חנכה
במהותו הוא חג של נס. נס שכד שהיה מיועד להחזיק מעמד רק יום אחד החזיק שמונה
ימים.
למעשה חנכה הוא חג האורות, חג הדי.אן.אי שאינו מתכלה לעולם.
'חנכה' בגימטריה 83 כערך האות 'גימל'.
תחילתו של אדם במחצית משך חיים מזמן הווה. זה הווה בגימטריה 22 ומחציתו 11.
אחד
עשרה אם כן מחולק לאות ח' והאות ג'.
האדם
נולד בחטא ולצידו האות ג' שבאה לתקנו, לחזקו או להחלישו.
האות
גימל מורכבת י"ג-מ"ל לפי י"ג – זמן בר מצווה הוא יצחק. מ"ל – ביום השמיני הוא
אברהם. ויעקב הוא ח"י בשנים הוא חתן ישראל.
אדם
טרם מותו מתעורר עליו אורו להאירו. הדבר יחשב לרגע הגדל פי שמונה רגעים. האדם
מואר ומת. רגעיו האחרונים יחשבו בשם 'אור אחרון'.
ענין
זה יקרא מצב צבירה בו הדי.אן.אי מתלבש מחדש בהמשכיותו, ביורשיו, בשורשיו.
הכל
על מנת שלא להכחיד את השלשלת.
'זרע-על' הוא די.אן.אי נצחי נושא בשם אדנ"י.
אם
במנורה שבעת הקנים עסקינן הרי השמש הינו במרכז התא. הרי בחנוכיה שם השמש הוא האור
לאורם של שמונת הנרות.
'נס-זמן טהור' בגימטריה 427.
'אור
אחרון' בגימטריה 472.
זכרו
את מתתיהו אחרת מתת-יהו-ה' המבקש להאיר את בית המקדש הטמא שלא ישכח לעולם.
בית
המקדש הטמא יחשב לגוף אדם. וזה צריך כל העת להתלבש ולהתהדר לכבוד השבת בזכיכותו.
נ"ס
חסר חנכ"ה מתקבל ז"ך. כאמור האדם צריל להיות ז"ך וטהור מבקש חנינה על חייו.
ז"ך
טהו"ר עולה במנין רמ"ז. זה מיועד לחדש חיים.
על
הסביבון רשומים האותיות נ'-ג'-ה'-פ' במשמעות נס גדול היה פה.
למעשה אם נראה את הסביבון בבחינת סליל הדי.אן.אי
נ'-
יחשב למטה.
ג'-
יחשב גדול.
ה' –
יחשב ירידה אל המלכות.
פ' –
יחשב לתיקון בחזקת פלא.
נמצא
כאן ג"ן-פ"ה והוא אינו מתכלה נצחי בעולמו.
ואם
נאחד אותם יחדו הרי מתקבל סליל די.אן.אי שהוא משכפל עצמו כל העת. מעביר הוראות לר.נ.א,
שומר על עצמיותו.
על
הנרות נאמר אלא לראותם בלבד.
אדם
נולד כולו מואר – זהו אור הגנוז, אור ראשון כנאמר "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ
פְּנִימָה"".
תהלים פרק מה
פסוק
יד
כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ:
אדם
טרם מותו (חודש לפני, שבוע לפני או שעה לפני) מואר – זהו אור אחרון בשם אור
שמיני.
ישעיה פרק נה
פסוק
יג
תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ (ְתַחַת) וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה
הֲדַס
וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לא יִכָּרֵת:
אור
אחרון הוא אור הנעצוץ (הנעצוץ במילוי יודין).
אור
אחרון הוא נס חנכה. לפי יום אחד הוכפל פי שמונה. לפיכך אור אחד נושא בקרבו אור
שמיני.
אור
שאינו מתכלה כנאמר "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ
אֻכָּל", הוא הדנ"א בשם אדנ"י שנמשך לנצח לדור דורים.
שמות
פרק ג
פסוק
ב
וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָֹה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא
וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּעֵר
בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:
אור
לבן גנוז המצוי בחשך (נקרא בוצינא דקרדינותא הוא האור השחור) מחפש להאיר את דרכו
למקום הנקרא אור יום. זה יקרא 'שמשון' על שום "ויקרא אלהים לאור יום".
בראשית פרק א
פסוק
ה
וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי
בקֶר
יוֹם אֶחָד:
חג
החנוכה אחרת כ"ה בריבוע פלוס ח"ן פלוס וא"ו במילוי מוציא את האדם מחשך לאור,
מגלות לגאולה, מעבדות לאור גדול. זהו חג האורות.
כד
השמן הוא התמצית של החיים. בניגוד למנורת שבעת הקנים שהיא גרעין התא.
חנכה
אחרת נ"ח-כ"ה הוא נח שהביא עמו את המבול. זו חנוכת המשכן בבחינת שמים יספרו כבוד
אל.
כ"ה
באלול הוא זמן בריאת העולם. כידוע ראש השנה נמשך יומיים – א' ו-ב'.
ראש
השנה חל בימים ב' ג' ה' ז' יחדו מתקבל טו"ב ראש השנה.
'ראש
השנה' עולה במנין 'בית המקדש'.
ימי
החנוכה מתחילים בכ"ה בכסלו ונמשכים עד ב' טבת. אם נחבר את שמונת הימים נקבל
בגימטריה 168 אחרת 861 הוא בית המקדש במעמד ראש השנה.
מדהים להיווכח שקיים פער של 166 שנה למנין תקומת בית המקדש השני שנמשך 420 שנה.
הרי
הקמת בית המקדש השני החלה בשנת 516 לפני הספירה וידוע שבית המקדש השני נחרב בשנת
70 אחרי הספירה. הפער עומד על 586 חסר 420 מתקבל 166.
זה
הערך השנים 164-168 לפני הספירה עת פעלו החשמונאים.
זו
מידת זמן בה כד אחד נהפך לשמונה ימים.
166
בגימטריה מתקבל נשמה ללא עצמה (ון ין מ י).
שימו
לב: נשמה אחרת שמנה ימים. משמע הנשמה זוכה לאורה בלבד ללא עצמיותה.
'שמנה ימים' על משקל 'פך השמן' שהיה מיועד ליום אחד.
166
יחשב אור חיצוני הנמשך שמנה ימים הנצמד לנשמה ומחדש את עצמיותה.
תהלים פרק כז
פסוק
ד
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה
כָּל-יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנעַם-יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:
פסוק
ה
כִּי יִצְפְּנֵנִי (בְּסֻכּה) [בְּסֻכּוֹ] בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי
בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ
בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:
"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכּה בְּסֻכּוֹ" עולה במנין 'דמות אדם' המעלה את מקומו
למשך 'שמנה ימים' על ידי 'פך השמן' בסוד "שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה כָּל-יְמֵי
חַיַּי". זה התחדשות השמן כי טהור הוא למשך שמנה ימים.
מספר
נרות החנוכה שאנו משתמשים להדלקה למשך כל ימי החג עומד על מ"ד חסר א' לשלמותו. זה
מילוי הנשמה עם עצמיותה – א'-ד"ם.
על
פי התאריך העברי חורבן בית המקדש התרחש בשנת 3338 במקבילה לשנת 586 לפני הספירה.
אם
נזכור 3760 שנה עומד על 0 לספירה הרי אם נפחית ממנו 3338 נקבל 422. והתאריך שלנו
עומד על 586. משמע חסר 164 שנה.
לפיכך 164 – חסר בתאריך העברי. נקביל זאת לארץ.
166
– חסר לתאריך הלועזי. נקביל זאת לרקיע.
168
– זה מנין ימי החנוכה. נקביל זאת למעשה חנוכת המשכן כנגד בריאת שמים.
חנכה
שיש ממנו מקום ונחלה לדור דורים.
יחזקאל פרק כה
פסוק
ג
וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן שִׁמְעוּ דְּבַר-אֲדנָי יֱהוִה כּה-אָמַר אֲדנָי
יֱהוִה
יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל-מִקְדָּשִׁי כִי-נִחָל וְאֶל-אַדְמַת יִשְרָאֵל
כִּי
נָשַׁמָּה וְאֶל-בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה:
"הֶאָח אֶל-מִקְדָּשִׁי כִי-נִחָל" עולה במנין 'אור שמיני' בבחינת שמנה ימים
חסה בתוכו פך השמן.
רש"י
ציין שיעקב הותיר אחריו פכים קטנים (שמנה פכים קטנים) בעברו את מעבר יב"ק וכי שב
לקחתם.
נמצא
שאיחוד הויה-אהיה עם אדני-הויה עם יב"ק עולה במנין נ"ר.
אם
תרצו מתקיים כאן איחוד של ג' משמות האלהים. יותר מכך, יעקב חלקם לג' קבוצות.
נמצא
ג' פלוס ח' (הוא המעבר יב"ק) מתקבל י"א אלו ילדיו של יעקב.
שימו
לב: האות ג' מספקת שמירה והגנה לאות ח'.
בראשית פרק לב
פסוק
כג
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי
שִׁפְחתָיו וְאֶת אַחַד עָשָר יְלָדָיו וַיַּעֲבר אֵת מַעֲבַר יַבּק:
מדהים לומר: שמנה פכים קטנים פלוס שמש אחד עולה במנין 'קום ישראל ה'-תש"ח (קום
המדינה) והרי מיד אחרי יעקב נלחם עם המלאך ששינה את שמו מיעקב לישראל.
עוד,
בראשית פרק לב
פסוק
יח
וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ
לֵאמר
לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:
פסוק
יט
וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדנִי לְעֵשָו
וְהִנֵּה
גַם
הוּא אַחֲרֵינוּ:
פסוק
כ
וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהלְכִים
אַחֲרֵי
הָעֲדָרִים לֵאמר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָו בְּמצַאֲכֶם אתוֹ:
"וַיְצַו
אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמר" פלוס "וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת
הַשְּׁלִישִׁי" בגימטריה ישרא"ל (ישראל – יוד יוד שין יוד שין ריש יוד שין ריש
אלף יוד שין ריש אלף למד).
על
מ"ז-ב"ח הקמת ישראל נלחם יעקב עם המלאך. מ"ז הוא הייחוד הראשון.
התשלום בגינו של הייחוד השני – אדני-הויה – שלם בדמות ששה מיליון שנספו. זה אילן
היוחסין-השורשים בחשבון א"ץ (הוא ע"ץ החיים).
והתמורה "לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְרָאֵל" "כִּי שָרִיתָ עִם
אֱלהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
בראשית פרק לב
פסוק
כט
וַיּאמֶר לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְרָאֵל כִּי שָרִיתָ עִם
אֱלהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
ג'
הייחודים של מדינת ישראל יבוא לידי ביטוי: מחשבה, רגש פעולה (מעשה).
אהיה-הויה – מחשבה – חזון בנימין זאב הרצל להקמת מדינת היהודים.
בן
44 מת הרצל, חוזה המדינה. 44 נרות כל שמנת ימי החנכה.
אדני-הויה – רגש – שואה שעברה על היהודים. נמשכה שש שנים. ששה מיליון יהודים נספו
בה. אחרי מ"ד נרות נסתיימה המלחמה בשנת א-ד"ם.
מעבר
נחל יב"ק אהיה-אדני-הויה - פעולה (מעשה) – קריאת מגילת העצמאות וההכרזה על
המדינה. זוהי מדינת ישראל נחלתינו, נחלת אבות.
נח"ל
ר"ת ל"הדליק נ"ר ח"נכה.
'להדליק נר חנכה' עולה במנין "אוד מצל מאש" במשמעות הרע אינו יכול לו.
נרות
החנכה מקורם כאמור לסלק הרע במובן הטוב שמור אינו מתערבב.
חשבו
על ארגז חול מלא חול כשבמרכזו הטוב, הוא הקדש, אינו בא במגע, מוגן. בסוד
"וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא-אֶתֵּן".
בחנכה שרים: באנו חשך לגרש.
ישעיה פרק מב
פסוק
ח
אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא-אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי
לַפְּסִילִים:
פ"ך
שהוא חלבון בגוף האדם.
3
מיליון שמות רשומים ביד ושם. ונספו ששה מיליון.
איוב
פרק לג
פסוק
כט
הֶן-כָּל-אֵלֶּה יִפְעַל-אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם-גָּבֶר:
פסוק
ל
לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי-שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים:
"פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ" מתקבל ששה מיליון שנספו.
מרגע שיעקב איחד את ג' הייחודים הוכפל כוחו.
אהרון לב
הארי.
לקבלת תחזית
