ספר
בתוך ספר:
במדבר
פרק י
פסוק
לה
וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן וַיּאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ
וְיָנֻסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:
פסוק
לו
וּבְנֻחה יאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְרָאֵל:
מספר
המילים 19. פסוק לה – 12. פסוק לו – 7.
מספר
האותיות 85. פסוק לה – 54. פסוק לו – 31.
סכום
גימטריה 4169. פסוק לה – 2236. פסוק לו – 1933.
הפסוק
הראשון מתחיל באות ו' ומסתיים באות כ'. הרי כ"ו.
הפסוק
השני מתחיל באות ו' ומסתיים באות ל'. הרי ל"ו.
שבעה
ספרים לתורה ולא חמשה ככתוב "חצבה עמודיה שבעה". הרי ספר במדבר יש בו ג' ספרים.
יחדו שבעה.
אמרו
חכמים על כי שני פסוקים אלו שווים ספר בפני עצמו. עוד אמרו יען כי פ"ה אותיות אלו
מצילין ספר תורה.
אם
חכמינו פסקו שמדובר בספר בו ב' פסוקים בלבד הרי שהדבר אומר דרשני. כלומר, שוו ערך
של פסוק לנחל בו מימיו זורמים. אבל באם מדובר בספר שאורכו כנהר אין ולא ראוי להבין
ולפרשו כמעשה של נחל שמימיו חלשים הרבה יותר.
צריך
להתבונן בדבר מגובהו ומעוצמתו. כנאמר אל תסתכל בקנקן אלא ראה את פנימיותו וחוסנו.
מעשה
פ"ה במשמעות מצילין מפני מ"ג-פ"ה (מגפה). הארן כה דרמטי בעוצמתו עד כי מי שאינו
ראוי להחזיקו כקרינה חזקה הבוקעת ממנו פשוט יעלם כאבק מעל הארץ.
זכרו
את אסון התאומים – זוג הבניינים הגבוהים בעולם קרס ככוכב הנבלע אל חור שחור.
זכרו
את אילן רמון, האסטרונאוט הראשון הישראלי-יהודי, ומעבורת קולומביה. אחרי 16 יום
בחגם מעל כדור הארץ התרסקה לחלקיקים עת נסתה לשוב לארץ.
מגפה
שיש ממנה שואה והשמדה. בחרב בדבר וחיה רעה.
שמואל
א פרק ה
פסוק
יא
וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיּאמְרוּ
שַׁלְּחוּ
אֶת-אֲרוֹן אֱלהֵי יִשְרָאֵל וְיָשׁב לִמְקמוֹ וְלא-יָמִית אתִי וְאֶת-עַמִּי
כִּי-הָיְתָה
מְהוּמַת-מָוֶת בְּכָל-הָעִיר כָּבְדָה מְאד יַד הָאֱלהִים שָׁם:
כבודה
שלמה, הוא ארן הקדש, הנושאת את כל מטען החיים עמה. מטען המכיל את כל אוצרות החיים
עלי אדמות. "וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן" עולה במנין 'תא חיים'. ובגימטריה 469. שימו
לב לסכום ב' הפסוקים 4169. האחד נכנס בין ה4 ל-6 הוא לוי (בגימטריה 46) בשם משה.
עוד
"וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן" עם מש"ה מתקבל 'מורה-מורע-מורא'. מורה שיש בו תורה שבעל
פה. מורא שיש בו תורה שבכתב. ומורע שיש בו משנה זהירות לשמרה ולעבדה אחרת יהיה רע
ומר.
"וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן" עם "וּבְנֻחה" עולה במנין 'חקוק צלם עליון' וגם 'ישראל'
ע"ה.
בראשית
פרק ב
וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב
לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:
פסוק י
וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה
לְאַרְבָּעָה
רָאשִׁים:
"וְעֵץ
הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" בגימטריה 4169.
נראה
את זה כך: כל מערכות היקום והקיום שואבות את כוחן מתא חיים אחד המכיל את הכל.
מראשית אדם קדמון, מקצה השמים ועד קצה השמים, ועד חיינו אנו.
תא
חיים שיש בו סדר העולמות עם הוראות לחיים ועם הוראות שימור החיים.
כל
החיים ניתנו לנו לא למשך כל החיים. אריכות ימים המותנה בקיום החיים.
וכל
המידע אצור בשני פסוקים אלו המבטאים את קיומם של תולדות האנושות. בפסוק הראשון את
קיומם של עמי העולם. ובפסוק השני את קיומו של ישראל כעם הנבחר.
בראשית
פרק ה, פסוק א :
זֶה
סֵפֶר תּוֹלְדת אָדָם בְּיוֹם בְּרא אֱלהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלהִים עָשָה אתוֹ:
מכאן
נוכל להבין דווקא את הפסוק השני "ובנחה" המבטא את יום השבת. מתוך זה נסיק שפסוק
ראשון אוצר בתוכו את ששת הימים, ימי בראשית, הרי "וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן".
במדבר
פרק י, פסוק לג:
וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה
נסֵעַ
לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
"וַיִּסְעוּ
מֵהַר יְהוָה דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים" - אלו ג' הימים הראשונים.
"וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה נסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים" – אלו ג'
הימים ד'-ו'.
"לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" – הרי יום השבת.
איחוד
ג' הימים הראשונים מצד השמאל וג' הימים השניים מצד הימין ובמרכז יום השבת, הרי
לפנינו המנורה שבעת הקנים.
שוב,
לפנינו תמצית החיים מהסוף להתחלה הרי "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".
בגימטריה 2701. שימו לב הריון 271. הפעם הספרה אפס מוצאת בין 7 ו-1 הרי יונה.
יחדו
'אפס-יונה' מתקבל 'דבור', זה התפתחות האדם מעל החיים וחיבורו אל האלהים.
בראשית
פרק ג, פסוק כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת
לַהַט הַחֶרֶב
הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
"הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" עולה במנין "קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ
מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" כמעשה שמירת החיים וייחודם לפני האלהים לפי מעלה ודרגה
ושיעור קומה.
"שׁוּבָה יְהוָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְרָאֵל" זה להשיב את הא'-דם היהודי לפני
האלהים כנאמר דע לפני מי אתה עומד. 'אדם יהודי' במובן יסוד החיים בערך הארן הקדש.
נמצא
בתחילת הפסוקים נ' הפוכה וגם בסופה.
צריך
לדעת, משה הוריד עמו את האות ן'. אות אשר משמשת כמטה אלהים, דג, ויש בה פגם.
נון
במערכת גן'-עדן שם נמצא את נ'-חש. אחר משה נ'-משה מהיאור. הלך לו עם המטה לפרעה שם
בצע אותות ומופתים. אהר-ן' אחיו האיר את דרכו להיות לו לפה. העביר משה את המושכות
ליהושע בן נון.
במקרה
שלפנינו נון הפוכה ויש בה שלמות. הכיצד?
כבר
הוסבר שלאות נון יש תכונות מטוב ועד רע. אלא נון הפוכה היא נון של מראה ואין בה כל
פגם. הרי אר-ן' הקדש "ויסע" וכולו אור. אחר "ובנחה" סגרה האות מעגל, זה אור הבוקע
מתוכה. חשבו קרינה.
זכרו
משפט והתמידו בו:
אדם
זכה בחיים אבל לא לכל החיים.
אהרון לב
הארי.