליכם
להודות אלא ל"בבא סאלי" שבזכותו כנראה, הגעתי לכאן השבת, כדי שלא יכשל. עליו
משגיחים מן השמים" (613 סיפורים על התרי"ג).
מצות מעשר עני תחת מעשר שני בשנה שלישית
מי
שיש לו מאתים זוז (סכום המספיק למחית שנה) לא נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר שני היו
לו מאתים חסר דינר נותנים לו.
לרבי יהודה הנשיא היה תלמיד עני, אשר לא היו לו מאתים זוז סכום כסף המספיק לפרנסה
היו לו מאתים זוז פחות אחד. עני ומרוד היה, במשך היום היה יושב ועוסק בתורה.
לתלמיד זה היה מותר לקבל מעשר עני על פי הדין.
רבי
יהודה הנשיא, ישר דאג לתלמידו, היה נותן לו אחת לשלש שנים מעשר עני. את המעשר אשר
הפריש מתבואתו היה נותן לתלמידו, וכך זכה על ידו לקיים את המצווה. כך נהג רבי
יהודה מספר פעמים.
שנה
אחת היו תלמידים צרי עין אשר רצו למנוע מחברם העני לקבל את המעשר מרבי יהודה. מה
עשו?
הלכו אל העני ונתנו לו דינר "קח לצדקה" אמרו התלמידים וכל כונתם היתה כדי שיהיה
בידי העני מאתים זוז ולא יחשב כעני ולא יהיה זכאי לקבל מעשר.
העני היה בטוח כי חבריו אוהבים אותו ונותנים לו כסף כדי להוסיף על מחייתו וכלל לא
עלה על דעתו כי כל כוונתם הייתה לרעה.
והנה רבי יהודה הנשיא ניגש אל תלמידו העני כמנהגו משכבר הימים ואמר לו גם הפעם:
"ברצוני לזכות על ידך לקיים מצווה זו הנה הגיע הזמן שאפריש מעשר עני כדין ואתה
תוכל להמשיך וללמוד בחשק ובהתמדה כרגיל.
ענה
לו תלמידו העני: "רבי הפעם איני יכול לקבל את המעשר כיון שיש לי מאתים זוז ואינו
נחשב לעני, חברי נתנו לי דינר במתנה".
הבין רבי יהודה את מעשי תלמידיו ואמר בחומרה: "במעשה זה של התלמידים רצו הם
שיכבדו אותם, שנתנו צדקה, אך מעשיהם לא היו לשם שמים, וכל כונתם הייתה להרע לעני".
מה
עשה רבי יהודה הנשיא? רמז לתלמידיו, והלכו כולם לקנות דבר מאכל. גם העני קנה דבר
אוכל לאחר ששלם קרא לו רבי יהודה לבוא אליו ואמר לו: "רוצה אני שתספור את כספך
כאן לפני עכשיו התלמיד ספר וכמובן שכספו לא מנה עתה מאתים זהובים כיון שחסר היה
לו הכסף שהוציא זה עתה.
אמר
לו רבי יהודה הנשיא: "רואה אתה שאין בידך מאתים זהובים, ובכן בוא עמי, ואתן לך
מעשרותי הא לך מעשר עני, כפי שנהגתי מימים ימימה (613 סיפורים על תרי"ג).
מאת הרב אריה קרן,
hrikeren@netvision.net.il
מתוך האתר "רבי"
www.rabi.co.il
-
יהדות מאת הרב
אריה קרן:
ברית מילה
תפילין
מעשר
קריאת שמע
ביכורים
נטילת ידיים
לא
תחמוד
שנאת חינם
אהבת הנותן למקבל
מערת המכפלה
לשון הרע
חזרה לדף
יהדות וקבלה
לראש הדף
לקבלת תחזית
