בספר בראשית (ב', י"ז) נאמר:
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל". ויש לשאול:
1. אם עץ זה הוא עץ דעת ועל ידי
אכילת פריו יהיה אפשר להבחין בין טוב לרע, מדוע לא לאכול ממנו?
2. אם בורא עולם אינו רוצה שהאדם
יאכל מעץ הדעת, מדוע ברא אותו?
3. מדוע נאמר בלשון יחיד 'לא
תאכל'. ? הרי הדברים בפסוק זה נאמרו גם לחווה.
אך אם נעמיק בפסוק קצר זה, נגלה
כי מקופל בתוכו מסר גדול שכדאי ורצוי לתת עליו את הדעת,
נתחיל לנתח את הפסוק בשאלה,
מדוע נאמר עץ הדעת ולא נאמר עץ החוכמה או עץ הבינה? אם
נתבונן במילה דעת, נראה שמילה זו
באה מלשון דיעה. שאין הפסוק מדבר על חוכמה או בינה. למילה דעת יש שתי משמעויות:
דיעה וגם ידיעה, אך הפסוק שלפנינו מדבר על דיעה. ביאור זה מבהיר להלן:
בורא עולם אומר לאדם: "כל מה
שבראתי בראתי על מנת להטיב עימך". כל מה שקיים ביקום , הוא לטוב , הכל כולל הכל.
החי, הצומח, הדומם, כל דבר בגוף האדם. בחיה ובבהמה הוא הוויה אלוהית. ואם כך הם
הדברים, אין זה נכון לחיות בשיפוטיות ולומר, זה טוב וזה רע. אל תכניס מחשבה זו
לליבך (לא תאכל), אלא תכניס לליבך שכל מה שנברא הוא לטוב, ותשתמש בו לטוב , והכל
הוויה אלוהית.
ומשום זה נאמר בלשון יחיד, לומר
לך שאדם וחווה חד-הם, ואחד זה יצא מן האחד. שהכל אחד, הכל הוויה אלוהית. כעת מובן
מדוע לפני שאכלו מעץ הדעת היו עירומים ולא הרגישו בזה דבר רע. ההיפך הכל הוא
הוויה אלוהית, לאחר שאכלו מעץ הדעת (הכניסו שיפוטיות לדעתם). הרגישו כי עירום
אינו מכובד, הסתכלו זה על זה בצורה שונה, שהראייה הפנימית שלהם לא היתה בצורה
הנכונה. כך גם לגבי כל דבר ודבר, וכאן המקום לומר שהאדם הראשון משקף את כל העולם
ואנו צריכים ללמוד מכאן שהכל הוויה אלוהית. הכל לטוב, ואל לנו לחיות בשיפוטיות.
כשנתבונן במילה רע, נראה משהו חשוב ביותר: אם נחליף את מקום האותיות נקבל ער.
כאשר האדם צריך להגיע לייעוד שלו, ואינו עושה דבר בעניין, אזי הוא מרגיש רע, והרע
הזה טוב הוא שזה לטובתו שיתעורר וינתב את דרכו לייעודו.
כעת הבנת הפסוק בהירה וברורה.
בהמשך נאמר "ויאמר ה' אלוהים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח
ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל, וחי לעולם" (פסוק כ"ב).
האם בורא עולם מעניש אותם? (את
אדם ואת חווה), והרי בורא עולם כולו טוב וברצונו לעשות טוב.
וכדי ליישב שאלה זו יש לבאר מהו
עץ החיים, כידוע ישנן עשר ספירות והן: מלכות, יסוד, נצח, הוד, תפארת, חסד, גבורה,
דעת, חוכמה , בינה, כתר, ולכל ספירה יש לה את היכולות שלה. את האנרגיה שלה. ואדם
שיודע להתחבר לספירות, יכול לעשות דברים מעל הטבע. ואם אדם חי בשיפוטיות יכול
חלילה להשתמש בספירות בצורה שלילית, ברגע שאדם וחווה התחילו לחיות בשיפוטיות, היה
מסוכן מאוד ללמד אותם להתחבר לעשר ספירות שיכולים היו להשתמש בידע הזה להרס ולא
לבנייה.
ואנו צריכים ללמוד מכאן, כי
בשביל לקבל את האור עלינו לצאת מהשיפוטיות, ואז אנו יכולים לקבל את האור בעוצמה
ולהשתמש בו לטוב, בבחינת סור מרע ועשה טוב.
הבה נחליט כאן ועכשיו לצאת
מהשיפוטיות ולקבל את האור ולשלוח אהבה לכל דבר ובכל מקום.
באהבה רבה
עוזיאל-רפאל כהן.
rafi_ch@walla.co.il
-
יהדות מאת עוזיאל
רפאל כהן
אודות
רפאל-עוזיאל כהן ורשימת מאמרים
חזרה לפרק
יהדות וקבלה
לראש הדף
לקבלת תחזית
