מצוות
ביכורים מסמלת את הכרת הטוב, כמו שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד
אבי וירד מצרימה... וירעו אותנו המצרים... ונצעק אל ה' אלהי אבותינו...ויוציאנו
ה' ממצרים ביד חזקה...ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב
ודבש, ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'" (דברים, כי תבוא כו,
ה-י). אדם רואה את ראשית פרי עמלו ותאב לאוכלו, בא יצר הכרת הטוב ואומר: לפרי
הראשון תכרוך "גמי" – ראשי תיבות "גדולים מעשי ה'" – ותביאהו כביכורים וכתודה
לקדוש ברוך הוא, כדי שלא תיכשל במחשבת זדון של "כוחי ועוצם ידי עשה לי זאת".
לפיכך,
במצווה של ביכורים המסמלת הכרת הטוב, אין לנו יותר סמלי מהפרי תאנה, אשר היא
מסמלת אותו רעיון. ולכן המשנה בביכורים המתארת כיצד מפרישין את הביכורים מביאה
בתור פרי ראשון את התאנה, ומקדימה את הגפן שבכתוב.
הספרי
שדרש: עשה מצווה של ביכורים שבשכרה תכנס לארץ, לומר, שאם תרגיש במצווה הזאת את
תוכנה הפנימי, שהוא הכרת הטוב, אזי בכל שנה יתעורר רגש התודה על ידי שתחשוב שכעת
נכנסת לארץ, שעד היום היית עבד במצרים, וזו כביכול השנה הראשונה שהקדוש ברוך הוא
נתן לך ארץ זבת חלב ודבש. טבע האדם הוא, שבמשך הזמן הוא שוכח את מיטיבו, ואם חס
וחלילה תגיע למצב הזה ותכפור באדוני הארץ, אזי תגיע לגלות. אבל אם תקיים מצוות
ביכורים כהלכתה, ותדע להכיר תודה לקדוש ברוך הוא אדון הארץ, אזי כאילו תכנס לארץ
כל שנה מחדש (אור חדש).
"והיה כי
תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה, ולקחת מראשית כל פרי
האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה'
אלהיך לשכן שמו שם" (דברים, כי תבוא כו, א-ב).
אמרו
חז"ל בגמרא (ברכות מח ע"ב) רבי מאיר אומר: מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על
הרעה? תלמוד לומר: "אשר נתן לך ה' אלהיך", דיינך בכל דין שדנך, בין מידה טובה
ובין מידת פורענות (שם ה' הוא מידת הרחמים, ושם אלהים הוא מידת הדין), ע"כ.
המפרשים
שם תולים את הדרש בפסוק שנאמר בברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על
הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים, עקב ח, י) אבל רבי מאיר אינו אומר את הלשון הזה,
אלא "אשר נתן לך ה' אלהיך". לכן נראה לומר שהמקור הוא במצוות ביכורים (וכן מובא
בספר "אבני שוהם") ששם כתוב: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך" (דברים, כי
תבוא כו, יא), ועל זה דורש רבי מאיר שיש להודות לשמוח ולברך גם על מידת הרחמים –
שם ה', וגם על מידת הדין – שם אלהים, בין מידה טובה ובין מידה רעה.
לכאורה
צריך להבין, את מידת הטוב שהעניק הקדוש ברוך הוא אנו מבינים במצוות ביכורים, שהרי
זכה האדם ליבול מפרי האדמה ומפריש מראשיתה לביכורים. אך היכן כאן המידה הרעה או
מידת הדין שמוזכר השם אלהים בדבר, הרי לכאורה כאן כולו טוב והודאה?
במצות
ביכורים אומר הכתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דברים כי תבוא כו, ב) ואומרת
המשנה בביכורים (ג, א) כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה
שביכרה, אשכול (ענבים) שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים, ע"כ. ננסה
להבין מדוע בחרה המשנה בתור דוגמא לפרי את התאנה ואת אשכול הענבים?
והנה,
אמרו חז"ל בגמרא (סנהדרין ע ע"א וע"ב) תניא רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם
הראשון ממנו, גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. רבי נחמיה אומר:
תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו, נתקנו, שנאמר: "ויתפרו עלה תאנה" (בראשית, בראשית ג
ז) ע”כ.
הפרי
שגרם לחטא אדם הראשון שהביא קללה לעולם, היה תאנה או ענבים. ועל ידי החטא נתקלל
האדם שיצטרך להתאמץ בעבודת הקרקע, כפי שאומר הכתוב: "ולאדם אמר... ארורה האדמה
בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, בזעת
אפיך תאכל לחם" (שם, יז-יט).
העונש על
האדם הראשון הגיע בגלל כפיות הטובה שלו, שהרי שהה בגן עדן והיה לו הכל, רק עץ אחד
נאסר עליו לאכילה, ואף על פי כן הוא לא התאפק על יצרו ואכלו וכפר בטובה. ועל זה
קיבל את עונשו, שאת כל מה שקיבל לפני כן בקלות, יצטרך להתאמץ ולעבוד. זוהי הקללה.
התיקון
של חטא אדם הראשון שלא הצליח להתאפק ולהתגבר על יצרו ואכל מעץ הדעת, בא לידי
ביטוי במצוות הביכורים. לאחר שהאדם חרש זרע ועיבד את אדמתו בזיעת אפיו, עד שבסופו
של דבר הוא זוכה לפרי האדמה, אזי יצרו תוקפו לקחת את הפרי הראשון לעצמו, שהרי זה
מעשה ידיו לאחר סבל ועמל רב. באה התורה ואומרת לו: אל תהיה כפוי טובה כאדם
הראשון, אשר למרות שהיה לו הכל בחינם ובקלות, הוא לא שלט על יצרו וכפר בטובה, אלא
אתה, למרות שעבדת קשה וסבלת, תן קודם תודה לקדוש ברוך הוא ותפריש את הפרי הראשון
ותשים אותו בטנא ולך אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם.
לכן יורד
אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה או אשכול ענבים שבכר, שם עליו גמי. ודרשו כאן "גמי"
רמז לראשי תיבות "גדולים מעשי ה':. ויתן את הראשית לגבוה ויודה לקדוש ברוך הוא.
לכן מוזכר כאן הפרי: תאנה וענבים, להזכיר את חטאו של האדם הראשון, שעל ידי
התנהגותו הביא קללה על הארץ, ומעשהו היה בעץ תאנה או גפן.
לפי זה
יוצא, שאמנם מצוות ביכורים היתה הודאה וברכה, אבל בתוך אותה ברכה ישנה גם קללה,
כי אם אדם הראשון לא היה חוטא, היינו זוכים לקבל את הפרי ללא זיעת אפיים. ואף על
פי כן צריך האדם לברך ולשמוח. לכן דורש רבי מאיר, מנין כשם שמברך על הטובה כך
מברך על הרעה? תלמוד לומר בביכורים: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'", לשמוח גם
במידת הטוב וגם במידת הרע, לא כפי שעשה האדם הראשון שלא ידע להעריך את מצבו הטוב
בגן עדן וכפר בטובה, אלא אתה שזכית להביא ביכורים, תעריך את מצבך הטוב, וזאת על
ידי ההודאה, שפעם מצבנו היה הרבה יותר גרוע, כפי שנאמר: "ארמי אובד אבי...וירעו
אותנו המצרים וגו'" (דברים, כי תבוא כו, ה-ו) ולכן, למרות שישנה גם הקללה של "בזעת
אפיך תאכל לחם", חייבים לשמוח ולברך גם על הרע.
במצוות
ההודאה בביכורים, מודים בו זמנית גם על מידת הטוב וגם על מידת הרע, ומכאן לומר
רבי מאיר שצריך לברך על שניהם. (אור חדש).
מאת הרב אריה קרן,
hrikeren@netvision.net.il
מתוך האתר "רבי"
www.rabi.co.il
-
יהדות
מאת הרב אריה קרן:
ברית מילה
תפילין
מעשר
קריאת שמע
ביכורים
נטילת
ידיים
לא
תחמוד
שנאת חינם
אהבת הנותן למקבל
מערת המכפלה
לשון הרע
חזרה לדף
יהדות וקבלה
לראש הדף
לקבלת תחזית
