הארה
/
מאיה ברש
ההכרה הייתה בראשית הזמן של כל הזמנים, בבוקר יום שבת 23.08.03
השעה 6.00 בבוקר,התעוררתי, מיקלחת.. שתיה... ניכנסתי שוב לחדר השינה
המרגיע השקט והשלוו שלי, מזגן עובד מעט חשוך, הגבהתי את ראש המיטה וישר עצמתי
עיניים.
ש ק ט .......... ואז פיתאוםםםםםםםםם נשאבתי לתוך "ז ה" זה
"קרה" לא "עשיתי" דבר אפילו לא תחילת מדיטציה(לא הספקתי).
חוויתי-ראיתי עצמי שוכבת על חול ים לבן לבן זוהר ממש ומלבדי אין
דבר, שוכבת בתנוחת עובר כאשר הפנים לכיוון הים והים אין-סופירק חוף קטן והשאר ים
מלוא כדור הארץ, ים שקט, ללא גל ...ואז הכל התרחש-קרה מעצמו ללא שום מחשבה או
רצון או שליטה כלום רק הגוף ,הגוף שלי לאט לאט שינה את התנוחה מעט ניפתח ממצב
עוברי והפך להיות גלי כאשר הרגליים לכיוון הים כאילו "משהו" הזיז אותי ממצב
אופקי לאנכי ו"המשהו" הזה הזיז אותי ושאב לתוך הים, לתוך הים אל המקום העמוק
ביותר לא היה שם שום "פחד" לא םחד ממצב ללא שליטה לא פחד ממים,לא מהעומק(ואני
שטבעתי בעבר ונשארו המון פחדים ממים בעיניים,שחיה ובוודאי לעומק) הכל היה טבעי
,טבעי ביותר במין כישוף שכזה.
אני נשאבת לנקודה העמוקה ביותר במרחב של הים ומשם מורידים אותי
כלפי מטה לעומק האין-סופי אבל אז כבר לא קיים ,אני" .
שם א נ י – ים - מים - אוקיינוס שם במצב תודעתי זה חווה
סימולטנית את עצמי "כטיפה" את עצמי "כגלים" קטנים מעל פני הים- את העומק והמימדים
הענקיים של המים – את הכובד והמשקל הסגולי שלם- את העוצמה – את השקט – זה לא
שאנטי נוכחת או מתבוננת זה אני והם יחדה אורגנית אחת.
תוך כדי כך מצויות שם חיות ים שונות (אני מתה מפחד כרגיל מחיות
ים, מדוזות, קיפודי ים נחשים ובכלל). שם הם פשוט עוברים דרכי. אין תחושת גוף
פיזי אלא רק סוג של אנרגיה משהו אמורפי לחלוטין. היו שם המוני דולפינים שהיו בי,
לידי ובתוכי ואני אני אין-סופית, ללא גבולות, מכילה הכל רק נוכחות חזקה וברורה,
שקטה וקיימת, אני הטיפות ורסיסי המים בדיוק כפי שאני מעמקים אפלים וכבדים של הים.
וכמו קפיצה קוונטית אני חווה מקום אחר עם נוף בראשיתי כמו בבריאת
העולם מקור מים ענק מתחככים עם צוקים אדירים במרחבים והים-מים-אני נשזרים בתוך
,השמש מאירה אותי וגם קיימת בתוכי עוצמות האור המשתנה לרבדים העמוקים יותר,תחושת
החום מן סוג של דיאלוג של הטבע עם עצמו שיודע ללא מילים, תחושת המים-אני במגע עם
הסלעים וכך אני בהוויה או נכון יותר אני היא ההוייה עד 12.00 בלילה מ-6.00 בבוקר
.
פקחתי עיניים ללא שום תחושה של זמן כאילו חלפה לה שנייה, עצמתי
עיניי כשלושת רבעי השעה כנראה נמנמתי ושוב....
הנוכחות- ההתמוססות עוד הייתה בי והפעם נוכחות הכל חווה
ומכילה את קשת הרגשות של האנושות כולה ושל כל פרט ופרט בה, מילאה אותי תחושה של
"אהבה" לא "המושג" אלא "הרגש" עצמו.יכולתי להרגיש ולחוות את האהבה של כל אחד
של כל אדם של כל פרט ביקום עברו לפני אנשים קרובים על כל קשת הרגשות שלהם ואז סוג
של מציאות על כזו שיכולה להרגיש כל אדם בכל מקום גם" כפרט" וגם "כמסה" ממש
כיצד ה ם חוויים את האהבה את האכזבה ברמה הכי אישית ובדייוק את עוצמת
הרגש והניואנסים הכי דקים באו ועברו דרכי.
זוהי הראקציה- - הטרנספורמציה –והאבולוציה של התודעה.
עכשיו בהתנסות האישית שלי ועוד התנסויות רבות לפניה ממקור החוויה
ברור שהשינוי חא מצוי במיינד-בשכל אלא רק בגוף הרגש=חוויה,
בחוויה אין מקום לנבדלות-לדואליות-לאישיות-לאגו בתודעה
סובייקטיבית הכל ניתפס כנפרד. ובחוויה התודעה האובייקטיבית יש את השחרור וידיעת
האחדות =האחד.
זה היה מפגש של התודעה וההבנה, הקיום האין סופי והבלתי מוגבל
שלנו, זה לעבור את המחסום "הפחד" והמגבלות לפזר את הערפל ואי הידיעה,נפרדות,
בלבול.
זה השחרור, זה החופש המוחלט הפנימי.
זה המימוש האולטימטיבי של כל אחד ואחד שיכול לו.
זכרו שאנחנו בלתי מוגבלים , אל עוד "יד-שנייה" כמו חקירה,לימוד
שכלתני,מסעות,שבבי דעות של אחרים!
בואו להתנסות הישירה!!!! ללא שיפוט, ללא ידע או אמונה או רעיון
מוגדר.
זה לא מיסטי- זה לא רוחני – זה לא אחר - זה ה ח י
י ם.
אל תנסו למצוא את ההארה אל תשתוקקו אליה ולא לשום דבר אחר,אין לך
מקום בעולם או מורה שיתן לך את ההארה. רק המקדש הפנימי שבלב וזה שמאחורי רישתית
עינך.
בואו לקבל את "המקום" ו"הנוכחות" שיאפשרו לכם להיות ש ק
ט י ו ד ע ללא שום מאמץ.
בהצלחה,
מאיה ברש.
לקבלת תחזית
