מזוזה היושבת בביתו של אדם, בשעריו,
כמוה כאיש-מלאך המגן על פתחיה.
שומר סף זה לו חשיבות רבה. על כן צריך לבדוק המזוזות בקפידה ולציין כוונותיה.
ישעיה פרק לב
פסוק א
הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ-מֶלֶךְ וּלְשָרִים לְמִשְׁפָּט
יָשׁרוּ:
פסוק ב
וְהָיָה-אִישׁ כְּמַחֲבֵא-רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם
כְּפַלְגֵי-מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע-כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה:
"כמחבא רוח וסתר זרם" מבטא 'כרוז'. כרוז הינו בת קול
היוצאת ומכריזה על האדם באם הוא זכאי או אשם. יותר מזה, היא מראש מכוונת את
המשפט. יוצא שענין המשפט נתון להשלכה שתוכנה ידוע מראש – לדבר זה נקרא, צדק ישר.
האורות השופעים מעלה נושאים עמם מסרים, אלו מועברים על ידי קו ישר לעבר קו
הרשימו, קו שיש בו השלכות של קליפות. למעשה יוצא שהכח האמיתי העומד בפני האדם
הינו להנחיל לעצמו באהבה את קילוף הקליפה מעליו עד שיגיע לרוויה ולהבנה.
מכאן ענין הצחות הרוצה להאמר נשלח עם הסיגים ואלו
מיועדים להתקן על ידי הכוחות התחתונים.
כל ענין זה מבטא את מקום השכחה והזכירה. השכחה מטפלת
בענין ברחמים ובחסד. לעומתה הזכירה מטפלת בענין בגבורה ובדינים. ניתן לראות פה
השגות בענין, שכן מי לא רוצה שיזכרו אותו. ומצד שני כשזוכרים אותו רוצה הוא
שיזכרו אותו לטובה. עד שמגיע האדם, שיזכרו אותו לטובה עוברים הרבה מים בנהר.
ככתוב: "וְהָיָה-אִישׁ כְּמַחֲבֵא-רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי-מַיִם". זה
אומר, דברים מתחבאים להם עד שיוצאים ומתגלים.
בחור אחד חסך לעצמו סכום כסף אותו הוא החביא
במכוניתו. עברו ימים ושכח מאותו כסף. נקלע הבחור לחובות כספיים ולא ידע מי יעזור
לו. הלך ליועץ אשר ייעץ לו להחליף את המזוזות בביתו. ידע שעליו לשלם אולם כיסו
ריק היה. יעץ לו היועץ: כשאתה מכוון את מחשבותיך בכנות וברצון אמיתי להאיר את
חייך ימצא לך הכסף שיעזור לך. לא עברו ימים אחדים ובמקרה תיקן את מכשיר הרדיו
במכוניתו, הלה סירב לקלוט תחנות. איך שהוציא את המכשיר גילה שקית כסף ואו אז נזכר
שהוא למעשה החביא אותה. עתה ידע שיש בידו הסכום להחזיר חובות וגם לקנות את
המזוזות.
יצא כרוז והאיר לו את הדרך. אולם לפני כן החושך שרר
עליו: "כְּצֵל סֶלַע-כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה".
ברגע שהיה מוכן לתקן את הדרך שלו, נתגלה לו הכסף
שהחביא.
פסוק ג
וְלא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי ראִים וְאָזְנֵי שׁמְעִים
תִּקְשַׁבְנָה:
פסוק ד
וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן
עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צַחוֹת:
משלי פרק ח
פסוק לד
אַשְׁרֵי אָדָם שׁמֵעַ לִי לִשְׁקד עַל-דַּלְתתַי
יוֹם יוֹם לִשְׁמר מְזוּזת פְּתָחָי:
"אשרי אדם" בגימטריה 'תקון', הוא אדם שזכה יש מאין
כי בו אני, משל המלכות. "לשקד" ערכו האות 'דלת', היא הפתח עצמו. "מזוזת פתחי"
ערכה 'פתוחי חותם', זה אות ד' חסרה יש' המשלימה את 'שדי'. זו המזוזה תעמוד בצריך.
1. בראשית פרק יד
פסוק כ
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ
בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵר מִכּל:
2. איוב פרק כב
פסוק כה
וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת
לָךְ:
משלי פרק ח
פסוק לה
כִּי מצְאִי (מָצָאי) [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק
רָצוֹן מֵיְהוָה:
אם "מצא חיים" בביתו יגנו עליו הפתחים ותעבור על
עטרתו תהילת עולם, זו השכינה.
אהרון לב
הארי.
לקבלת תחזית
