בדרך כלל, כשאני נותנת את תהליך המין כדוגמא להנאה, כולם מסכימים שההתמקדות
היא בתהליך עצמו כי התוצאה ידועה מראש. ההנאה עצמה, העונג הוא מהנתינה לבן או בת
הזוג. ואני חושבת שכולם הסכימו שההתמקדות בתהליך עצמו הוא העושה את כל ההבדל.
אם כך, במידה וההתמקדות עושה את כל השוני והתוצאה = אורגזמה לא עומדת כל הזמן
לנגד עינינו כי אנו יודעים שנגיע לשם, התוצאה מובטחת, אנו יכולים להתפנות לתהליך
עצמו. להנאה ולעונג האישי וביחד.
עכשיו אני תוהה, כמה מאיתנו מסוגלים לקחת את הפילוסופיה הנהדרת והיפה הזו ומלאת
ההנאה האישית והעונג המשותף לחיי היום יום... לשטיפת הכלים, להשלכת הזבל, לשחיקה
בעבודה, לעייפות מהזוגיות, לקשיי הפרנסה או לכישלונות בלימודים.
כמה דברים בחיינו אנו עושים בצורה טכנית, כי ככה צריך, וההנאה רחוקה מהעשייה?
כמה דברים בחיינו אנו יודעים מה תהייה התוצאה ובכל זאת, דוחים את העשייה מעל
פנינו כי אנו לא "יודעים" את הדרך או את התהליך המוביל אל התוצאה?
כמה דברים אנו לא מרשים לעצמנו לעשות כי אלו הגבולות הנורמטיביות או החינוך
שקיבלנו ו"ככה זה"?
כמה דברים אנו מדמיינים שאנו עושים כי אנו יכולים ויש לנו את כל הנדרש לכך?
כמה פעמים אנו מפחדים לעשות למרות התוצאה המובטחת?
וכמה פעמים אנו לא מאמינים שתהייה התוצאה שאנו מייחלים לה?
ואותו הדבר לגבי אלו שעדיין לא חוו את התוצאה = אורגזמה... הם יודעים עליה, שמעו
עליה, רוצים ושואפים לחוות אותה אך הרבה יותר, הם רוצים להרגיש את הדרך המענגת
אליה...
ואיך אפשר להביא את הפילוסופיה היפה הזו או במילים אחרות את העונג הזה, לחיי היום
יום?
אני התחלתי ללמוד לאהוב דרך המדיטציות. זה היה לאחר גירושיי. נרשמתי לספריה
והתחלתי לקרוא ספרי עיון. אני זוכרת שהרבה רעיונות היו ברורים לי כשקראתי אותם,
כאילו כבר ידעתי אותם בתוכי אך, לא יכלתי לחבר אותם לחיי היום יום. זו הפכה להיות
השאיפה שלי, להגיע למצב שבו זו תהייה החשיבה שלי.
דבר נוסף שחשוב לי לציין זה, שרוב הספרים שקראתי הסבירו במילים שונות, בדרכים
מגוונות את המשפט "ואהבת לרעך כמוך..."
הספר הראשון שנפל לידיי על מדיטציות היה ספר קטן ודק. לא זוכרת מי כתב אותו אך,
עד היום אני מודה לו. יש שם קטע שהעתקתי אותו כי השפיע עליי עמוקות כי זה מה
שרציתי להרגיש למרות שלא ידעתי מבחינה הגיונית איך ואם לומר את האמת גם לא הבנתי
לעומק את המשמעויות.
"אם אמרת "אני רוצה" אז עליך לבחור במה אתה רוצה וככל שבחירתך קרובה יותר ללב
הרוחניות של הדברים כך תשיג מהר יותר את מבוקשך. שחרר את דמיונך ותאר לעצמך את
החופש, העוצמה, האהבה והידע כשלך. מרכבתך תהייה מהירה כברק, מלבושך לתפארת וקולך
יהיה כרעם. התבונה האלוהית תהייה מזונך וכחול השמים, ביתך. שלך יהיו כוח ההרים,
עוז הסערות, עוצמת האוקיינוס, יופי זריחת השמש, ניצחון השמש בצהריים, חופש הרוח,
עדינות הפרחים, שלוות בין הערביים וטוהר השלג הנצחי..."
הספר הכיל תרגילי מדיטציות שונים כי יש מספר אפשרויות או מטרות למדיטציות. אפשר
להגיע איתן רק לרוגע ואפשר להתחבר לידע הכללי על ידי הגות ובוננות. אני כמובן לא
פספסתי אף תרגיל והתחלתי במסע אל תוך עצמי ובד בבד למעגלי המציאות.
התרגיל הראשון שמימשתי בו את שהתחלתי להפנים היה ללמוד לאהוב לנקות... עד אז
עשיתי כי "ככה צריך" ולא פעם, דחיתי את העשייה כי אני מרדנית ואז מה אם צריך?
התחברתי לדימוי דמות מהספר של ש"י עגנון (אם זכרוני אינו מטעני) אותו למדנו
בתיכון, שכל תחלואי הגוף האנושי נפלו עליה ולכן לא קיבלה אהבה ובקלות הייתי קוראת
לה "מסכנה". הדבר המשמעותי שאני זוכרת מהסיפור הזה, זה שהיא מצאה מקלט של אהבה
בשטיפת הכלים כי הם החזירו לה אהבה בנקיונם המבריק והבוהק שיצא מבין ידיה ובאופן
מיידי.
אימצתי את הדימוי הזה אליי והתחלתי לראות את היופי שבניקוי. יצרתי בתוכי אכפתיות
לכלים. הזדהיתי איתם. הם עצמם היו חשובים לי ומכיוון שהתוצאה היתה מיידית למדתי
להרגיש סיפוק וזה כידוע מעודד את תחושת ההצלחה... מיותר לציין שגם הפסקתי לדחות
את העשייה.
זו דוגמא של נתינה = קבלה. ההנאה מהנתינה היא הקבלה וזה הכלל להתענגות.
איפה אתם יכולים להכניס את העונג בחיי היום יום שלכם?
אביה הבר
לקבלת תחזית
