יהדות מאת רובי

אודות רובי ורשימת מאמרים

חזרה לפרק יהדות וקבלה

-

בדמותו ובצלמו / רובי

 באופן פרדוקסאלי, לכאורה, מאחר ואינני מזוהה עם הזרם הדתי באף אחד מגווניו, יש לי משיכה מיוחדת לספר בראשית ובמיוחד לחלקו הראשון. אני מוצא בפסוקים הבנאליים, לכאורה, של הסיפורת העממית היסטורית הזו ובמיוחד מאחוריה את השורש והבסיס לכל המרכיבים והמאפיינים שלנו כבני אדם ולחוקיות המקיימת את חיינו ואת הסובב אותנו. אני נפעם בכל פעם מחדש לנוכח עומק ההבנה והפרטים שמופיעים שם מאחורי פסוקים סיפוריים שכל ילד בכיתה ב' לומד ומכיר. זה מפעים ומפתיע עד כמה עמוקה ההבנה הקיימת שם ועד כמה שטחי הוא ההסבר הניתן ללומדים חומר זה בשלבי הלימוד השונים בבתי הספר השונים.

כתבתי כבר בעבר על המסתתר באותם פסוקים ופרקים של ספר זה, החל מפרק א' המתאר את סיפור הבריאה ועל המסתתר מאחורי הסיפור, סיפור גן עדן והגלום בו ופרשות נח ואברהם אבינו על משמעותם העמוקה והמפעימה.

לעיתם נדמה כי החריש כבר נעשה וכל מה שניתן למצוא כבר נמצא ואז פתאום, פסוק בנאלי ופשוט לכאורה מבצבץ בין השורות בהבלטה של הבנה קסומה הפותחת צוהר ענק של אור על מאפיינים עלומים בחיינו.

לפני מספר ימים צץ בראשי הפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", קראתי וראיתי פסוק זה אין ספור פעמים ותמיד כלשונו וככתבו. אך מאחר ולאחרונה עסקתי, שוב, במהות ששמה "אלהים" באופן ובהקשר הבריאתי וההבנתי שלו ולא בהקשריי דת ואמונה, קיבל פסוק זה משמעות שונה לחלוטין ונוצרה ההבנה של המסתתר מאחורי המילים הפשוטות:-

 

על מנת להבין כראוי את הנאמר, ראוי לזכור כי פרק זה בספר בראשית עוסק במהות ובמאפיינים של אותו כלי בריאתי המוכר לכולנו בשם "עץ ספירות". ראוי, כמו כן להבין כי הפסוק הר"מ מופיע ביום השישי של הבריאה המקביל לספירת יסוד. אולם המהות הבוראת, אלהים, הינה הספירה השלישית שהיא בינה. ניתן, איפה, בנקל להבין כי אותה ספירה שלישית, בינה, מהווה בעצם את הבורא של אותה מהות הנקראת אדם. אבל כאן עולה השאלה מדוע נברא האדם ביום השישי? שהרי האדם מהווה את תפארת הבריאה אז מדוע בריאתו אינה ממוקמת בספירת תפארת?

התשובה אינה פשוטה:-

ראשית המושג אדם אינו כפשוטו, אומנם בהוויתנו המונח אדם הינו הגדרה מדוייקת אך בכתובים יש משמעויות נסתרות, המילה אדם בגימטריה הינה 45, מספר זה הינו הנתיב המחבר את ספירת החסד עם ספירת גבורה, שתי ספירות של רמת הרוח כאשר האחת (חסד) מייצגת את מאפייני האישיות ואילו השניה (גבורה) מייצגת את מאפייני ההתנהגות. בקיצור ניתן להגדיר נתיב זה בשם "ביטוי עצמי". ספירת יסוד (היום השישי) מהווה את המאזן והמדריך של שתי ספירות אלו ואף היא שייכת לרובד הרוח. ניתן לומר כי ספירת יסוד הינה "הדרך של הביטוי העצמי". מהות שלושת הספירות שציינתי הינה תולדה ישירה של ספירת בינה (אלהים) ועל כן הפסוק הזה מתבהר הן בתוכנו והן במיקומו ביום השישי. ניתן בנקל לבחון זאת מזווית נוספת, הפסוק מתחיל בלשון יחיד "ויאמר אלהים..." ועובר ללשון רבים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...". גם כאן ניתן לראות את שהוסבר קודם:-

ספירת בינה (יחיד) משתפת את ספירות חסד וגבורה (רבים) ביצירה משותפת (צלמנו כדמותנו) של יחיד (אדם, ספירת יסוד).

מעבר לכל ההבנה וההתפלפלות הזו קיימת הבנה פרקטית הרבה יותר, המשתמע מפסוק זה באופן חד וברור הוא:-

ספירת בינה המכילה את אותה מהות של אלוהות אישית היא הבוראת את מאפייניו של האדם ואת הדרך בה הוא יבטא את עצמו. במילים אחרות ובפשטות האדם אינו אלא תבנית מדוייקת של הגדרותיו, חוקיו והכללים אותם הוא קובע להתנהלותו בחייו.

יש בדברים הר"מ בכדי לקרוא תיגר על אמונה מושרשת ועמוקה הגורסת כי בני האדם הינם תדמית הבורא ובצלמו, יש בכך אמת אבסולוטית אם כי שונה מהפרשנות המקובלת, אך מעבר לכך יש במאמר זה בכדי להתריס ולומר כי האדם אינו אלא צלם ותדמית של עצמו בלבד והאחריות על תוצר זה הינה שלו באופן מוחלט. יש בכך לומר באופן חד וברור כי היכולת לשנות ולהישתנות אינה אלא שאלה של רצון ונטילת אחריות ללא שום תלות בגורם חיצוני מכל סוג ומין שהוא.

 

אין הכתוב מסתפק בהבנה בסיסית זו, הוא מוסיף ומרחיב את הנושא בשני מקומות ובאספקטים נוספים,

באותו פרק בפסוק ההמשך נאמר:-

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לכאורה חזרה על הנאמר בפסוק הקודם אלא שהפעם בלשון עבר. למעשה יש כאן שוני מהותי בדברים,

לא רק שהם בלשון עבר אלא שבנוסף העשייה הינה בלשון יחיד, היחוס הוא ל"אלהים" בלבד, כלומר לספירת בינה בלעדית ומעבר לכך יש כאן הדגשה מסוימת המופיע דרך "ה" הידיעה – " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם...".

המשתמע משינויים אלא ברור דיו, יש כאן הפרדה בין תוצרים של בריאה הנובעת ממאפייני אישיות והתנהגות לבין תוצר של בריאה הנובעת מרמת הפוטנציאל של ספירת בינה. אותו תוצר "הדרך של הביטוי העצמי" יכולה להתקיים בשני אופנים:-

ביטוי עצמי של מאפיינים אנושיים (חסד וגבורה –בצלמנו כדמותנו) או ביטוי עצמי של פוטנציאל נישמתי (בצלם אלהים), פסוק זה אף מוסיף ומייחד את ההבדל שבין מהות נקבית למהות זכרית.

 

חיזוק ואימות לתיאוריה זו ניתן לקבל בפרק ב' של ספר זה, בפסוק ז' נאמר:-

" וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה."

כלומר אותה מהות ששמה "אדם" הופכת להיות "נפש חיה" רק לאחר ההתערבות של מהות נוספת המוכרת לשנו בשם "יהוה" ואשר מהוה את ארבעת היסודות הבריאתיים שבלעדיהם שום דבר אינו מתקיים. עבר לכך שלב זה מתקיים בתום שבעת ימי בריאה כלומר בסוף תהליך עץ הספירות בשלמותו ועל כן הוא בגדר תוצאה. יש בכך בכדי לחזק את הטענה כי ביום השישי לא נברא "נפש חיה" אלא מהות מסויימת המהווה "דרך של ביטוי עצמי"

 

המושג המוכר בשם "איש" (זכר) ואשה (נקבה) מופיעים בפעם הראשונה בשלב מאוחר יותר, בתוך מכלול "גן עדן". שןב גם כאן יש מאחורי שמות אלה הבנה ומהות נסתרת:-

המושג "איש", דרך הבנת משמעות האותיות מגדירה מציאות של אי בהירות של יסוד האש הראשוני, של הפוטנציאל הגולמי הראשוני. המושג "אשה", דרך הבנת משמעות האותיות מייצר הגדרה שיש בה הבנה, האות "א" מצד אחד של ה"ש" ואות "ה" מצידה השני מייצרות את הבנת הגלם והבנת הביצוע. ניתן לראות מושג זה כמייצר את שלושת הספירות העליונות (כתר, חכמה, בינה).

הפסוק הכי מעניין, לסיכום סוגיה זו הינו פסוק כה' בפרק ב':-

" וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ."

מדוע משתמש הכתוב בשני הגדרות שונות ( האדם ואשתו)? האין המושג אדם מתייחס גם לזכר וגם לנקבה? מדוע היה צורך להדגיש את הכפילות?

התשובה, שוב מצויה במכלול ההבנתי של האותיות המרכיבות את הנאמר:-

כבר ציינתי שמשמעות המושג אדם אינה "נפש חיה" אלא מרמזת לספירת יסוד המהווה את "הדרך לביטוי עצמי" ואילו משמעות המושג אשתו מכילה את השאר- ארבעת היסודות (א – אוויר, ש – אש, ת – מים, ו- אדמה). כלומר הביטוי העצמי של האדם באופן טהור (ערום) דרך מכלול ארבעת היסודות ושאר מאפייני אותם אותיות הינה הדרך הנבחרת.

ראוי לציין שפסוק קודם מגדיר גם את ספירת תפארת במכלול השלם של קו האמצע המתואר כאן, הפסוק אומר:-

" יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

את אביו – קו ימין, את אימו – קו שמאל, ודבק באשתו – קו אמצע וספירת תפארת המכילה את כל ארבעת היסודות.

 

לסיכום:

"בדמותו ובצלמו אינו אלא הגדרה מדוייקת של הדרך בה אנו בונים את עצמנו דרך החוקים וההבנות והכללים שאנו שמים לעצמנו, הכתוב והנאמר אינם אלא המלצה חדה וברורה לדרך הנכונה לביטוי עצמי מושלם ואמיתי.

באהבה רבה,

רובי

-
במה חופשית מאת רובי

אודות רובי ורשימת מאמרים

חזרה לפרק יהדות וקבלה

לראש הדף