במה חופשית מאת אילנה בהט

אודות אילנה בהט ורשימת מאמרים

חזרה לפרק במה חופשית

על המחלה כדרך החלמה ממלחמה פנימית
מחלת הסרטן - כסרט מופק לטובת שעורי התפתחות רוחנית
אילנה בהט

 אנשים נפלאים ויקרים, שחקנים יקומיים משובחים,

המחלה הינה דרך לביטוי של מלחמה פנימית שמתחוללת בתוך תאי גופכם. היא עונה על הצורך לשחרר סטיגמות של מאבקים, של פחדים, של כעסים וטינות ישנות. היא באה לחולל בתוככם שינוי, שיכול להוות מנוף להתפתחות רוחנית מואצת של עצמכם ושל סביבתכם הקרובה והתומכת.

 ברצוננו להתייחס אל מחלת הסרטן ואל הדרמה שהיא מספקת למשתתפים בה, הן מגלם תפקיד הקורבן והן משפתו וחבריו הקרובים.

 הסרטן הינו למעשה הפקה של סרט, שנותן לאדם שחווה אותו להשלים את חומר לימודיו. בסרט זה האדם מגלם תפקיד מושבע של קורבן שמקריב את עצמו ואת חייו כדי לקרב אותו ל א ה ב ה,  אותה אולי לא קיבל ואולי גם לא העניק מספיק בחייו.

יחס האנשים למגלם בסרט הטראגי את "חולה הסרטן" מורכב מצער רב, רחמים, לעתים רגשות אשם סבל וגם מרצון עז לעזור.

העזרה הטובה ביותר שיכולים להעניק ל"חולה הסרטן" (או כל חולה במחלה אנושה אחרת), שחווה מגוון עז ביותר של רגשות שכרוכים לסבל הינה:
ח מ ל ה.  ולמה הכוונה?
לפתוח את הלב כלפיו ולתת לו מה שהוא רוצה יותר מכל: לשמוע ולהרגיש שהוא רצוי שהוא נאהב, שהוא מוערך. שיש לו כתף להישען עליה  א ם  הוא בוחר להישען, שהוא יכול להעלם לתוך עצמו ו"ללקק את פצעיו לבד", אם בזאת הוא בוחר.

הרצון לעזור הינו נאצל  א ך יש לשים לב – האם בכלל החולה רוצה את עזרתנו? האם הוא בכלל רוצה להבריא?
לעתים, מרוב הסבל שהוא שרוי בו, הוא יגיד כמובן שהוא רוצה להיות בריא, אבל האם זה באמת נכון? האם זו באמת בחירתו ובחירת נשמתו?

הרי מהדרמה של המחלה הוא מפיק את שעוריו, את לקחיו, את חוויותיו  ו ג ם  מעניק שעורים נפלאים למשפחתו ולקרובים אליו.
הוא בא ללמד אותם – לסלוח, לשכוח מה שצריך לשכוח, לאהוב, לחמול, להעניק מעצמם, ללמוד לומר בפה מלא: אני אוהב אותך! ללמוד להעריך מה שהיה ונלקח, אולי, כמובן מאליו.
זוהי תקופה של חסד ואפשרות לתיקון הקארמה שנוצרה.

מחלת הסרט שבה אתה שוקע לתוך עצמך – סרטן – ומתקבע בתוך מלחמה של תאי גופך שמתרבים ללא שליטה, הינה הפקה עצמית משובחת, שעל פי רוב קשורה לכעסים רבים וטינות שהצטברו, וחוסר יכולת לבטא אהבה ורכות וחמלה כלפי עצמך.
* (לא נתייחס כאן אל הסרטן שממנו נפגעים ילדים קטנים, ברשותכם)

ה א ד ם צריך ללמוד לקבל אהבה,  לתת לעצמו אהבה. אם הוא לא יכול – יש להבין אותו ולשחרר אותו. לעתים, הרצון לעזור נובע למעשה מפחדים, מודעים ובלתי מודעים של הרוצה לעזור.
הוא בעצם רוצה לכפות את הנוחיות שלו: שהאדם יהיה בריא ולכן לא יצטרך לדאוג לו כל כך, יוכל להשתחרר לחייו הפרטיים.
האם חשבתם כי לעתים רצון חזק לעזור הינו סוג של..אנוכיות?
היו כנים עם עצמכם והבינו זאת. זו לא נזיפה ולא בושה אלא חשוב שתהיו כנים ואמיתיים עם עצמכם. הבנת השעורים הרוחניים שעל כל אחד לחוות מקלה על התהליך.
אין דבר שקורה במקרה.

כאשר יש מלחמה פנימית בתוך בן האדם זמן רב, כאשר יש צורך רב להלחם – מתרבים תאי הסרטן ומאפשרים לאדם להעריך מחדש את חייו, את הבנותיו, את שעוריו. הוא יוצא להלחם ב"מחלה", אך למעשה הוא יוצא להשתנות ולשנות את עצמו ממצב של מלחמה, על ידי המחילה שיעניק לעצמו, למצב של חמלה שתביא לו את ההחלמה. הוא מסיר מעצמו את הרסן ומקבל על טס את השעור הנכסף- "סרטן".

יש להדגיש כאן, כי הרצון לחוות את המחלה אינה בהכרח של האישיות, אלא של הנשמה שמבקשת ללמד את האדם שעור משמעותי בהערכת מישור חייו, ומעניקה לו הזדמנות לשינוי גדול. כאשר אדם לא מבין את שעוריו הקשורים לאהבה, חמלה וסליחה בדרך הקלה והנעימה, כאשר הוא מאמין כי יש צורך בסבל כדי להשתנות, אזי הוא מקבל את השעור ההולם, תרתי משמע – הולם את התפתחותו והולם באורחות חייו הישנות.

מומלץ לרוצים לעזור – קודם כל  ל ה ר פ ו ת  עד כמה שניתן מצורך פנימי לשלוט בתוצאות, שבמקרה הזה הןא החלמה של האדם.
יש להשקיע את אותה אנרגיה בהחלמת מערכת היחסים עם האדם החולה. ואף הגוסס.
יש להבין כי הוא מאפשר שינוי קיצוני על ידי היותו חסר אונים וחולה, וגם על ידי המוות שלו שנראה באופק.

יש להיזכר בעובדה, כי מוות הינו שחרור מכבלי הגוף והחומר והזדמנות לעבור למצב צבירה וחוויה אחר. מוות אינו סוף אלא התחלה, ומוות הינו בלתי נמנע בהתנסות של האנושות. "כי מעפר באתם – ואל עפר אתם שבים".

זמן המוות תמיד מותאם להתפתחות הנשמה ולצרכיה, לסיום רשמי של מערכת השעורים אותה באה לחוות. מוות יכול להיות גואל, כאשר יסורי הגוף מכלים את הנפש. אתם פוחדים ממוות כי הוא פרידה, ואתם פוחדים מסופים, מנטישות, מפרידות ואינכם מבינים כי תהליכים של שינוי קורים כל הזמן והם טבעיים וחיוניים, וגם בלתי נמנעים.

יש אנשים שמתים בפתאומיות ומותירים את הקרובים להם בהלם – עם המון דברים בלתי פתורים. עם משקעים, עם צער, עם רגשות אשם..

קל יותר כשהאדם בחיים לתקן ולהשלים.
האדם במצב של חמלה והבנה שונה ויודע להעריך אחרת את החיים.
זה הזמן והמקום לבקש סליחה אם פגענו בחוסר התייחסות, בחוסר יחס מתאים, אם פגענו בחוסר מודעות ותשומת לב. לומר לאדם שאנו אוהבים אותו. לומר לו שנשמח מאוד לעזור לו. אם הוא ירצה את עזרתנו המעשית בהחלמה – נפלא, ואם ירצה חיבוק, ליטוף, נשיקה או מילה חמה – ניתן לו זאת. נבין כי  ה ו א  זה שעושה איתנו חסד כשמאפשר לנו להעניק לו אהבה בלתי מותנית ושירות.
כל מסכת החיים הינה מערכת שעורים גדולה שבאה ללמד אתכם אהבה בלתי מותנית לעצמכם ולזולת. המחלה יכולה להיות פתח למחילה, לגישור על פני כל הכעסים וניתוקים, הטעויות והקארמה. היפתחו לחמלה והחלימו את מערכות היחסים שלכם שמסמלות את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם, שלכם עם בוראכם.

בריאים ובוראים אתם וברוכים תהיו בהוויתכם הנצחית.
באהבה גדולה ובחמלה
אילנה וההדרכה

במה חופשית מאת אילנה בהט

אודות אילנה בהט ורשימת מאמרים

חזרה לפרק במה חופשית

לראש הדף