פעמים רבות נשאלתי, כיצד אנו יכולים לעבוד אם אנו
חסרים את הלהט שאנו חשים בדרך כלל לעבודה. גם אני חשבתי כך לפני שנים, אך ככל שאני
מתגבר, אני מוצא שאין זה נכון. ככל שהלהט פוחת אנו מיטיבים לעבוד. ככל שאנו שלווים,
טוב לנו יותר, וכמות העבודה שאנו יכולים לעסות גדלה. כשאין אנו שולטים על רגשותינו
אנו מבזבזים אנרגיה רבה, אוטמים את עצמנו, מטרידים את מוחנו ועובדים פחות. את
האנרגיה שאנו צריכים להשקיע בעבודה אנו מבזבזים על רגשותינו, ואז הישגינו מועטים
ביותר. רק כאשר ההכרה שלווה מאד ומרוכזת, מנוצלת כל האנרגיה שלנו לעשיית עבודה
טובה. אם תקראו את קורות חייהם של גדולי האנושות, תשימו לב שהם היו שלווים באופן
יוצא מגדר הרגיל. שום דבר לא הוציא אותם מאיזון. זו הסיבה שאנשים הנוטים להתרגז
לעולם לא יגעו להספקי עבודה מרשימים, ולעומתם אנשים שאינם מתרגזים מספיקים הרבה.
אדם הנותן לכעס, לשנאה או לרגשות שליליים אחרים לשלוט בו, מתקשה
לעבוד. הוא מנפץ את עצמו לרסיסים ואינו עושה דבר מעשי. לעומתו האדם השלו, הסלחן
ובעל ההכרה המאוזנת, מיטיב לעבוד ולפעול.
הוודנטה מטיפה לאידיאל, והאידיאל תמיד רחוק מהמציאות, מהקיים או
כפי שאנו נוהגים לכנות זאת: מהמעשי. אצל בני האדם קיימות שתי נטיות: הראשונה -
לעשות הרמוניזציה עם החיים הקיימים, והשניה – להעלות את החיים לרמת האידיאל. אין זה
דבר של מה בכך להבין את זה, כיוון שהנטייה הראשונה בחיינו היא הצבת פיתויים. אני
סבור שביכולתי לעשות רק סוג מסוים של עבודה. יתכן שרובה לא טובה, יתכן שמאחורי רובה
מסתתר מניע של כוח רגשי כגון כעס, חמדנות או אנוכיות. אם אדם כל שהוא מביא לפני
רעיון שהצעד הראשון לקראתו הוא ויתור על אנוכיותי, וויתור על הנאותיי האישיות,
ייראה לי הדבר לא מעשי,. אך כאשר אדם מביא לפני רעיון, שלפיו אני כיול להתפשר עם
אנוכיותי, אשמח ואלך לקראתו, כי זהו האידיאל עבורי.
כפי שלמילה "אורתודוקסי" פירושים שונים, כך גם למילה "מעשי".
דעתי בעייני דת היא אורתודוקסית ודעתך היא הטרודוקסית, כך גם במעשיות. מה שלדעתי
הוא מעשי, זהו בעייני הדבר המעשי היחיד בעולם. אם למשל, אני חנווני, אני סבור
שהחנוונות היא העיסוק המעשי הטוב ביותר. אם אני גנב, אני סבור שהעיסוק בגניבה הוא
האמצעי הטוב ביותר להגיע למעשיות, בעוד שעיסוקים אחרים אינם מעשיים. אתם רואים, אם
כן, כיצד אנו משתמשים במושג מעשי עבור דברים שאנו אוהבים ויכולים ואוהבים לעשות.
לפיכך אבקש מכם להבין שוודנטה, הגם שהיא מעשית כשלעצמה, יש לתפוס
אותה תמיד גם במובן של האידיאל. היא אינה מטיפה לאידיאל שאינו בר ביצוע, יהיה נעלה
ככל שיהיה. במילים אחרות, הרעיון הוא שאתה עצמך אלוהי. "אתה הוא זה" – זו מהות
הוודנטה. אחרי כל ההתלבטויות וההתעמלות האינטלקטואלית אתה יודע שנשמת האדם טהורה
ויודעת כל, אתה מבין שאמונות טפלות, כמו לידה ומוות, הן הבל הבלים כאשר מדברים
אליהם בהקשר לנשמה.
הרוח מעולם לא נולדה ולעולם לא תמות. רעיונות כאלו, שאנו הולכים
למות ופוחדים למות, הם אמונות טפלות בלבד. כמותם גם רעיונות אודות יכולתנו לעשות או
לא לעשות דברים. יש ביכולתנו לעשות הכל. הוודנטה מלמדת את האנשים, בראש ובראשונה,
לפתח אמונה בעצמם. כפי שיש דתות בעולם הטוענות שאדם שאינו מאמין באלוהים אישי הקיים
בנפרד ממנו, הוא אתאיסט. חוסר אמונה בתפארת הנשמה שלנו הוא מה שמכנה הוודנטה
כאתאיזם. רעיון זה ישמע לרבים בלי כל ספק, כרעיון נורא. רובנו סבורים, שלא ניתן
להגשים רעיון זה לעולם, אך הוודנטה עומדת בתוקף על כך שכל אחד יכול להיווכח בעצמו
באמיתותו.
לא תמצא אישה, ילד או גבר, מכל גזע ומכל
מין שמשהו ניצב בדרכם כמכשול למימושו של הרעיון, כיוון שהוודנטה הוכיחה שהמימוש
קיים זה מכבר.
אבי בוירסקי.
לקבלת תחזית
