1.
בעודנו ברחם,
אנו נבנים ליחידה של שלמות. יחידה זו בנויה מן האור האלוהי המוגשם כחומר חי,
וניזונה באופן שוטף ממקורותיה.
שלושים ושבעה
שבועות מתפתח העובר ברחם. יציאתו לעולם, בטרם מלאו לו שלושים ושבעה שבועות תמימים,
תגרור אחריה צורך בתמיכה מלאכותית להשלמת התפתחותו.
שלושים ושבעת
השבועות של השהיה ברחם, הינם שבועות של תהליכי התפתחות וצמיחה הנובעים מאינטראקציה
משולבת בין שלושה גורמים - ניצוץ הנשמה, הזרע והביצית.
הזרע והביצית
הינם הכוחות הזכריים והנקביים הבונים את הגוף הפיזי על כל תכונותיו. ניצוץ הנשמה
האנושי מכיל בתוכו את קוד מהות הנשמה, את סיפור עברה ואת ייעודה. הוא היודע מה אנו
אמורים לעשות עלי אדמות: איזה תפקיד פוטנציאלי יש לנו כאן, ובאיזה סוג אתגרים עלינו
להתמודד כדי להביא פוטנציאל זה אל מימושו.
כדי שהנשמה
תוכל לעמוד במשימותיה עלי אדמות היא בוחרת לה מי יהיו ההורים דרכם היא תלבש גוף.
הגנים, אותם
קבלנו מהורינו בתורשה, בונים בתוכנו את כל "הציוד" שאמור לשמש אותנו בהליכתנו בדרך
המסע של נשמתנו, בהתאמה מלאה לצרכיה. הנשמה היא זו שבוחרת אלו מן הגנים יהיו
דומיננטים בהרכב תכונותינו והיא עושה זאת על ידי שהיא בוחרת את הזמן הנכון לה
להיוולד, מבחינת מערך הכוכבים, את הביצית שתשתחרר לקראת הזיווג דרכו היא תתגשם, ואת
הזרע האחד והיחיד שיחדור מבעד למעטפת ביצית זו.
פעמים, היא
תבחר בגנים או בסיטואציות שייגרמו לה להיוולד לגוף פגום, נכה, חולה וכדומה כאמצעי
לזיכוכה בגלגול מסוים.
כל המידע על
מהות הנשמה וייעודה מוכל בניצוץ הנשמה בשלושים ושבעה אותות ראשוניים בסיסיים. אותות
שהם מעין שפת סימנים, הסדורים בניצוץ בתבנית חד פעמית. לכל אדם תבנית אחרת של אותות
השייכת לנשמתו הייחודית. שפה זו דומה לשפת ה-ד.נ.א, אלא שאותותיה הינם תדרים
אנרגטיים, ואינם ניתנים לצפייה ויזואלית.
בכל שבוע
משבועות שהותנו ברחם אחד מאותות הניצוץ משפיע יותר מן האחרים על הגוף המתפתח פיזית,
ומקרין את השפעתו האנרגטית אל האיברים הנוצרים והמתפתחים.
בשלושים ושבע
שבועות ההתפתחות ברחם נבנית אט אט יחידת האור השלמה, ולקראת יציאתנו אל אויר העולם
הננו זרע-אור-עצמנו - הזרע ממנו אמור העץ רחב הנוף לצמוח ולהניב פירות. זרע האור
אינו בנוי מאור במובן הפיזי - כלומר זה אינו אור נראה הנקלט בעיניים. אור זה הינו
"אור החכמה", והוא אור הנקלט על ידי "עיני" התודעה. אור החכמה הוא תרכובת של ידיעה
(עצמית וכלל יקומית) ושל אהבה, או במילה השגורה - אור האלוהים.
זרע האני
שלנו, הינו אם כן, עובר אנושי שלם מבחינת איבריו (גם אם אלו אינם מושלמים), מבחינת
ידיעתו את עצמו, ומבחינת חוויתו כי הינו מהות שכולה אהבה. אלא שהעובר אינו יכול
בצורה מילולית לבטא או לחשוב את מודעותו העצמית, מכיוון שפיו עדיין אינו בעל יכולת
דיבור.
לכן בתקופה
הרחמית, הידיעה היא חוויה פנימית בלבד ואינה ברת ביטוי או תודעה מילוליים.
תודעת העובר
השלם דומה במובנים רבים לתודעתם של חיות הבר. אלו חיים את חייהם במלאות פשוטה
ובקבלה חסרת כל תהייה. הם אינם מסוגלים להתבונן בהוויתם, להבינה באמצעות השכל או
לבטאה מילולית, אך הם חיים אותה במלואה.
המגע בין
תכונותינו הייחודיות לבין העולם, גורם לנו להתמודדות שיוצרת בנו חסימות ובונה את
אישיותנו ההישרדותית. בבגרותנו, אנו אמורים לפתוח את כל מה שנחסם בנו בילדות. פתיחת
החסימות, הינה פעולה של ויתור איטי על האישיות ההישרדותית, תוך למידה של מי שנולדנו
להיות. ככל שמסע חיינו מתקדם כך אנו מפיקים ביתר עוצמה את עצמנו האמיתי כלפי העולם.
מימושנו המלא
במציאות, כבוגרים - שהינו מצב אוטופי של ה"אדם השלם", מתרחש כאשר הפה המדבר, כשהוא
נטול חסימות, מתחבר בשלמות אל זרע האור, המוזן תדיר על ידי אור הבריאה.
פינו,
בייעודו הראשוני, נועד לבטא את האור האלוהי במלואו, ולשם מכוונת האבולוציה הרוחנית
של האנושות.
2.
מחוץ לרחם
מחכים לנו הורינו, אותם בחרה נשמתנו בקפידה רבה בעודה בשמיים, בעצה אחת עם נשמתם.
ב"אמתחתם" שלל תכונות והתנהגויות המוכנות עבורנו בדייקנות. תכונות הורינו,
חסימותיהם והתנהגויותיהם כשהן באות במגע עם תכונותינו הראשוניות, יוצרות בנו חסימות
רגשיות ופיזיות, אותן אנו מקבעים בתוכנו לאורך תקופת ילדותנו, והן בעלות חשיבות
מרבית עבור נשמתנו. מסע ההתגברות שלנו על חסימותנו הוא האמצעי האלוהי לחישולו של
העצמי שלנו וללקיחת האחריות על מימוש ייעודנו.
באותה מידה
שהורינו "מתאימים" לנו, כך גם אנו מתאימים להם - נשמתנו מכילה מסרים התנהגותיים
עבורם, באמצעותם הם אמורים להתפתח לקראת מימוש נשמתם. הורינו יכולים לראות את עצמם
וללמוד על עצמם דרכנו, ובדרך זו לפתוח את החסום בם מילדותם, וכך כל דור מקדם את
הדור שלפניו וחוסם את הדור שאחריו. מובן שתהליך התפתחותי הינו תהליך הנתון לבחירתו
האישית של כל אדם - רוב בני האדם אינם מנצלים את הורותם כדי להתפתח.
בין ייעודנו,
לבין החסימות שבגופנו קיים תואם מלא - לכל חסימה שנשתלה בנו בילדות, סיבת-על,
הקשורה עם הכנתנו לקראת ייעודנו. אפשר לראות את חסימותינו כמכשולים, המפוזרים על
פני מסלול חיינו, כשכל מכשול דורש מאתנו להוציא מן הכוח אל הפועל תכונה החבויה בנו,
לה אנו נזקקים כדי לממש את ייעודנו.
נשמתנו,
שאינה מצליחה לבטא את עצמה בגלל חסימותינו הגופניות והנפשיות, יוצרת בנו סבל, והוא
המדרבן אותנו לחפוש האמת.
אם איננו
חווים את הסבל מתוכנו, נשמתנו דואגת לכך שבחיינו יקרו אירועים קשים שיפגישו אותנו
עם חסימותינו ויכריחו אותנו להתמודד איתן. לצערי רוב האנשים אינם רואים את הקשר בין
אירועים המתרחשים בחייהם לבין קולה של נשמתם הקורא להם לחפשה. הם רואים במצבים
הקשים של חייהם תקלות ומקווים בכל ליבם שהתקלות תחלופנה מהר ככל האפשר כדי שיוכלו
לשוב לחייהם הסדורים והמוכרים.
3.
לכל גוף
חומרי מוצק, הקיים ביקום, צורה, אותה ניתן לתאר באמצעות תיבה דמיונית התואמת
לגודלו, והמכילה אותו בתוכה. התיבה הינה גוף נפחי בעל שלושה מימדים: אורך, רוחב
וגובה. כל מימד, או צלע של התיבה, הינו קו הניתן לחלוקה לשלוש יחידות שוות אורך -
יחידה מרכזית ושתיים משני צדיה (ימין, שמאל ואמצע). לתיבה משטחי פאות שהינן מכפלה
של שלוש יחידות האורך בשלוש יחידות הרוחב, כך שהן בעלות 9 יחידות שטח. לתיבה נפח
שהינו מכפלה של 9 יחידות שטח הפאה, בשלוש יחידות הגובה, סך הכל 27 יחידות נפח
תיבתיות שוות.
מכאן - כל
גוף נפחי הקיים ביקום נתן לתיאור באמצעות 27 יחידות נפח. לכן המספר 27 מהווה קוד
מרכזי בעולם החומר.
גם גוף האדם
הינו גוף חומרי נפחי העונה לכל החוקים הנ"ל, וניתן לתארו באמצעות 27 יחידות נפח
תיבתיות, ולחלקו ל-27 חלקים המתארים את כיווני התיבה - 9 יחידות קדמיות, 9 יחידות
אמצעיות, 9 יחידות אחוריות. או לחילופין - 9 יחידות תחתונות, 9 יחידות אמצעיות, 9
יחידות עליונות, או 9 יחידות צד ימין, 9 יחידות אמצע, ו-9 יחידות צד שמאל.
הגוף האנושי
הינו חומר חי על כן חלים עליו לא רק חוקי החומר אלא גם חוקים המאפיינים את החיים.
כל יחידה, מעשרים ושבע יחידות הגוף האנושי, מוזנת באור, המוזרם מן הלב על ידי צינור
תודעתי שמוביל את האור מניצוץ הנשמה אל אותה יחידה. כל צינור מ-27 שהצינורות
הנזכרים מוביל את 37 אותות הנשמה, קרי אורות. סך הכל 999 אורות - שהם 37 כפול
27.
זרע האור
הראשוני שלנו, בטרם נולדנו, מורכב מאלף יחידות אור - יחידה אחת מרכזית המצויה בלב
ו-999 יחידות המפוזרות בכל איברי הגוף (כולל הראש). זרע האור מוזן תדיר על ידי
המקור האלוהי האינסופי באמצעות היחידה המרכזית שבלב.
מרגע הלידה
ועד לגיל שש לערך נחשכות מתודעתנו זו באחר זו 999 יחידות אור מתוך האלף. חלקן הגדול
ניתקות מתודעתנו ברגע הלידה, עם חיתוך חבל הטבור והתחלת הנשימה העצמאית, וחלקן
בתהליכי הגדילה שלנו - בעת התחלת היניקה, בעת סיום תקופת היניקה, בזמן רכישת
הדיבור, הגמילה מן החיתולים, הכניסה אל התקופה האדיפאלית והיציאה ממנה.
מאז שאנו
כבני שש לערך, אנו פועלים בעולם מתוך חשכה עצמית, כשבלבנו נותר ניצוץ האור הראשון -
הניצוץ האלף - ניצוץ הנשמה. 999 האורות כבויים מכיוון שצינורות החיבור התודעתיים
מנותקים מן הלב. מצב זה מוגדר כעיוורון תודעתי.
הכתובים
היהודיים מתייחסים אל מצב החשיכה כמצב של חטא. מקורו בחטא הקדמון בו האדם התחבר אל
מחשבת הטוב והרע במקום אל זרימת האהבה האלוהית.
הנתק בו חי
האדם הינו נתק משולש:
הנתק הראשון
הוא נתק בין מקור האור שבלב לבין 999 יחידות האור שאמורות להיזון ממנו, המצויות
באיברי הגוף. נתק זה הופך את גופנו לאוסף של איברים מפורדים הנלחמים ומתחרים זה בזה
על שליטה והנהגה. מלחמת האיברים יוצרת את שלל הרגשות שלנו. מתוך מלחמה זו אנו
פועלים בעולם וחווים אותו. האנושות השסועה ורוויית המלחמות בכללותה היא השלכה של
מצב הגוף האנושי האישי כבוי האורות.
הנתק השני,
הינו נתק בין הפה המדבר לבין מקור האור שבלב. נתק זה הופך את דיבורנו למכשיר ביטוי
של השכל, ושל מלחמות השליטה שבין איברי גופנו קרי מצב העליונות והנחיתות שבתוכנו.
כשהפה מנותק מן הלב האדם מדבר כטייפ המכיל קלטות קבועות. הוא אינו מבטא את עצמו
מתוך חווית הרגע בו הוא נמצא, אלא מתוך למידתו הקודמת איך נכון להתבטא ברגע מסוים
זה.
הנתק השלישי,
הוא הנתק מן הידיעה שמקור האור שבלב מוזן תדיר על ידי מקור הכוח האלוהי. נתק זה
יוצר בנו תחושה של בדידות ונטישה וגורם לנו להיות מפוחדים, תלותיים ומחפשי אהבה.
הנתק ממקור האור העליון הוא אבי ההתמכרויות שלנו - אנו מחפשים תחליף לחווית הקשר
המזין הזה באמצעות מזון, סמים, אהבות, מין, כסף וכדומה ונאחזים בהם ללא יכולת
להרפות. האחיזה בתחליפי ההזנה מונעת מן האור לחדש את זרימתו.
התיקון
האנושי איפוא דורש שלוש פעולות:
א. הפסקת
המלחמה בין איברי הגוף וחיבור תודעת הלב עם תודעת כל האיברים ליחידה תודעה אחת
שלמה.
ב. חיבור הפה
החושב והמדבר עם תודעת הגוף השלמה באמצעות חיבורו ללב.
ג. חיבור הלב
עם הזרימה האלוהית באמצעות בלוטת האיטצרובל.
בלוטת
האיצטרובל, המצויה במוח מהווה מעין מרכז תמסורת, בה מצויה "אנטנה" הקולטת שדרים
ממרכז הכוח היקומי - כלומר אלוהים, אל ניצוץ הנשמה שבלב. את בלוטת האיצטרובל צריך
לעורר לחוות את חיבורה אל השמיים ואל הלב כדי שזה האחרון יקבל שידור ישיר קבוע של
תדרי המקור, ויפיצם אל איברי הגוף.
בלוטת
האיצטרובל אינה פועלת כתחנת תמסורת כל עוד היא מוכה בתרדמת אליה היא נכנסה בסוף
התקופה האדיפאלית שלנו. בלוטת האיצטרובל מכילה את המסר האנושי הקשה של האיסור
לגילוי עריות. טאבו זה בא לשמור עלינו בהתפתחותנו האבולוציונית, והוא מי שדואג לכך
שניצור זיווגים משובחים. כל עוד הבלוטה עסוקה בשמירה על טוהר הזיווגים המיניים שלנו
היא אינה יכולה להתפנות לתפקידה הרוחני כמשדרת אל ליבנו את אנרגיית התודעה
האלוהית.
פעולת
התשדורת בין האנרגיה האלוהית לבין הלב היא פעולה שדורשת אקטיביות מהאדם. על מנת
שההזרמה תיעשה ותורגש בלבו ובגופו של האדם הוא צריך להשתמש בפיו: לדבר, לשיר או
לקרוא בקול רם תכנים הקשורים עם אנרגיה זו. האהבה האלוהית במהותה היא תדרי קול.
כשהפה שלנו מבטא את האהבה האלוהית, תוך שהוא מקושר אל הלב, האנרגיה האלוהית נשאבת
פנימה באמצעות בלוטת האיצטרובל אל הלב, והוא מזרימה אל כל הגוף. כך האדם מרגיש
אהוב, מלא שמחה, מוגן ושלם.
4.
לתיקון
החיבורים הללו והזרמת אלף האורות בשנית אנו נדרשים להשלים 37 מעגלי עבודה עצמית. על
פי הדת היהודית אנו אמורים להתחיל את מעגלי העבודה עצמית בגיל 13 עם תחילת
ההתעוררות המינית בגופנו, כל שנה מעגל אחד, ולסיימה כעבור שלושים ושבע שנים - בגיל
חמישים, שנת היובל, שהוא זמן השחרור מן העבדות, והיציאה מן הכלא החשוך אל האור
(37=50-13.)
כל שנה
משלושים ושבע השנים הללו, מקבילה לשבוע, משלושים ושבע שבועות התפתחותנו ברחם, והיא
עוסקת באחד האותות מתוך 37 אותות הנשמה שלנו. אם טרחנו במשך השנה וסילקנו מתוכנו
קליפה אחת שלמה מקליפות האישיות ההישרדותית שלנו תחזור אות אחת מנשמתנו להאיר והיא
תוזרם אל 27 חלקי גופנו. אחרי 37 שנה, בשנת היובל היא שנת החמישים לחיינו, נחזור
להאיר באלף האורות.
ביום
היוולדנו, גרמי השמיים מצויים במערך מסוים המאפיין את נשמתנו ואת אישיותנו
ההישרדותית שתבנה סביב נשמתנו.
במהלך השנה
גרמי השמיים משנים את עמדותיהם ומתוך כך השפעתם עלינו משתנה. בשלושים ושבע שנות
התיקון שלנו, לו בחרנו בכך, היינו יכולים באמצעות השמים לתקן את כל הראוי תיקון
ולחבר בתוכנו את כל הנתקים. זאת מאחר וכל שינוי של מערך השמיים מרטיט בתוכנו חלק
אחר של אישיותנו ומעלה אותו אל התודעה.
ניצוץ הנשמה
הוא אותו ניצוץ ראשוני עמו באנו לעולם והוא שאחראי לבנות את העובר השלם ברחם, ואחר
כך בעת החשכה לשמור את האמת הפנימית בכספת נעלמת במעמקי הלב. הוא מתקשר עם מערך
השמיים, ויחד עמם הוא מזיז אותנו מבפנים לפעול ולחפש אותו.
במידה ולא
עשינו פעולות אלו מאז גיל 13, איננו "מפסידים את הרכבת". כל גיל מתאים להתחלת מסע
החיבורים הנדרש כדי להגיע אל מימוש הנשמה. השקעה אקטיבית של האדם עשויה לקצר את משך
העבודה על כל אחד מ -37 המעגלים, והאורות יחזרו להאיר בטרם חלפו 37 שנים.
5.
המספר
שלושים ושבע הינו מספר בסיסי ומהותי לנשמתנו ולבריאה בכלל.
כשאנו חוקרים
את סיפור הבריאה התנכ"י המופיע בבראשית פרק א` אנו מוצאים את המספר 37 שוב ושוב,
כבסיס לאנרגיית הבריאה - כדוגמה: המשפט "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" אותיותיו
בגימטריה מסתכמות ב- 37 כפול 37 - 1369 .
שני הפסוקים
הראשונים של התנ"ך - החל מ -"בראשית ברא" ... ועד... "פני המים", מסתכמים ב-13 כפול
13 פעמים המספר 37 כלומר: 6253 .
8 המילים
הראשונות של סיפור הבריאה, כאשר הופכים מעט את הסדר ביניהן יוצרות שלוש פעמים את
המספר 999, כלומר 37 כפול 27
בראשית
אלהים - 999
ברא את השמים
- 999
ואת הארץ
הארץ - 999
המשפט הבא,
(ללא המילה "הארץ" שהוצמדה אל המשפט הקודם), אף הוא מורכב מ-51 יחידות של 37.
"ו... היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום".
בהמשך
מופיעים משפטים נוספים הנחלקים למספר 37. סה"כ מופיעים בבראשית שבעה משפטים כאלו.
(כשבעת ימי השבוע).
משפטי
הבריאה, אם כן, בנויים על קוד ה-37, אותו קוד ראשוני עליו בנויה נשמתנו.
האין זה
מרטיט לגלות באיזו דייקנות נכתבו פסוקים אלו כדי להעביר לנו את המסר האדיר שאלוהים
מצוי בכל?
6.
כשאנו עושים
את דרכינו בחזרה אל הניצוץ שבלב, באמצעות עבודת המודעות העצמית, אותו ניצוץ ראשוני
המצוי בתוכנו, מנחה אותנו כיצד למוצאו. מטרתו להדליק בנו שוב את 999 האורות הכבויים
ולהפיצם בעולם על מנת שנזכה להיות גם בחיינו שמחוץ לרחם יחידה מלאה של 1000 אורות
זוהרים. אלא שהפעם אורות אלו הם ברי השפעה בעולם ואינם רק חוויה עצמית של העובר.
האורות הזוהרים יכולים להישמע בקולנו ולהשפיע אהבה על לבבות שומענו.
אלף האורות,
שהינם המהות הרוחנית המלאה שלנו עלי אדמות שווים ל- 10 בשלישית, 10 כפול 10 כפול 10
- כקובייה גדולה מושלמת שגודלה הוא אינסופי כי היא מכילה את כל העולמות התודעתיים
האפשריים - מהחומר הדומם ועד בורא עולם.
בברכה,
אירית רושין
irit@iritrushin.com
לקבלת תחזית
