'צבע
אדם' עולה במנין 'אור'.
כשאנו מתבוננים בצבע אנו בטוחים בצבעו. בפועל הצבע אינו אלא השתקפות של קרני אור
המוחזרים דרך ספקטרום העין המספקת לנו למשל את אורך הגל שלו ואת מרחקו מהעצם עליו
הוא תלוי בו.
יכול
להיות שצבע אדום הוא אכן צבע אדום אולם הוא תלוי בעצמו ובעצם שלו.
נראה
זאת כך:
כל
אדם בא עם האור בבחינת הצבע שלו. כך יוצא שאדם צריך לחיות עם עצמו ביחס לסביבתו.
מושגים כמו נתינה וקבלה, רכושנות ונוקשות, אהבה ושנאה מעלים או מורידים לא רק את
מרקם הצבע האישי של האדם אלא תלויים בסביבה של האדם אליו וכלפיו.
יש
סביבה תומכת ויש סביבה מנדה. יש אדם חביב ויש אדם קשה. יש אדם שאוהב לעזור לבריות
ויש כזה המחכה שרק יתנו לו. יש מי מחלק הוראות ויש מי שמקבל הוראות.
יש
מי שלוקח אחריות ויש מי שחושש מאחריות.
כל
אלו תלויים ועומדים על תילו של צבע אדם והמרקם העדין שלו.
למשל
נתינה מגבירה את קרנו של צבע אדם. רכושנות ועמדת כח עשויים להאפיל על צבע אדם עד
לקבלת צבע שחור.
צבע
שחור הוא למעשה יכול להיות כל צבע. הבעיה שלו שהוא בלע את הצבעים האחרים או
שמתקשה לפלוט אותם בחזרה.
לצבע
שחור יש המון מקום פנוי, ממש חלל גדול. והוא בולע הכל. הוא אינו מסתפק במועט.
צבע
אדם אולי אינו משתנה, בבחינת טביעת חותם, ואם זאת יכול לחדש את צבעו על משקל
להוסיף לעצמו אור.
שושנה בין החוחים מגבירה את הקנאה אליה.
ישנם
פרחים הפולטים אור סגולי שעין אדם אינה מרגישה ורק פרפרים מסויימים או חינה של
הדבורה מזהה בהם ומאביקה אותם, מפרה אותם.
בעקרון פרח שהוא מושך-קורן רבים רוצים לטעום ממנו, אולי לספוג אותו אליהם, אולי
לספח את עוצמתו. יש המרוקנים אותו אליהם ומשליכים אותו כקליפה שאין לה הופכין.
ויש
שפשוט הופכים אותו לרכושם.
צבע
לבן הוא השתברות של צבעים. יכול הוא לנבוע ממעין של קשת שבעת הצבעים ויכול הוא
לנבוע משלשה צבעים עיקריים: כחול, ירוק ואדום.
הדבר
כאמור תלוי במרחק הצבעים זה מזה ובאורך הגל שלהם.
יכול
בהחלט להיות שאדם רע בסביבה רעה יכול להיות טוב לרגע במעשיו.
יכול
להיות שמפעל חיים המעניק חיים לאחרים בסעד ובעזרה ומזון, המנהל שלו, שעוסק בהצלת
נפשות פועל מתוך אינטרסים של שגעון גדלות או של חובת הוכחה וחיפוש אחר כתרים
ותארים.
בראשית פרק כד
פסוק
כט
וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל
הָעָיִן:
סיפורו של לבן מייצג את כל הסיפור. ידוע שלבן מכיל את שבעת צבעי הקשת - אדום,
כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו (כחול כהה) וסגול. לבן מסוג זה נקרא צדיק. לבן
המושג בעזרת שלשה צבעים עיקרים כחול ירוק כחול בעזרת מיצוי הרקע נחשב לבן מזוייף.
צבע
האדם עובר כאמור דרך המנסרה של העין בסוד "וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה
אֶל הָעָיִן".
לבן
שהוא אור עליון מביא עמו מעלות טוהר משל רחל ולאה.
לבן
שמקומו מעולמות תחתונים מביא עמו עורמה, מעשה נבלה, נחש והשגת דרכים במרמה.
בעקרון אדם מבקש לצבוע את חייו בצבעים אופטימים.
במערכת הזמן נמצאת קשת הצבעים על הגלגל. כאשר מסובבים את הגלגל, תחילה במהירות
נמוכה יחסית, הצבעים מתחילים לחבור יחדו. כאשר מסובבים את הגלגל במהירות גוברת
והולכת הצבעים מתחילים להטשטש ואחר להעלם. ואז מופיע הצבע הלבן בכל הדרו.
הדבר
מדהים.
נדמה
את מצבו של האדם לעוצמת חווית הצבע שבו ללקוי מה של חייו. אדם שלטענתו אין לו
מזל, לא הולך לו, וכל מה שהוא עושה נכשל.
לאדם
זה אין את הרצף שבצבע של הגלגל שלו. נאמר, במקום הסדר הנכון – אדום כתום ירוק,
מתקבל אדום שחור צהוב.
הפתרון: צריך להגביר את קצב תנועת הגלגל. צריך להביא את האור חזרה לפניו של האדם.
ברגע
נתון אחד, בצאנס של חיים, בשניה אחת צריך האדם להעלות את מהירות סיבוב הגלגל
להארה. נאמר ממהירות נתונה של עשרים צריך בשניה אחת להגיע למהירות של שמונים.
האדם
השני יבחין באור החדש ומיד יופיע לעזרתו בדמות בן זוג, משלח עבודה עם אופציה
למקפצה ברמת החיים ועוד.
זכרו
את סינדרלה.
ממצב
של אור דהוי וחשוך יצאה אל האור ברגע אחד של הזדמנות. בהופיעה בפני הנסיך נמצאה
בסיבוב מקסימאלי של הגלגל שזה ראה רק את האור שהוא יחל לו.
לא
היה לה מה להפסיד.
והוא
פשוט ראה את האור הלבן שלה.
נכון, למחרת בבוקר או מיד אחרי השעה היעודה היא כבר חזרה לעולמה המושחר וחסר
הצבעים. אבל הוא לא שכח אותה. ויצא לחפש אחריה.
לסיכום:
צבע
הינו מפעל חיים שהאדם מגיע עמו. הבנו שצבע תלוי באורך הגל שלו. ואדם תלוי ומחכה
עד הגיעו למיצוי אורך הגל שלו. מעבר לכך הצבע, הוא אורך הגל, מותנה ברקע שלו.
נאמר
היכן אדם גדל, משפחתו, המשקעים שמגיע, המחלות או מחלות הנפש שהוא סוחב, ועברו.
יכול
אדם לשמש צבע כהה על רקע בהיר וחייו טובים.
יכול
אדם לשמש צבע בהיר על רקע כהה וחייו קשים.
נתינה של אדם יכולה לנבוע ממקום גבוה, ממקום של דל או ממקום של גאוה.
שמואל א פרק ב
פסוק
ח
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים
וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי
לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:
"מֵקִים מֵעָפָר דָּל" מנקודת מבט שיש לאדם מהיכן לתת והוא נובע ואינו נפסק.
מן
הסתם אדם מגיע עם קשת הצבעים. אולם כל אחד מהלך בין צבעיו כפי הבנתו או השגתו
בהם.
יש
שהם עיוורי צבעים.
כוונת הדבר שיש מי שאינו מסתכל על הדשא של השכן. יש מי שמסתכל על הצלחת של עצמו.
ויש מי שפועל להושיט יד מבלי לשפוט את מי שצריך עזרה.
לבן
שהוא בבחינת צדיק מורכב משבעה צבעים. לבן המורכב משלשה צבעים הוא לבן מזוייף.
מסתיר, מכחיש, מעתיק ומבלף.
אדם
אינו מסתפק בצבעו כמו מבקש לקחת מצבעו של שכנו. מכאן באה צרות עין וקנאה.
צבע
בולט, שהוא מוחצן, מושך אחריו הרבה אש ותמרות עשן. אדם צריך להיות מוכן לסוג כזה
של יוהרה.
צבע
דהוי נובע ממי שלא זכה לאהבה ולחום. יש בו בדידות ונמיכות קומה.
הגברת האור ברגע נתון אחד יכולה לחולל שינוי של
כל החיים.
אהרון לב
הארי.