תהליכים לשחרור דפוסי התנהגות בלתי רצויים
/ קרני
דפוס
התנהגות בלתי רצוי פירושו דרך התנהגות שאנו חוזרים אליה, במודע או שלא במודע,
למרות שאנו יודעים כי דרך זו מזיקה לנו ואינה הרמונית עם התכונות שהיינו רוצים
שיהיו לנו.
דפוס
מגביל יכול להיות לחזור ולהימשך לגבר שאינו מתאים לנו, לחזור לחברתם של אנשים
המזיקים לנו או לאכול בצורה כפייתית.
מאחורי כל דפוס התנהגות מגביל עומדת תפיסה מוטעית שלנו. איזשהו משפט אותו אנו
אומרים לעצמנו. משפט כזה יכול להיות: "אסור לכעוס", "אני לעולם לא אצליח להרוויח
כסף", "לא מגיעה לי מערכת יחסים זוגית טובה" וכדומה.
המשפט הזה נוצר בתוכנו בעקבות אירוע שחווינו בשלב מסוים בחיינו. לדוגמא: ילדה
קטנה שבאה לחבק את אימה ובדיוק האם עסוקה ופולטת: "לא עכשיו" עלולה ליצור אצלה
משפט כמו: "אסור להפגין אהבה בספונטאניות" או "צריך לבקש רשות כדי להראות אהבה".
אותו
אירוע מגביל, מסקנה מוטעית ומשפט גורמים גם לחסימה בגוף הרגשי שלנו. ניתן לדמיין
את הגוף הרגשי שלנו כמעיין הזורם בצורה חופשית מסביב לגופינו הפיזי. במעיין זה
אמורה להיות תנועת הרגשות חופשית ומשוחררת כך שנוכל לעבור מרגש לרגש ללא הפרעה,
בהתאם לאירועים השונים אותם אנו חווים. כאשר הגוף הרגשי שלנו במצב תקין אנו נכעס
כשמכעיסים אותנו, נצחק כשמצחיקים אותנו... שום רגש אינו שלילי ואף אחד מן הרגשות
אינו נשאר לאורך זמן, אלא חולף באופן טבעי ומתחלף ברגש הבא. הרגשות שלנו אמורים
להיות כל הזמן בזרימה ובתנועה.
ניתן
לדמות את האירועים בעברינו לאבנים החוסמות את הזרימה של הגוף הרגשי שלנו. אבנים
אלה, כאשר הן מצטברות יוצרות מעין סכר. לכן לאחר שנוצר אצלנו משפט כמו "אסור
להפגין אהבה בספונטאניות" יכול להיווצר אצלנו מחסום כזה אשר ימנע מאיתנו מלחוש את
האהבה כאשר זו עולה, מן הפחד של הדחייה הקשורה בדבר. כך אנו חוסמים עצמנו מלחוות
בצורה טבעית את הרגשות שלנו.
אם
נמשיך עם דימוי האבנים החוסמות את מעיין המים, הרי שהדבר שנוצר בעקבות סכר הוא
מאגר מים עומדים. וכך גם לגבי הרגשות שלנו. חוסר זרימה ספונטאנית יוצרת מצב בו
אנו נשארים "תקועים" ברגש מסוים זמן רב לאחר שהאירוע שיצר את הרגש חלף. כך אנו
נותרים בדיכאון זמן ממושך, נוטרים טינה, כועסים על עצמנו וכדומה, כל זאת ללא
יכולת להפסיק וזמן ממושך לאחר שהאירוע כבר חלף.
כיצד
אנו משחררים אירועים טראומטיים מעצמנו ומשחררים את הגוף הרגשי שלנו מחסימות?
כל
מצב בו אנו חווים תקיעות רגשית מקורו באירוע בעברינו. אם נוכל לזהות את אירוע
ולחוות אותו שוב, הפעם מנקודת ראות בהירה יותר, להבין את האירוע ואת המסקנה
המוטעית שלנו, לזהות את המשפט שחקקנו על לוח ליבנו – נוכל למעשה לחוות שוב את
האירוע, אך הפעם לא לחוות את הטראומה, אלא לראות בו אירוע ניטרלי וכך נוכל לשחרר
את דפוסי ההתנהגות שהאירוע יצר אצלנו.
ניתן
לעשות את הדבר בצורה ספונטאנית ולעצמנו:
כאשר
אנו מזהים דפוס התנהגות שמפריע לנו, למשך חרדה בקרבת בני המין השני, פחד ממבחנים
וכדומה, אנו יכולים לעשות מדיטציה על מנת להשקיט את מחשבותינו ורגשותינו, ואז
להעלות בפני עצמנו את דפוס ההתנהגות המגביל ולראות באופן ספונטאני איזה אירוע
מעברינו עולה בדמיוננו. חשוב לסמוך על הנשמה שלנו שתראה לנו את האירוע המתאים. גם
אם האירוע שעלה נראה לנו בתחילה כזיכרון לא משמעותי או שאינו קשור לדפוס
ההתנהגות, ניכנס לתוך זיכרון זה. ראיה מתוך נקודת מבט גבוהה ובהירה על אותו
הזיכרון, ראיה מתוך מצב של מודעות וללא פחד, תאפשר לראות את הדברים כמו שהיו.
הפעם לא מתוך ההשקפה הסובייקטיבית שהייתה לנו כאשר האירוע קרה. חוויית הזיכרון
המחודש יכולה לשחרר את טראומות העבר. לרוב גם תעלינה תובנות והבנות על אותו
אירוע: מה הוא יצר אצלנו, מה הייתה המסקנה המוטעית שלנו מאותו אירוע, איזה משפט
שמלווה אותנו בחיינו יצר אותו אירוע.
עבודה כזו יוצרת שחרור של החסימה בגוף הרגשי והתוצאות תמהרנה לבוא, כנראה שתוכלו
להיפטר לגמרי מדפוס ההתנהגות המגביל, השקפתנו על הנושא המדובר תהייה מעכשיו שונה,
בהירה יותר ומודעת יותר.
אם
אנו מטפלים באחרים או בעצמנו יש לנו כלים נוספים כדי לזהות את שורש הדפוס המגביל.
במקום להתנסות בזיכרון ספונטאני נוכל לבדוק באמצעות המטוטלת את הגיל בו התרחש
האירוע שיצר את החסימה בחייו של המטופל או בחיינו ולנסות ולדייק דרך שאלות של כן
ולא עד שנגיע אל הנקודה המדויקת בה התרחש האירוע. לחלופין נוכל להתייעץ עם "האני
הגבוה" של המטופל ולבקש ממנו לכוון אותנו אל האירוע המדויק שיצר את החסימה בחיי
המטופל. שוב על ידי שאלות של כן ולא ועל ידי תובנות הנשלחות מן "האני הגבוה" של
המטופל נוכל לזהות את מוקד הבעיה. המטופל יעזור לנו להתמקד לאירוע הספציפי
המתאים.
לאחר
שזיהינו את מוקד החסימה נוכל להדריך את המטופל באמצעות דמיון מודרך לחוות שוב את
האירוע, הפעם מנקודת מבט גבוהה יותר, על מנת שיחווה את האירוע ללא הטראומה
שהתלוותה אליו. לאחר חוויית האירוע נוכל להדריך את המטופל אל מקום רוחני גבוה
יותר ושם, אולי באמצעות מדריך שיפגוש אותו, נוכל לבקש הבהרות בנוגע לשיעור
שהמטופל, או אנחנו, יכולנו ללמוד מאותה חוויה טראומטית, אך למעשה לא למדנו ובמקום
זה חווינו את האירוע כטראומטי. נוכל לראות מה הנשמה של האנשים הקשורים באירוע באה
ללמד אותנו ונוכל להודות לאותם אנשים במקום לנטור להם טינה או לכעוס עליהם.
נודה לאירוע ולאנשים על שהביאו אותנו בדיוק למקום
בו אנו נמצאים היום. בלעדיהם לא היינו מי שאנו כיום. נודה לנשמה שלהם שבחרה לרדת
לכדור הארץ ולעזור לנו בתהליך הצמיחה שלנו.
באהבה,
קרני
-
במה חופשית מאת קרני
לקבלת תחזית
