בראשית הזמן:
אדם
למד עם גדילתו להכיר מושגי זמן הנמצאים באמתחתו ושיש עמהם פשטות.
עבר,
הווה, עתיד.
עם
התפתחותו לומד להבין מושגים נוספים כמו תינוק, צעיר, בוגר וזקנה. מידות זמן שלכאורה
אין בהם קשר למידות זמן מקובלות כמו שניה, דקה, שעה, יממה, שבוע, חודש ושנה.
כשמרים
אדם את ראשו מעלה ליקום המרהיב בכוכבים מבין מידות זמן ארוכות טווח כמו שנת אור,
מהירות אור ומסע בין כוכבים.
עוד
אדם מבין שהזמן הוא יחסי לחוויה. מכאן מתקיימים כ"ב מידות זמן שחלק מהם נמצא בינותם
כמו שניה, דקה, שבוע ושנה.
יחסי
לחוויה משום שכל אחד חווה את הזמן היחסי שלו בשונה מחברו. עד כדי כך ששני אחים
יכולים לעבור את שנותם אצל הוריהם וכל אחד מגיב אחרת לתוצר חייהם.
כשאדם
חווה סבל הזמן עומד מלכת אל מול אדם הנהנה מרגעיו, שם הזמן ממש טס.
זמן
כאמור הוא יחסי אם מחפשים מישהו טובע, שכן הדקה תחשב קריטית עבורו.
אנו
מתארים מידות זמן גם במונחים של גיל ונסיון חיים. גם במונחים של הנאה ניתן למתוח את
הזמן. אדם העובר מבחן, מבחינתו, הצלצול קטע את זמנו משום שלא הספיק לסיימו.
מבחינה
רוחנית אנו מתארים את הזמן כמישהו קרוב אלינו אשר לפעמים מתנכל לנו במתכוון ולעיתים
מיטיב לנו בשם אלילת הזמן וגם ברגע האחרון...
מאחר
ואנו חווים את החיים ולא על ציר אחד של זמן הרי בדומה לכדור הארץ אנו לומדים להבין
את העולם כסובב אותנו ושהכל כתוב מתחת לשמש ושאין כל חדש.
אנו
לומדים להבין שהזמן מגיע במנות לא קבועות כך בזמן שרבים חשבו שאין ערך לציור של
וונגוך בזמן אחר עלה שוויו רבות. אנו יודעים גם שהזמן הוא הפכפך בדומה לכוכב המרקיע
כך עולה וכך נופל-נוחת נעלם ואף נמוג.
לצרכי
זיהוי זמן מתקופות חיים עבר נהוג להשתמש בפחמן 14 לשם 'מנה-זמן'.
הזמן
השגור בפינו מצוי גם במושגים מופשטים יותר כמו עידנים, עת וקצב.
מבחינת
העולמות אנו נכיר מושגי זמן נדירים יותר כמו קשת בענן, פרו ורבו, מכתב לח, ת"ק
עולמות, שבעה עידנים והמתנה.
אדם חי
במערכות יקומיות המוכרת לנו רק 4 אחוז מתוכה. משמע, לא רק הזמן שלנו יחסי אלא
היכרותינו עם זמן בראשיתי משל המפץ הגדול והזמן מקדם שונים בתכלית בהתאמה כמו הזמן
לפני ארבעים שנה והיום. הרי בפרק זמן מאוד קצר למדה האנושות להביא הישגים טכנולוגים
אל הקדמה. אל מול טכנולוגיה שלא מן העולם שהיתה שייכת לבוני הפירמידות מלפני 4000
שנה.
על פי
הקבלה-תורה העולם נברא מלפני 6000 שנה ועל פי המדענים-חוקרים הטוענים שהעולם נברא
מלפני 14 מיליארד שנה. כבר הבנו שמידות הזמן משתנות בהתאם לאירועים ולמקום. ואת
הרגע שעבר אי אפשר להחזיר.
אדם
מבין אירועים על פי החושים העומדים לרשותו. כך סרט, הוא מבין מתוך עיניו, שתנועה
נחשבת בת 24 תמונות בשניה ואילו זכרון הרשתית במח משאירה עוד 20 אחוז ענין שיקרא
'רושם אשליה'. עולם האשליה הוא מציאות בתלת מימד. כל אחד רואה ומבין ומרגיש בשונה
מחברו. כך יש את תמונות דוממות שקמות לתחיה. תמונה שבתוכה חבויה תמונה נסתרת בדומה
לצופן מקודד. אנו יודעים גם על הנסיונות להפיץ פרסומות סמויות בתנועה אל המח.
מתוך
הבנה עם הזמן שהוא למעשה פועל יוצא של שורת האירועים הפועלת עליו ואשר מושפעת
מעצמינו. נבין את הכוחות הפועלים במרחב הקרויים עולם-שנה-נפש.
עולם
- מטפל בכח שמעלינו השולט בכל היקום. הוא האלהים (או"א). הנהגה אחת. נושא הוא את חץ
הזמן דרך מגן דוד המעורר את המחשבה מעלה ומטה, אחור לפנים, ימין ושמאל. אלו מידות
בראשית, אחרת בר"א-שי"ת הנהגות (ז"א), שיש מהם ששת ימים ויום השביעי במנוחה שולט
בהם. למעשה מה שמפעיל את ששת הימים הינו החיבור בין יום אחד ליום השבת. יחדו 17
בגימטריה טו"ב (מידת כתר-מלכות).
מענין
שיום אחד עם יום השביעי עולה במנין "עלה זית" בשם 'זאת המנוחה' בזמן שנח חיפש
להושיב את התבה על אררט, זה מקום האור הגנוז של היום השביעי. סימניו לכך התקבלו עת
היונה שבה עם עלה זית בפיה, עלה טרף.
בראשית
פרק ח
פסוק
יא
וַתָּבא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ
וַיֵּדַע נחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
זמנו
של "עֲלֵה זַיִת טָרָף" הוא ערב שישי כניסת השבת ועד יציאת השבת. סה"כ כ"ה שעות.
שימו
לב: המילה "עלה" היא המילה השביעית.
סה"כ
טו"ב תיבות.
סה"כ
נ"ח אותיות.
שנה
- מטפל במהלכי החיים החוזרים אלינו שוב ושוב. הרי אנו כבולים בין המקום והמרחב
שפנימיותו הוא הזמן. כמו ההווה נע בינות העבר-עתיד. בבחינת זכות אבות כנאמר
"וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבתֶיךָ" על שום "זָכַר לְעוֹלָם
בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר".
דברים
פרק ל
פסוק ה
וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ
וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבתֶיךָ:
הענין
הזה ידמה למעשה מבנה האור חלקיק או גל. ואנו קשורים אליו באמצעיתו. יש לעיתים ערפל
ויש אור נגלה ויש חשך.
נפש
- מטפל בכלים אליהם אנו נשאבים כמו מערבולות, רגשות, צרכים ויצרים. מובן שתכלית
הנפש קשורה בטבורה אל ספירת הדעת בה מידות טוב ורע. הנסיון לחיות בצל החטא והמאמץ
להעיז ולדרוש את התיקון ולהצליח בו.
מובן
ששלשת ההנהגות שזורות זו בזו ואצורות בזמן.
מתוך
כ"ח עתים עולים בזכרונו של האדם עת עולה הוא על משכבו שבע עתים. משמע כ"ח חסר שבע
מתקבל 'אהיה' זו המידה החסרה הנעלמה.
1.
שמות פרק ג, פסוק יד:
וַיּאמֶר אֱלהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיּאמֶר כּה תאמַר לִבְנֵי
יִשְרָאֵל
אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" זו מידת הכתר במושג זמן שאין ממנו זמן. יען כי הכל שקוף
לפניו.
זמן
נולד הוא תוצר 'המתנה'. אדם נדרש לעבור כל חייו מהמורות ואינו מקבל את חייו כמובן
מאליו. בדומה לתינוק שצריך להתבשל לו תשעה חודשים כך אדם השואף לקדם את ענייניו,
מגדיל את עושרו והכל במהלך שהוא קורא לו ראיה עתידית נולדת.
'המתנה' אחרת מ"ה-תנ"ה זה ג' מילוי אהי"ה (קמ"ג קנ"א קס"א).
2.
שמואל ב פרק ז, פסוק יד
אֲנִי
אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲותוֹ וְהכַחְתִּיו
בְּשֵׁבֶט
אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:
מידות זמן:
1.
יחזקאל פרק לו
פסוק
יא
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי
אֶתְכֶם
כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבתִי מֵרִאשׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה:
"פרו
ורבו" העולה במנין ת"ק עולמות, ענין המקיים את התחדשות החיים משל התפשטות היקום,
ועד קבלת התורה על "מכתב לח" אלו לוחות זמנים מעין הלוחות השוכנים מתחת לכדור הארץ
ומניעים אוחזים בכדור הארץ, מזיזים הרים, משנים תעלות וימים.
2.
יחזקאל פרק א
פסוק
כח
כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה
הַנּגַהּ
סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפּל עַל-פָּנַי
וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:
מידת
זמן נוספת תחשב הקשת בענן כנאמר "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן
בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם". כידוע טרום המבול, זה זמן בראשיתי, העולמות לא קבלו על עצמם את
הרחמים, האדמה לא הוציאה את יבולה. ואחרי המבול חזרו עונות השנה והקשת משך אחריו את
שבעת צבעיו בבחינת המנסרה האוגרת אליה כוחה מהאור הלבן.
3.
אסתר פרק ה
פסוק ו
וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן
לָךְ
וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׁ:
פסוק ז
וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתּאמַר שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי:
עם
קיומם של החיים עלי אדמות עלתה הקשת להאיר את תמורתה "וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ
עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת" שכן את חציו השני של המלכות אנו מתחלקים בין מושגי יסוד
בסיסים מות וחיים המשותפים להם יחדו.
ותאמר
א'-סתר שזה לה מקומה בהחבא "שאלתי" נמצאת בקשתי. משמע, שאלתי אחרת אשל-ת"י נטע
אברהם לתת את המציאות בה אנו חיים.
כידוע
אדם רואה את שעיניו מורות לו ואת שאוזניו מהתלות בו ויודע הוא שעם אמצעי עזר כמו
טלסקופ ואו מיקרוסקופ ואמצעי ראיה נוספים ואמצעי שמיעה טכנולוגים יוסיף לו הבנות.
הבנות
שמדינות מושלות בהם בכיפה לצרכי שלום ומלחמה, עניינים כמו שיגור לווינים לחלל, ראית
לילה, הדמית טרמו חום, אמצעי האזנה מתוחכמים ועוד.
דניאל
פרק ד
פסוק
כב
וְלָךְ טָרְדִין מִן-אֲנָשָׁא וְעִם-חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדרָךְ
וְעִשְבָּא
כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין וְשִׁבְעָה
עִדָּנִין
יַחְלְפוּן עֲלָיךְ עַד דִּי תִנְדַּע דִּי-שַׁלִּיט (עִלָּיאָ) [עִלָּאָה]
בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן-דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנָּהּ:
"וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָיךְ" שקול כנגד "שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ"
של שמשון.
שופטים
פרק טז
פסוק
יט
וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל-בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע
מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ וַתָּחֶל
לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כּחוֹ מֵעָלָיו:
מערכות
החיים מגינות על האדם כבצל בעל שבע שכבות דמויות נר-חיים. קלפת את אחת השכבות
והמשכת לקלף עד שהאדם אינו רוצה בחייו. אז סר כוחו מעליו.
תהלים
פרק טז
פסוק
יא
תּוֹדִיעֵנִי ארַח חַיִּים שׁבַע שְמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ
נֶצַח:
"תּוֹדִיעֵנִי ארַח חַיִּים שׁבַע שְמָחוֹת" בונות את האדם לחיים.
תהלים
פרק צא
פסוק א
ישֵׁב
בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
כ"ח
עתים מניע את מערכות החיים כשרק שבע עתים פנויות עבורו להגשמה. כאמור בצ"ל מכיל שבע
שכבות, אל מול אהי"ה בבחינת אחוז החמצן באויר. עם מילוי החמצן בשאיפתו את החיים
בשקיקה מתגלה כ"ב האותיות (כנגד כ"ב לוחות זמנים) תחת שבע העתים. אם נחלק 22 ב7
נקבל 3.1428, אחרת 3.14-28 זה כח שדי
יתלונן.
אהרון לב
הארי.
לקבלת תחזית
